סיפורים עצובים
לב אוהב אינו טועה  
האור של חיי
צלצול מאוחר לטלפון של טל
אהבה ללא גבולות
דמעות
טראומת חיים
להתראות עולם
כמה עצב יש באהבה     
קראו לו רוברטו     

סיפורי תקופת החלון
סיפורו של בחור במצוקה
סיפורה של בחורה במצוקה
סיפורו של בחור נשוי
הוא הציע לי להתפלל
אני לא נשא - שתוק כבר
למה לא הקשבתי לאמא
הוא חזר לחייך
 

לפני כ 8 שנים, שהייתי עוד בחזקת בריא, שלא ידעתי שיש לי איידס פגשתי בחור חמוד. הוא שוחח איתי ברשת,  אמרתי לו שהוא גר רחוק אבל הוא התעקש לשוחח איתי. התחלנו לדבר המון, המון שיחות בטלפון והאמת היה מאד מרתק. הוא נשמע כמו מלאך תמים וחמוד. מעבר לשיחות לא חשבתי שיכול לקרות משהו ביננו כי הוא צעיר בן 18 ואני "קשיש" בן 36. כך עברו שבועות ואפילו חודשים בהם אנחנו משוחחים מידי פעם בטלפון, שיחות מדהימות ומקסימות וככה גם ראיתי את הסיפור הזה. יום אחד פתאום הטלפון צלצל והוא הודיע לי שהוא בתל אביב והתעקש על לפגוש אותי. יום שישי, שעה 11 בלילה אני נוסע לתל אביב על מנת לפגוש את הבחור. המחשבה שהייתה לאיזה בית קפה אנחנו הולכים לשבת להכיר קצת יותר כי בראשי הכחול ביותר לא עלו מחשבות על משהו אחר בכלל. בנתיים הוא חגג יום הולדת 19 והתגייס לצבא.

הגעתי לתל אביב, והגעתי לנקודת המפגש שלנו, פתאום מולי מגיע בחור יפה, מדהים, פשוט נסיך חלומות עם חיוך של מבוכה אבל חיוך מקסים.

הוא נכנס לאוטו, לחיצות ידיים, היכרות פנים מול פנים ואני מתחיל ליסוע לכוון הטיילת על מנת למצוא מקום שנוכל לשבת לשתות קפה. הוא להפתעתי אומר לי – לא, בוא ניסע למקום שקט. האמת, לא עלה בראשי עוד שום דבר בראש, נסענו למקום אחד והוא אמר לי שלא מספיק שקט שם, נסענו לפארק הירקון והוא אמר שגם שם לא מספיק שקט ואז פתאום נפל לי האסימון מה הבחור רוצה. הבנתי את אשר חפצה נפשו.

נסענו לכוון תל ברוך, החנתי את האוטו בתוך סוללת עפר שהייתה כך שהיינו מוגנים משלושה כוונים, ואז פתאום הוא קפץ עלי, והתחיל סקס סוער שלא מן העולם הזה. זה היה שעות ארוכות, כמה שעות בלי הפסקה והיה מדהים ומיוחד ללא הפסקה כאשר באוטו אדים, כל השמשות מכוסות, משטרה עברה, אנשים הסתובבו סביב ולנו, פשוט לא היה איכפת מכלום.

לציין, כל הסקס היה מוגן לגמרי.

לאחר כל מה שהיה, נסענו לבית הדודה שאצלה הוא התארח והורדתי אותו.

מאז המשכנו רק לדבר בטלפון, שוחחנו לא מעט, הוא היה בצבא, והשיחות לא היו תכופות.

רצה הגורל, חליתי, והקשר בעצם נותק לגמרי, ניתקתי אז את הקשר מכל העולם לגמרי.

לאחר תקופה שעברתי את תהליך השיקום העצמי שלי, קיבלתי אימייל מסניף גאים בגליל בו הם מזמינים אותי לבוא להרצות אצלם בקרית שמונה. האמת, זה נראה לי מאד רחוק אבל הסכמתי. לא יודע למה, ומה היה פתאום הדחף לשאול אותם על רותם באם הוא יגיע למפגש הזה. אני ידעתי אז משיחות איתו כי הוא הלך לשם המון אבל זה היה ונגמר מבחינתי.

שדיברתי איתם הם אמרו לי שייתכן שהוא יגיע למרות שהוא בצבא.

עשיתי לעצמי תחשיב סיכונים והחלטתי שלא משנה מה יהיה אני נוסע לשם ואם אצטרך לעמוד בפני בעיה אמצא את הדרך לפתור אותה למרות כל הקשיים.

כשהגעתי לקרית שמונה לבית הגאים בגליל הסתבר לי כי רותם הודיע להם שמאד מעניינת אותו השיחה עם נשא איידס והוא יגיע גם כי זה מבחינתו נושא מרתק.

הם סיפרו לי את זה ובאותה השנייה, התחיל כאב הבטן האמיתי.

מה אני עושה ? איך אני פתאום פוגש את הבחור שאמנם זה היה בתקופה שהייתי עוד בחזקת בריא והזדיינו כמו שפנים, איך אני פוגש ואומר לו – שיש לי איידס ולא גומר על הבחור.

האמת, הייתי היסטרי לגמרי. על פניו לא ראו את זה אבל בתוכי הבטן השתוללה איך אני יוצא מהמצב הזה שבעצם, אני הכנסתי את עצמי למצב הזה.

הגענו לאחר ארוחת ערב קלה לסניף שלהם, הבטן שלי כאבה בטרוף. הייתי היסטרי באופן טוטאלי. כל מי שהיה בבית גאים בגליל ידע שהולכת להיות פה טלנובלה של החיים במלוא מובן המילה.

אבל לשמחתי כולם שתקו וידעו שהולך להיות כאן קטע מביך שכולם צריכים לשתוק.

רותם התקשר לחברים מגאים בגליל וביקש מאחד מהם שיאסוף אותו לסניף, אצלי הפרפרים כבר עבדו שעות נוספות. הבחור מגאים בגליל נסע להביא אותו, ואני ירדתי מחוץ לבנין. החלטתי שאני צריך לפגוש אותו מחוץ לבנין ולספר לו מי אני ומה קרה לי מאז שהכרנו ועד שנותק הקשר ובעצם עד אותו היום. כמעט שנה וחצי לא היינו בקשר בכלל.

הרכב מגיע, רותם יורד מהאוטו, הוא מתקרב לבניין, הוא מסתכל עלי, אני מסתכל עליו, הלם, שוק, דמעות, מבוכה טוטאלית ואני אומר לרותם שאני רוצה לדבר איתו בלי שאף אחד יהיה נוכח ביחד איתנו.

האיש מגאים בגליל עלה והשאיר אותנו  ביחד. אחרי כמה משפטים סתומים ולא במקום אמרתי לו שיש משהו שאני חייב לדבר איתו לפני שהוא עולה ואני מקווה שלא יכעס עלי.

הוא אמר לי שהוא כבר מבין הכל. ישבנו כמה דקות, דיברנו, הוא הקשיב לי, הוא חיבק אותי חיבוק חם ואמר לי שלא אתרגש יותר מידי וזה בסדר. הוא קיבל הכל בהבנה טוטאלית ויותר מזה אמרתי לו שאם יש לו בעיה עם כל הסיפור שם אני עוזב את המקום כבר ונעלם מעבר לאופק כי מבחינתי הוא יקר לי יותר מפז. ביקשתי ממנו שגם אם הוא כועס עלי שיסלח לי גם אם יחליט שלא רוצה לדבר איתי לעולמים.  הוא הרגיע אותי והוא זה שדוקא עודד אותי וחיבק אותי ושנינו עם דמעות בעיניים ומחובקים אבל מרוגשים מאד.

דרמה במלוא מובן המילה. האמת בתוכי אני יודע שכאשר עשינו את הסקס שנתיים או שלוש קודם לא ידעתי כלום על עצם הנשאות אבל מבחינתי זה היה חוסר יושר עצמי כלפיו גם אם הכל היה מוגן, ככה הרגשתי אז, שלא הייתי בסדר שלא שוחחתי איתו על זה. שלא סיפרתי לו.

עלינו למעלה לאולם המפגש, במקום חיכו הרבה מאד אנשים, שיחה ארוכה, רותם ישב והקשיב לכל השיחה, ובעצם היה שקוע בכל מילה שהוצאתי מהפה שלי. ככה היו כולם. שאלו המון שאלות, הקשו לא מעט קושיות ובעצם הייתה שיחה מאד מעניינת עד לאחר חצות הלילה.

בחצות, שהכל הסתיים, ידעתי שאני צריך למצוא לי מקום לישון כי בהתחלה חשבתי שאשן אצל החבר´ה מגאים בגליל אבל בסוף זה לא הסתדר ולא זוכר למה, חשבתי אולי לישון ברכב או לקחת מלון ללילה עד שאחזור בבוקר חזרה למרכז.

נפרדנו מכולם עם כולם ורותם עמד בצד. הוא בשלב מסויים ניגש אלי חיבק אותי  ושאל אותי איפה אני מתכוון להעביר את הלילה. אמרתי לו כי הייתי אמור לישון אצל האנשים שם אבל לא יוצא, וכנראה או שאקח מלון או שאשן ברכב עד הבוקר או שאסע בלילה לירושלים עם הרבה עצירות בדרך.

הוא הציע לי שאבוא לישון אצלו, האמת, התרגשתי כמו ילד קטן. לא האמנתי, נשארתי המום.

הוא אמר לי שהוא לא חושש מכלום ולא דואג מכלום ובעצם מאד מעוניין שנמשיך את השיחה שלנו מתחילת הערב – לתוך הלילה.

נסענו אליו למקום מגוריו באחד מקיבוצי הצפון. עלינו לביתו, מקום חמוד וקטן, חדר שמזכיר קוסמים ומאגים. חדר מיוחד ומדליק.

הוא עשה קפה, הורדנו בגדים לבגדים קצרים והתיישבנו לדבר. סיפרתי לו הכל, כל מה שעבר עלי, כל מה שקרה לי מאותו היום שבו דעכתי עד אותו יום שפגשתי אותו. הכל לפרטי פרטים, הוא רצה לשמוע הכל, שאל שאלות, הקשה קושיות קשות, ובעצם הייתה שיחה מרתקת ומעניינת ביני לבינו עד כמעט לפנות בוקר. בסוף נרדמנו וזה היה קשה.

בבוקר , התעוררתי בשקט, הוא קם גם כן, קפה של בוקר, נוף גבול הלבנון השקיף מבעד לחלון הבית, שתיתי את הקפה, ונפרדנו בחיבוק גדול, התנצלתי שוב על כל עוגמת הנפש שנגרמה לו מכל הסיפור הזה, הסברתי לו ששום דבר לא נעשה מזדון ומכוונות רעות, שבעצם באותו יום שעשינו את שעשינו (שהיה מוגן לגמרי)  לא ידעתי כלום על מצבי ועם כל זה הרגשתי עוד ועוד שאני צריך להתנצל וגם אם אני יודע שאין לי על מה כי אל פשעתי או חטאתי אבל הרגשתי בסתר ליבי לא נוח כלפי הבחור שנתן בי אמון כה גדול.

יצאתי לדרך לירושלים.

רציתי קצת לעשות את זה ברגיעה אבל פתאום הגיע טלפון מחבר נשא ירושלמי שסיפר לי שהוא מרגיש לא טוב, הוא היה בביתי כי נסעתי וניצל את הזמן להיות בביתי בהסכמתי, הוא סיפר לי שהוא מרגיש רע וממש לא טוב לו וזה היה בהמעטה. פשוט סבל נורא.

רציתי לבקש מאנשים שאני מכיר שיגשו לעזור לו אבל הם לא היו בבית, ומאחרים הוא לא רצה שאבקש.

שיניתי את הכוון שלי ובמקום עיצורת בדרך אחרי פחות מ 4 שעות הייתי בירושלים לסעוד את החבר הנשא שהיה במצב רע מאד.