לחיות עם איידס, המודאג מתל אביב

דף הבית І חדש באתר І פורום І פורום בריאות І זהירות באינטרנט І נשא חדש І האם נדבקתי І יצירת קשר שפות : ערבית І אנגלית І ספרדית І רוסית

מידע כללי І מידע לנשא І סיפורים І בלוגים І מאמרים І שירים І היכרויות І הדרכה І הורדות І קמפיינים І יזכור І וידאו І אינדקס תרופות І בדיקות איידס

סיפורים	המודאג מתל אביב - סיפור על נשא איידס
סיפורים ארוכים בחרתי בחיים סיפור מהביצה הסיפור של אלי וסופיה במדינת תל אביב ההפוכים לעשות תיקון תחשוב חיובי למה אני הלא מתאימים תיאו וסאני יומנו של נשא מהצפון דורי היפה אוקיינוס שלם ביני לבינך אריאל החג של כל החגים אמת או חובה שבת חתן חיוביות זורמת אני שקעים לכל קמרייך השרוטים הצד החיובי הסוד שלי הג'ינג'י הסודי האתמול של מחר הבלוג של במבי החבר'ה של קופר החיים בצד הלא נכון של ה 40 מה כבר רציתי - חלק א' מה כבר רציתי - חלק ב' ראש בריא במיטה חולה בקרוב אצלך המיוחדים שלנו אופטימיות חיובית זהבי חוקר פרטי סיפורים קצרים הסיפור של ג'וני ירושלים הסיפור של ניר - נשא סטרייט בכפר יש נשא חדש סיפורה של נשאית איידס השלמתי עם אלוהים זיכרון שלא אשכח לילות שישי שלי חברי הטוב HIV צמיחה אישית הכל מאהבה החיים שלי שמלה שחורה מלאך בלבן האהבה מנצחת בלי סודות חשבונות ליליים האיידס עשה לי טוב לחיות עם פחד סיפורו של נשא חדש דרמה בערב יום כיפור הרולד ברודוקי בבריאות ובחולי תנו לי למות בשקט בבית חומות של שתיקה המודאג מתל אביב האיש שלא רצה לדעת מבוכה בצפון עיניים לצפון אשליה מתוקה בדיקת האיידס שלא אשכח תופעות לוואי סיפורים עצובים לב אוהב אינו טועה האור של חיי צלצול מאוחר לטלפון של טל אהבה ללא גבולות דמעות טראומת חיים להתראות עולם כמה עצב יש באהבה קראו לו רוברטו סיפורי תקופת החלון סיפורו של בחור במצוקה סיפורה של בחורה במצוקה סיפורו של בחור נשוי הוא הציע לי להתפלל אני לא נשא - שתוק כבר למה לא הקשבתי לאמא הוא חזר לחייך	אחד הסיפורים שהיו מאד מיוחדים במסגרת הפעילות הציבורית שלי היה מספר חודשים לאחר שחליתי, סיפור שלדעתי הוא האמת שלי ושל חברים, זה אחוות אנשים לצרה ולדעתי מיוחד. לפני כחמש וחצי שנים הוא נכנס לחדר לחיות עם איידס שהיה לנו ברשת. הוא היה מודאג כי חשש שנדבק באיידס. אז בחדר היו כל יום לפחות 10 עד 20 נשאים, כן, כל יום. אני ועוד שני חברים נשאים עשינו לו שיחות מוטיבציה על מנת לשכנע אותו ללכת ולהבדק. הוא הקשה קושיות רבות, דאג מאד והיה לו את כל הסיבות למה לדאוג. למרבה השמחה שלי לאחר שכנוע זה שלקח בערך שבוע אולי קצת יותר הוא הסכים להבדק לאיידס. הוא הלך לבית החולים איכילוב על מנת לבצע את הבדיקה. באותו יום בערב הוא סיפר לנו שהוא ביצע את הבדיקה וכולנו התאחדנו לעודד אותו. למחרת בצהריים החדר לחיות עם איידס היה פתוח, היינו שם אני ועוד נשא ואז הוא נכנס פתאום לשם. הוא קרא לי, הוא סיפר לי כי נקרא לעשות בדיקה נוספת. כן הוא לחוץ ומבוהל לגמרי. אחרי מעט מאד זמן עברנו לשיחה ארוכה בטלפון. מבחינתי זו הייתה שיחת התמיכה הראשונה שנתתי לאדם בטלפון. שוחחנו המון זמן למעלה משעה או שעתיים, עודדתי, תמכתי, הסברתי והעברתי לו את כל המסר על המחלה, על ההתמודדות וכל מה שרק אדם צריך לדעת ולו רק מנסיוני שרכשתי במשך החודשים עד לאותו יום שלא היו רבים אבל מלאי ניסיון ועוצמה. למחרת הוא הלך עם בן זוגו, הם עשו בדיקה נוספת ועבר עוד יום והם קיבלו את התשובה הסופית, הבחור חיובי, קרי, נשא איידס, והחבר שלו יצא שלילי. באותו רגע הוא שינה את הכינוי שלו ממודאג בתל אביב לאלון תל אביב. נפגשתי איתו אחרי מספר ימים, משכתי אותו להצטרף לקבוצת התמיכה שהלכתי אליה ובעצם התחברנו והפכנו להיות חברים מאד קרובים. שיחות טלפון, באינטרנט ובעצם מה לא. כל שבוע הלכנו יחד לקבוצת התמיכה שכללה רייקי, מדיטציה ושיחות בין נשאים על רומו שלל עולם. יום אחד באחת השיחות שלי איתו הוא סיפר כי החום שלו עלה והוא לא יורד. כך עובר יום, עוד יום והימים חולפים והמצב שלו לא משתפר אלא ההפך נהיה יותר גרוע וגרוע. האמת, כמו אמא פולניה התחלתי לדאוג. יותר מהדאגה היה כי החבר שלו היה קצת אדיש, משפחות לא ידעה על עצם המחלה ובעצם הוא היה לבד בהתמודדות שלו עם המחלה. דיברנו כל יום, החום גבוה, הוא לא רוצה לגשת לרופא להבדק. ביקשתי והפצרתי אפילו כי יילך למחלה וצריך לבדוק אבל הוא בחר לא לעשות זאת. יום אחד שכבר החום שלו היה מטורף זה הפך כבר להיות לחץ מטורף מצידי ומצד עוד מישהו שהיה שייך לחבורה שלנו. לאחר הלחץ קבענו כי הוא בבוקר מוקדם הולך לבית החולים למחלקה, יחד עם החבר ואני מצטרף אליו יותר מאוחר מגיע במיוחד מירושלים. אני הגעתי לבית החולים בסביבות 10 בבוקר, הבחור יושב במחלקה, בחדר הקבלה, איש לא מתייחס אליו והחבר אפאטי לגמרי ובעצם אדיש לחלוטין ולא עושה כלום, הבחור עצמו מרגיש רע, רועד בגלל החום ומסכן ותשוש. מאותו הרגע לקחתי אני את המושכות לידיים. התחלתי ללחוץ על האחיות, הרופאים, הצוות ואחרי לא הרבה זמן מצאו לו מיטה זמנית, ולו רק שיוכל לשכב ולנוח, דאגתי שיתחילו לטפל בו ותוך כדי אני מטריף את כל הצוות של המחלקה על מנת שיסדרו לו מיטה בתוך חדר ולא מסדרון שזה מה שהיה להם באותו רגע. לאחר שעתיים או שלוש סידרו לו מיטה באחד החדרים והעברתי אותו לחדר. החבר שלו הלך, לא יכל להיות שם ושלחתי אותו שינוח ויירגע ויחזור בשעות יותר מאוחרות. הבטחתי לו שהכל יסתדר. כך דאגתי שהוא יסתדר במחלקה, יתחיל לקבל טיפול, לקבל אוכל, דאגתי לו לצ´ופרים שרצה ובעצם שימשתי לו כאמא, אבא ובעצם מה לא גם כבן הזוג שלו כאחד, הדמות שדואגת לו. חבר נוסף שהיה בחבורת הנשאים הגיע אחר הצהריים שסיים את עבודתו ובא לתמוך בבחור. באותו יום נשארתי עד שעה מאוחרת וחזרתי לירושלים ואילו החבר התל אביבי נשאר איתו עד כמעט חצות, תומך ודואג כאחד. בבוקר למחרת הגעתי שוב לבית החולים והייתי איתו כל יום מהבוקר עד אחר הצהריים כאשר אחר הצהריים היה מגיע החבר התל אביבי וממשיך את התמיכה והעזרה עד 9 או 10 בלילה. היה יום אחד מאד קשה שבו הבחור ממש סבל ואז נשארנו שנינו יחד איתו עד השעות המאוחרות תוך כדי שהחבר התל אביבי שהוא תותח עשה לו קומפרסים לקרור, טיפל בו באופן מדהים ובעצם הצליח להרגיע את מצבו שהיה מאד רע באותו היום. חלפו הימים, כל יום אני בבוקר, החבר התל אביבי בערב והבחור מצבו השתפר ונהיה יותר טוב. לאחר עוד יום או יומיים פתאום החלו להגיע סנוניות ראשונות, בן זוגו חזר, חברים שלו פתאום החלו להופיע ובעצם באו אנשים שיקרים לו וקרובים לו לסייע לו ולהיות איתו. שראינו את זה גם אני וגם החבר מתל אביב שביחד סעדנו אותו בכל אותם הימים החלטנו להוריד פרופיל, באנו פחות, באנו רק לביקור ובעצם לאט לאט התפוגגנו והשארנו אותו לטיפול המסור של החברים שלו תוך כדי כך שאנו שומרים רק על קשר טלפוני בשלב מסויים וביקורים לעיתים רחוקות יותר. אמא של חבר טוב שלו שלחה לו אוכל, הוא התחזק, השתפר ויצא הביתה מבית החולים שהוא מרגיש טוב ומאושש לגמרי. חזרנו להפגש רק בימי חמישי בקבוצת התמיכה והבחור חזר לתפקוד מלא ורגיל ובעצם לחיות חיים מלאים רגילים לגמרי. ולסיים, היום הבחור מתפקד באופן רגיל, חי את חייו, כמה שאני יודע בזוגיות מלאה, עובד ומתפרנס בכבוד ובעצם האיידס הוא חלק שולי בחייו ואני שמח בשבילו. כן, רגע של הסטוריה בפעילות הציבורית שמזכיר נשכחות שעלה בראשי היום וראיתי לצורך לספר לכם על כך. אנחנו פה בשביל כולם, למען כולם ולא בוחלים בשום דבר על מנת לעזור לחבר נשא שזקוק לעזרה. לא משנה מאיפה הוא, אבל בהתאם למגבלות של החיים הרגילים כל אחד יקבל את כל התמיכה שבעולם ואת כל העזרה שבעולם שרק אפשר לתת לו

מי אנחנו І פורום בריאות І פורום האתר І יצירת קשר І מפת האתר І תנאי שימוש באתר כל הזכויות שמורות לג'וני ירושלים - האתר לחיות עם איידס 2008 יצירת קשר עם ג'וני כל יום עד שעה 23:00 בטלפון 0525830490 או מסנג'ר yoqva@msn.com או אימייל jonyhiv@gmail.com