ארוע שקרה בתחילת חודש נובמבר 2006 כמעט כמו כולם "הקונדום שנקרע"בימים הראשונים לא ייחסתי לזה חשיבות לאחר מכן עלו בי החששות שאולי נדבקתי ואז התחלתי לבדוק באינטרנט ולהתעניין.ואז הבנתי שניתן לקבל טיפול תוך 72 שעות מיום הארוע, שזה כבר היה מאוחר מידי עבורי כי עברו 6 ימים.והבנתי שניתן להבדק תוך שבועיים בבדיקת קומבו או תוך חודשיים בבדיקת אלייזה , וחיכיתי בקוצר רוח שבועיים מטורפים ללא שינה וללא אכילה הייתי בטוח שנדבקתי . וביום שהיה ניתן לבצע את בדיקת הקומבו התעוררתי בבוקר ומוכן ליציאה להיבדק. ואז התקפלתי ..חששתי נורא מין מחסום פסיכולוגי אדיר שלא נתן לי ללכת להיבדק .

ונשארתי כך למשך כמעט חודשיים ימים שחורים ועצובים עברו עליי לא היה לי סבלנות לחברים ואפילו לא לאישתי ולבתי הקטנה( למזלי לא יכולתי לקיים יחסי מין עם אישתי בעקבות ניתוח שהיא עברה ) חודשיים מטורפים עברו עליי,הייתי בטוח שאני נשא  עד שיום אחד קמתי ואמרתי שאני חייב לבצע את הבדיקה , הלכתי וביצעתי את הבדיקה  למזלי יצאתי שלילי . וחזרתי הבייתה מבסוט ושמח.

אך השמחה הייתה בדיוק ליום אחד , בבוקר התעוררתי עם הרגשה של  "אולי" אני בכל זאת נדבקתי , הגעתי למצב של אי אמונה בבדיקה כל מיני ספקולציות של אולי ערכת הבדיקה הייתה לא תקינה ואולי הלכתי מוקדם מידי להבדק, ואפילו הטלתי ספק באמינות הד"ר שבדק אותי אולי הוא משקר אותי או אוליי הייתי חיובי והוא אמר לי שלילי סתם כי כי הוא רוצה ברעתי .. ואם מישהו בקרבתי היה אומר משהו בקשר לאיידס הייתי מקבל צמרמורת כאילו הוא הפנה את דבריו אליי , סתם ברדיו היה שיר של עפרה חזה היה מעלה בי קונטציות , וחושב "אה" זה סימן לגביי מחשבות מטורפות שלא ייאמנו. הרמתי טלפון לרופא והוא הרגיע אותי ואמר שהכל בסדר וזה הספיק לשבוע , שוב פעם אותם מחשבות מטורפות .

הלכתי להבדק שוב , ויצאתי שלילי בשנית והרופא אמר לי שאני בסדר ואם יחזרו לי החששות עליי לטפל בזה .  שוב שמחתי ונרגעתי אך לשבוע בלבד ושוב אותם פחדים וחרדות , ואז הבנתי שהחרדות של אחרי הבדיקה קשות יותר ומזיקות יותר מהמחלה עצמה.

ניסיתי לעבוד על עצמי פסיכולוגית , אך ללא הועיל   ואני קורא הרבה תגובות של נבדקים וישנם כאלה שעשו מספר רב של בדיקות למרות שאני יודע שאני שלילי בתוך תוכי , וממשיך את חיי כרגיל מידי פעם עולות בי החרדות הללו ,ואף התענינתי בטיפול פסיכולוגי / פסיכיאטרי  וקבעתי תורים לטיפולים כאלה  אני מתכוון להוריד מעליי את העול הזה .

והדבר הקשה מכל בסיפור זה שאין לך למי לספר את מה שעובר עלייך.