סיפורים עצובים
לב אוהב אינו טועה  
האור של חיי
צלצול מאוחר לטלפון של טל
אהבה ללא גבולות
דמעות
טראומת חיים
להתראות עולם
כמה עצב יש באהבה     
קראו לו רוברטו     

סיפורי תקופת החלון
סיפורו של בחור במצוקה
סיפורה של בחורה במצוקה
סיפורו של בחור נשוי
הוא הציע לי להתפלל
אני לא נשא - שתוק כבר
למה לא הקשבתי לאמא
הוא חזר לחייך





 

אני חושב שכולם צריכים להזהר מדבר שנפגעתי ממנו מאד.

שמי חובב, שם בדוי, בחור צעיר בן 23, הומו, בארון. תל אביבי. גר לבד ולומד בתל אביב. לפני מספר חודשים הכרתי בחור חמוד, והחלטנו לאחר תקופה של קיום יחסי מין מוגנים שהגיע השעה להוריד את הקונדום ולצורך כך יש להיבדק לאיידס. החלטנו לגשת להיבדק בועד למלחמה באיידס ברחוב הנציב בתל אביב, דבר לגיטימי לחלוטין. קבענו יום אחד לאחר הלימודים ללכת לשם למרות שלי זה פעם ראשונה שאני נבדק לאיידס וגם בן זוגי נבדק בפעם הראשונה לאיידס. החשש היה מאד גדול והאמת, למרות שאני יודע שהכל בסדר שאתה חושב על דבר כזה, אתה מת מפחד וחושש מאד. וזהו הגיע היום, סיימנו את הלימודים באוניברסיטה, יד ביד עשינו את דרכנו להיבדק. השעה חמש וחצי, אנחנו ברחוב הנציב, הולכים להנאתנו, מגיעים בשעה היעודה, מבצעים את הבדיקה האנונימית, משלמים את הסכום ויוצאים מהמקום.

באותו רגע שאנחנו יוצאים מהמקום, בחדר המדרגות של הבניין פתאום אני מתייבש, תשאלו למה, והתשובה שלי תסביר מייד.

מולי עומדת הדודה שלי שמנסה לשדך לי כל הזמן מישהי ובטוחה שאני הסטרייט מספר אחד בעולם ופתאום היא רואה אותי יוצא מחוייך יחד עם החבר שלי. נכון, לא החזקנו יד ביד, שבדרך כלל אנחנו עושים את זה הרבה, אבל המבוכה הייתה גדולה, יותר מזה היא ראתה אותנו יוצאים ממרכז הבדיקות של הועד למלחמה באיידס.

ברכנו אחד את השניה לשלום והיא שאלה אותי: "ומה כבודו עושה בועד למלחמה באיידס ? מה מחפש פה ?", אני התייבשתי לגמרי באותה שניה, נעתקו המילים מפי והאמת, לא היה לי מה להגיד לה, הפכתי להיות אדום כמו עגבניה רקובה, החבר שלי היה נבוך ואדום גם הוא, ובעצם לאחר תמרון קצר של מילים, איכשהו הצלחתי למכור לה סיפור כלשהו והצלחתי להוציא אותה ממני. שאלתי אותה מה היא עושה שם והיא ענתה לי שהיא עובדת במשרד ליד בדיוק וזה השעה שהיא מסיימת את העבודה ונוסעת הביתה ואף יותר מזה, הציעה לי טרמפ. באדיבות אמרתי לה תודה ונפרדנו.

שהיא הלכה, הלכנו גם אנחנו בדיוק לצד השני, התיישבתי שם ותפסתי את הראש שלי ונשבעתי שלמקום הזה אני לא חוזר אפילו לא לקחת את התשובה, מה אני אענה לה בפעם הבאה. אני לא מתקרב לשם יותר לעולם. היינו שנינו נבוכים מאד, לא ידענו מה לעשות עם עצמנו אבל עברנו את זה באותו רגע איכשהו.

בערב, זה היה המכה הקשה עבורי שגם ממנה יצאתי אבל האמת, הובכתי פעם נוספת.

דיברתי עם אמא שלי בערב וכבר הספקתי לקבל דרישת שלום מהדודה שראתה אותי יוצא עם בחור צעיר חמוד נוסף מהועד למלחמה באיידס, אמא כבר ידעה שהייתי שם גם.

שני בוקסים ביום אחד.

באותו ערב נשבעתי לעצמי ביחד עם החבר שלי כי לשם אנחנו לא חוזרים. חיפשנו באינטרנט ומצאנו מקום אחר שאפשר שם להבדק, הלכנו לתחנה המרכזית בתל אביב למרכז הבדיקות של משרד הבריאות ונבדקנו שם. האמת, גם שם קצת היה לנו מפחיד אבל שם איכשהו עברנו את זה בשלום כאשר מראש על מנת למזער נזקים נכנסנו כל אחד לשם לבד ולמען האמת אי אפשר שם לדעת על הדלת שזה מרכז בדיקות לאיידס וזה המזל. נבדקנו שם ולאחר מספר ימים הלכנו לשם שוב וקיבלנו את התשובה המיוחלת, שאנחנו שנינו שליליים.

לסכם את הסיפור שלי אני אגיד לכם כמה מילים אישיות שלי.

שאתם הולכים לעשות בדיקה אנונימית בועד תדעו שתמיד יש מישהו שבמקרה או בטעות יכול לפגוש אתכם שם שאתם מכירים ואז אתם צריכים כבר מראש להכין לכם בנק של תרוצים מה יש לכם לחפש שם.

ועוד משהו שאני ממליץ באופן אישי

תלכו להבדק במקומות אחרים שלא כתוב עליהם איידס אם אתם רוצים בדיקה אנונימית, כן, עדיף ככה לעשות את זה כי ככה אתם מבטיחים לעצמכם שאיש לא יידע לאן באתם ולמה באתם לשם.

בטח לא ללכת למקום שמזוהה עם איידס או רשום עליו איידס במיוחד שאין לכם בכלל מה להיות שם ואין שום סיבה מצדקת להגעה למקום הזה בכלל.

אני חטפתי פעמיים שם שבאתי, דבר ראשון רציתי אנונימי ויצא לי ממש לא אנונימי כי כולם במשפחה בערב ידעו שהלכתי לעשות בדיקת איידס בגלל הדודה שלי ש....במקרה פגשתי שם וחוצמיזה שאחרי לא הרבה זמן לא נותרה לי הברירה אלא לצאת מהארון ולספר לאמא את האמת שיש לי חבר ואני הומו. שלא רציתי לעשות את זה בטח לא בזמן הזה אבל עשיתי את זה שהודקה עלי החגורה.

לכו תבדקו במקומות לא מזוהים, לא שכתוב שם איידס, מרכז בדיקות או כל דבר אחר, וככה אם אתם כבר הולכים לעשות אנונימי, לפחות תדעו שבאמת זה נשאר אנונימי ולא כמו שקרה לי שכל כולם ידעו את זה, אחרי פחות מ 6 שעות מזמן הבדיקה.