|
יום
אחד קיבלתי טלפון, על הקו בחור מאד נחמד, הוא הציג את עצמו בשמו וסיפר לי כי
אחיו מאושפז בבית חולים רמב"ם ומצבו לא טוב והתגלה שהוא נשא איידס. הוא סיפר כי
המצב של האח מעורר דאגה אבל הרופאים מטפלים בו יפה. הצעתי לבחור את עזרתי. הוא
אמר שכל המשפחה התייצבה כאיש אחד למען הבחור וזה בכלל עודד אותי מאד. לכאורה,
זה היה עוד סיפור אחד מיני רבים שחוותי במהלך פעילותי הציבורית. ראיתי בזה עוד
סיפור אחד מיני רבים של טלפונים של אנשים שהתקשרו ורצו עזרה.
כל
יום כמעט היה טלפון, הוא רצה לשאוב עוד מידע ממני, להעזר עוד, לשאול מה עושים
ואיך עושים, איך לנהוג ובעצם איך ממשיכים עם זה קדימה. נידבתי לו את כל
האינפורמציה שרק אפשר לתת לו. עניתי לכל הטלפונים בסבלנות ואדיבות והשתדלתי
לנדב כל אינפורמציה שרק אפשר על מנת שיוכלו לסייע לו הכי טוב שרק אפשר. הוא גם
הציע את עזרתו בנושא האתר שלי מכיוון שהוא איש מחשבים אבל הודתי לו ומסרתי לו
שאני מסתדר לבד.
יום
אחד עלה הנושא של לבקר את הבחור בבית החולים. הוא הסכים שאבוא לבקר אותו. עליתי
על אוטובוס לתל אביב ומשם רכבת לחיפה לבית החולים רמב"ם. חיפשתי אותו קצת ובסוף
מצאתי אותו במחלקה בבית החולים. בחור גבוה, שחיפון אמיתי אבל עם חיוך אמיתי על
הפנים. יחד איתו היו עוד חברים או בני משפחה שבאו לבקר אותו, לא זוכר מי זה
היה וגם אחיו. הכרתי את כולם. אנשים מקסימים שנותנים לו את כל הלב.
שוחחנו המון זמן והסתבר שהוא עבר את אותו המצב שאני עברתי, כל השלבים שאיתם
התחלתי הוא התחיל אבל לא באותה חומרה אבל עבר את מסכת הגהנום של דעיכה ונפילה
ואשפוז בבית חולים עם דלקת ריאות.
הביקור היה מאד כייפי ומיוחד, הרגשתי נפלא אחרי הביקור, הבטחתי לו לבקר אותו
שוב במשך הזמן.
נסעתי מחוייך ומרוצה וידעתי שהבחור בדרך הנכונה להחלמה והבראה.
קבענו לשוחח טלפונית כל כמה ימים, התקשרתי והוא התקשר חזרה וכך עשינו.
לאחר מספר ימים נותק הקשר, הוא לא ענה לי לטלפון. התחלתי לחשוב שקרה משהו או
לחילופין שהוא פותח דף חדש והחליט לנתק מגע עם העולם.
עברו מספר ימים והתקשרתי לטלפון שוב ופתאום ענה לי אחיו, הבחור שדיברתי איתו
מהתחלה.
נבהלתי, בצדק.
הוא
סיפר לי שאחיו מספר ימים אחרי הביקור דעך, המצב הבריאותו הדרדר מאד והוא נמצא
בטיפול נמרץ בסכנת חיים. הוא סיפר לי שבני המשפחה יושבים ליד חדר הטיפול נמרץ
ומתפללים לבריאותו.
באותה השניה נפל לי המצברוח, נכנסתי לדיכאון עמוק ונפלה רוחי לגמרי. שאלתי אם
יש לי מה לבוא אך הוא אמר לי שאין לי מה לבוא והוא יעדכן אותי כי לא נותנים
לאיש להכנס לבקר אותו למעט משפחה מדרגה ראשונה.
עברו עלי ימים של חרדה ודאגה, חוסר אונים, רק לפני מספר ימים הבחור פרח והנה
פתאום הוא בדרך למעלה, גוסס לו בחדר הטיפול נמרץ בלי סיכוי בלי תקווה אבל עם
מלחמה של הרופאים.
אחיו התקשר אלי ביום שישי אחד ושאל אותי לעצות, הוא שאל אותי על רופאים שאולי
יכולים לעזור, סיפרתי לו על רופאים שיש במרחב הרפואי בירושלים ותל אביב אבל
אמרתי לו שלדעתי בית החולים שבו הוא נמצא בטח עושה את כל מה שאפשר על מנת להציל
את חייו וכדאי שהוא יתייעץ איתם באם יש צורך להביא עוד מומחה ואם כן שיעשה את
זה ביחד איתם. הוא קיבל את הצעתי וכך פעל.
עברו מספר ימים ושיחות טלפון ופתאום הגיע הבשורה, הבחור התעורר, הבחור יצא
מטיפול נמרץ, אחר כך הבחור יצא מבית החולים וחזר הביתה.
מבחינתי זה היה כאילו החזירו לי את החיים חזרה.
היינו בקשר מאז מעט פעמים הבחור חזר לשגרת החיים, השמין, פרח בחזרה וחזר לעצמו.
מספר חודשים אחרי זה עשינו בחיפה מפגש חברים ואחר כך עוד קשר מספר פעמים וראיתי
שהוא חי את חייו בטוב.
בזמן האחרון קיבלתי כמה "דרישות שלום"
ממנו דרך חבר שפגש אותו, חבר בריא שהציע לו להפגש באם ייצא להם, הוא פגש אותו
בבילוי בתל אביב ובעצם מזה הבנתי שהוא חי טוב, מאושר ושמח אני יודע שהוא לומד
היופ, מקבל קצבה ולומד וטוב לו בחייו.
כן,
זה עוד אחד מהסיפורים האמיתיים על ההסטוריה של שש שנים לאתר וקצת העלאת זכרונות
מדברים מיוחדים שקרו בתקופה הזו |