סיפורים עצובים
לב אוהב אינו טועה  
האור של חיי
צלצול מאוחר לטלפון של טל
אהבה ללא גבולות
דמעות
טראומת חיים
להתראות עולם
כמה עצב יש באהבה     
קראו לו רוברטו     

סיפורי תקופת החלון
סיפורו של בחור במצוקה
סיפורה של בחורה במצוקה
סיפורו של בחור נשוי
הוא הציע לי להתפלל
אני לא נשא - שתוק כבר
למה לא הקשבתי לאמא
הוא חזר לחייך






 

לג´וני היקר והמדהים, איש יקר קשוב עוזר וממלא בשלוות נפש וחיוך גם שהרגשה נוראית יותר מכל, שנדמה שאתה בסוף התהום נפלת לקרקעית בהתרסקות מטורפת וכואבת, אתה איש יקר היית שם ועל כך תודה ענקית.

הסיפור שלי, מתמשך לאורך שנה מטורפת הזוייה וקשה שבכל פעם נשאתי תפילה ועד היום אומרת אני, אלוהים בבקשה תסלח לי אני משתדלת להיות אדם טוב יותר, רוצה לחפר על החטאים שלי תמיד יש מה לתקן ותמיד יש להודות לאל על הבריאות שנתן לנו.

אני בת 27 אין לי עבר עשיר עם בנים כל מערכת יחסים שלי נמשכה נצח. את הבחור הזה היכרתי חצי שנה אחרי היותי לבד ללא מערכות יחסים והתנזרות טוטאלית למען הקשר הבא שיהיה הקשר שלי לתמיד, כך רציתי להאמין מעין בחורה נאיבית שכמותי.

הכרתי אותו דרך אתר הכרויות, העזתי לעשות זאת, לחץ מתון מחברותי והצלחתן, שתי חתונות, אמרתי לעצמי זאת לא בושה זה ראוי וכולם עושים את זה. עכשיו גם אני. יצאתי עם הבחור פעם אחת והיתה כימייה מהרגע הראשון, פעם שנייה נפגשים וכן התחלנו לצאת כשהגענו לשלב האינטימי נכנסנו למיטה שכולי שבוייה בקסמיו ביקשתי שישים קונדום, הוא הסכים. וכך בפעם השנייה והשלילית בפעם האחרת הוא כבר לא שם, למרות שביקשתי...אך לא מספיק.

וכך התחלנו לשכב בלי קונדום שכולי מאמינה שהכל תקין, אני לא מרפה ומבקשת שיעבור בדיקה וגם אני כך מציעה, "אני יודעת שאני בסדר אבל מה איתך"? לשקט הנפשי שלי אני מבקשת. עוברים ימים, שבועות, חודש ו...אני מגלה שמר בחור ממשיך להיות באתר. אני פותחת כרטיס נוסף ושולחת לו פנייה ומגלה שהבחור מגלה עניין ולא רק זה משתף פעולה מפלרטט וגם מוכן להפגש. מה נותר? היכן האמון? אני שבורה. שוב התמימות שלי. הבנתי שהשכלה גבוהה, רושם חיצוני לא מעיד שהוא לא נשא, אין סטיגמות, יש אחריות ומציאות, ואני לא נהגתי כך. התעשתתי על עצמי הטחתי בפניו  את שגיליתי והוא כמו פחדן נבהל התקפל וגם לא היה מוכן לעשות בדיקה, נפרדנו.

 כעבור שלושה חודשים בדיוק, חליתי. כשעשיתי  את הבדיקה הייתי חולה מאוד ופחדתי  שמדובר במשהו  גרוע. חטפתי שפעת קשה מאוד איבדתי את הקול, כאב לי נורא כל הגוף, היה לי חום לא תפקדתי בכלל, בחיים לא סבלתי כך. חכיתי לתוצאה, במשך שבוע שהייתי ממש זומבי .

וזה לא נגמר, אני שוב חולה כעבור שבועיים דלקת בגרון חריפה, פריחה בגוף עם גרד נוראי, חוסר תאבון,  ירידה במשקל של 3 קילו, שיעול יבש..  הזעות לילה, תוצאות בדיקות דם כלליות, לימפוציטים פעם גבוהים, פעם נמוכים. כעבור חודש שוב פעם חולה כעבור חודש שוב חולה, וכול הסיפמטומים זהים לשון לבנה מאוד בלוטות לימפה נפוחות במפשעה בגרון  בבית שחי איפה לא? חצי שנה העינוי הזה התמשך והתמשך ואני סובלת, אני נעדרת מהעבודה מהלימודים מהחיים שלי מעצמי מהזהות שלי. והבחור בכלל לא איכפת לו עוד נודע לי שהוא היה דו מיני, בכלל חשבתי שאני מתה. חצי שנה של עינויים סבל, חולי, רופאים פנימאיים, זיהומולגיים, המטולוגיים, פסיכולוגים ואני עדין חולה והתופעות שם.

התוצאות: תוצאה שלילית כעבור 3 חודשים וגם אחרי חצי שנה.

כל יום שעובר, אני אומרת לעצמי זה לרגע לא היה שווה את זה. הייסורים שעברתי, בלתי נשכחים כרוכים בזכורני, הפחד, הכאב, הדמעות, המחשבות שלא מרפות, הלילות שלא נרדמתי.

ועד היום אני תוהה שואלת בוכה ומודה. למי? לאלוהים, תודה שהצלת אותי שנתת לי הזדמנות נוספת לחיים. להיות שלילית, לדעת שיש מלאכים גם בעולם הזה, ג´וני אתה היית שם דיברת, שוחחת איתי פעם ועוד פעם בטלפון והרגעת בקולך וכן גם הצלחתי לצחוק. תודה