סיפורים עצובים
לב אוהב אינו טועה  
האור של חיי
צלצול מאוחר לטלפון של טל
אהבה ללא גבולות
דמעות
טראומת חיים
להתראות עולם
כמה עצב יש באהבה     
קראו לו רוברטו     

סיפורי תקופת החלון
סיפורו של בחור במצוקה
סיפורה של בחורה במצוקה
סיפורו של בחור נשוי
הוא הציע לי להתפלל
אני לא נשא - שתוק כבר
למה לא הקשבתי לאמא
הוא חזר לחייך


  

כל מי שיקרא את מה שכתוב פה יחשוב שזה איזה שהוא תרחיש מסרטי איימה. אבל חברים יקרים, כל מה שתקראו כאן, עם צנזורה לגבי זהות דמות האדם, כל זה הוא אמת, מקרה שארע ביום שבת, אור ליום ראשון, ערב יום הכיפורים תשס"ו.

 כל מה שתקראו כאן הוא אמת, רק הדמות המרכזית טושטשה על מנת לשמור על פרטיות האדם כל עוד הסיפור לא יצא לתקשורת.

  יום שבת, שעה 17:00 אדם כלשהו מתחבר אלי ברשת המסנג´ר, מסתבר שאני מכיר את האדם כנשא שפגשתי בעבר, הוא מכיר אותי, אני מכיר אותו, אני יודע שהוא אדם נחמד, אבל לא יותר מזה, אני יודע שהוא לא צעיר, לא מבוגר מידי.

 האדם פונה אלי ומתחיל לשפוך את ליבו ואת צרותיו כמו שרבים מאלה שמגיעים אלי עושים ומספרים לי מה עובר עליהם, מה הלחצים שלהם ומבקשים רעיונות מה אפשר לעשות אם יש בכלל כאלה. אני מקשיב לו, עונה לו ומבין שהמצב שלו קשה ביותר. אני מבין שהוא בבעיה קשה מאד כלכלית, מצוקה כלכלית איומה, בעיית חובות אימתנית, בעיית בריאות שהוא לא מקבל את כל מה שמגיע לו מהרשויות שמערימות עליו קשיים. הוא סיפר לי כי פנה לוועד למלחמה באיידס שהתנהגו אליו ביחס מחפיר (אני לא כותב את הדברים שהוא כתב כאן וזאת כי אין לי כל מטרה להיכנס לעימות עם הועד למרות שהדברים קשים על התייחסותם לנשאים ואליו בפרט אבל הדברים קשים וחדים מאד), הוא סיפר לי על התנהגות שלטונות ביטוח לאומי, על העובדה שלא אישרו לו הבטחת הכנסה והערימו קשיים, בעצם הוא סיפר לי שהחיים שלו גיהינום אחד גדול.

 הצעתי לו שיכתוב את כל הסיפור שלו ואני אפרסם אותו באתר, בפורום ובכל מקום שאני יודע ומכיר ולו אולי שיקום איזה שהוא אדם טוב ויעזור לו. אמרתי לו שאתן לו במה לכל מה שהוא יכתוב, לא אני, כי הדברים קשים ומבחינתי חד צדדים, על מנת שלא אהיה נתון חלילה לתביעות כאלה או אחרות כי אין לי שום תימוכין, הצעתי לו שיכתוב את אשר על ליבו ויחתום ואני אפרסם את זה כלשונו, ורק עם תיקונים של עברית נכונה, הגהה וכדומה.

 הוא סרב. הוא רצה שאני אכתוב.

 בשלב מסוים הייתי צריך לצאת מהבית בסביבות השעה  19:30 ואמרתי לו שאני חייב לצאת מהבית ואחזור יותר מאוחר. אמרתי לו שיחשוב מה הוא רוצה ואני מוכן לתת לו את כל העזרה במגבלות שקיימות אבל לדעתי יש כוח כי בעבר נשא שהיה במצוקה והעלנו את הנושא, קיבל עזרה מאנשים טובים.

 כשחזרתי לאחר כשעה וחצי ראיתי שהוא כותב עוד, מוציא את כל שבר ליבו ומספר לי עוד המון דברים. הבנתי עד כמה קשה המצוקה שלו והמשבר שלו, הבנתי עד כמה המצב של האיש הזה הוא בלתי הפיך ובעצם המצב כבר ממש בלתי נסבל. הדברים שכתב הראו את עוצמת המשבר שלו והקושי בחיים ואיבוד כל תקווה.

 בשלב מסוים עניתי לו קצת והייתי צריך לעזוב על מנת להביא את בן זוגי מהעבודה.

 חזרתי לקראת השעה 11 וחצי קרוב ל 12 בלילה ואז התחילה שיחה איתו שוב.

 השיחה הזו כבר החלה להיות נוקבת וקשה יותר מבחינתו. הוא כבר דיבר בטונים של ייאוש טוטאלי ובעצם בטונים מפחידים ומאיימים לגמרי.

 ואז הגיע הדבר שהכניס אותי ללחץ והיסטריה שהטריף אותי לגמרי.

 האדם אמר לי שיש ברשותו אקדח, שהוא מתכנן למחרת בבוקר להגיע למרפאת בית החולים איכילוב בו הוא מטופל  ולירות בד"ר טורנר וכמו כן בד"ר גדעון הירש מנכ"ל הועד למלחמה באיידס.

 נבהלתי, בדבר כזה עוד לא נתקלתי.

 הוא המשיך, אין לי מה להפסיד, הוא אמר, ככה הוא אמר ייכנס לכלא, יקבל תרופות, יקבל יחס טוב, לא יעשה תורנויות, יהיה לו פינה משלו ולא יצטרך לדאוג לכלום.

 הוא אמר שהוא מתכוון להגיע בשעות המרפאה ביום ראשון בבוקר לבית החולים איכילוב.

 השיחה השתרבבה לזה של אולי יגיעו אליו שוטרים ואז הוא אמר שאם יגיעו אליו שוטרים הוא יירה בהם למוות אחד אחד, אם יבוא שוטר אחד הוא יירה בו, אם יבואו שניים הוא יירה בהם והוא הדגיש שהוא צלף מקצועי.

 הוא נשמע החלטי, רציני, מאיים, חד , חלק , חסר פשרות ולא משתמע לשני צדדים מאיפה שלא ניתן להסתכל.

 לרגע הייתי אובד עצות, מה עושים, האיש נשמע אמיתי לגמרי, האיש במשבר שאין לו כבר מה להפסיד, הוא יודע בדיוק מה הכוונות שלו ובעצם הוא רוצה לעשות הכל שהמטרה שלו בסוף היא בית סוהר לאורך זמן, להיות אשם ברצח או בניסיון רצח, לקבל מאסר ארוך וכך להבטיח לעצמו תרופות, אוכל, מיטה לישון, יחס אנושי פחות או יותר, בלי תורנויות כי נשא לא עושה כאלה ובעצם חיים שמבחינתו הם טובים יותר במצב הנתון.

 ישבתי עם עצמי, תופס את הראש, ואמרתי לעצמי, ג´וני אתה חייב לעשות מעשה, אתה לא יכול לתת לאיש הזה לקחת חיים של אנשים, פה נגמר הקטע בין הדיסקרטיות שאתה שומר על אנשים לבין הצלת חיי אדם ומניעת פשע.

 ישבתי עם עצמי כמה דקות, בהיתי בכתוב, קראתי אולי לא הבנתי נכון ולאחר קריאה חוזרת שוב ושוב הבנתי שקראתי נכון את שכתוב:

האדם מתכוון בבוקר ללכת עם אקדח ברשותו לרצוח את הרופא ד"ר טורנר, לרצוח את ד"ר גדעון הירש ואם יתקרב אליו שוטר לרצוח כל שוטר שיתקרב אליו.

 .
לאחר מחשבה החלטתי למרות השעה המאוחרת להתייעץ עם נטע, מנהלת הקהילות בתפוז בעקבות המקצועיות הרבה שלה ולמרות שזה לא שייך ישירות לה, ולאחר שיחה איתה למרות שהיא לא קשורה לסיפור החלטי שאני לוקח את היוזמה לידיים שלי ועושה מעשה.

 התקשרתי למשטרת מחוז תל אביב מרחב יפתח, היומנאי ששמע את הסיפור ממני העביר אותי מייד וממש ללא דיחוי לחוקר תורן, בפני החוקר הזדהתי כג´וני ירושלים, מנהל אתר איידס גדול בישראל וסיפרתי לו את הסיפור, הוא הקשיב בקשב רב תוך כדי שאני אומר לו שאני מקצר את השיחה על מנת להמשיך את השיחה עם האדם, נתתי לו את כל הפרטים, קיבלתי פקס ממנו והעברתי לו את התיעוד של השיחה במסנג´ר בה הוא אומר שהוא מתכוון לירות בד"ר טורנר, ד"ר הירש ובשוטרים. סגרנו את השיחה והוא אמר שיחזור אלי תוך מספר דקות. אחרי מספר דקות התקשר אלי כבר קצין תורן מרחבי של מרחב יפתח, אם אני לא טועה יוסי שמו, בחור מדהים, נחמד שביקש ממני את מירב הפרטים שאני יודע, הוא סיפר לי כי הם הצליחו להבין במי מדובר ושלחו ניידת לבית המדובר, הוא אפילו אמר לי שהשוטרים קיבלו הנחייה כולם להסתובב עם שכפ"צים בגלל המידע שהבחור מתכוון לירות בשוטרים. הוא ביקש ממני שאנסה לדלות ממנו מידע ככל שאפשר. אני המשכתי המון זמן בשיחה תוך כדי השיחה אני מעביר כל הזמן נתונים למרחב על השיחות דרך פקסים והם מקבלים מידע אונליין ממני. בשלב מסויים עברתי לשיחה טלפונית עם האדם והוא רצה לצאת מהבית שלו. הוא החל לדבר איתי, הוא סיפר לי עוד המון, הוא דיבר בצורה נחרצת על הדרך בה הוא הולך לבצע את הירי אל עבר ד"ר טורנר ואל ד"ר הירש, הוא סיפר לי מה יעשה לשוטר שיתקרב אליו, הוא הזכיר אירוע כלשהו שיש לו חשבון עם המשטרה ושבמידה ושוטר יתקרב אליו הוא יירה בו למוות.

 הוא היה החלטי ונחרץ מאד בדבריו. הוא נשמע מפחיד. הוא הסתובב ברחוב, ואני תוך כדי הכל יד אחת בטלפון מדברת ומקשיבה, יד שנייה שולחת פקסים עם מידע לקצין התורן שהוריד הנחיות לשטח. שיתוף פעולה מדהים עם כל הצוות של משטרת יפתח.

 כך המשיך עוד מספר דקות עד שהוא פתאום ניתק את השיחה. הוא אמר שהוא מסתובב ברחובות, במידה ויתקל בו שוטר הוא עם אקדח והוא ירה בו כי הוא רוצה להגיע למעצר, הוא עוד אמר אחרי שיחה ארוכה ולאחר שדיברתי איתו המון שהוא מוכן בשבילי לעשות מחווה שאם זה ד"ר טורנר וד"ר הירש הוא מוכן אולי לא להרוג אותם אבל רק לפצוע אותם אבל שיסבלו מנזק גופני קשה. אמרתי לו למה זה, הוא אמר לי שהם צריכים לסבול בדיוק כמו שהוא סובל ושיהיה להם רע כמו שרע לו בחיים. לגבי שוטרים הוא אמר שאין פה פשרות ואם יפגוש שוטר שינסה לגעת בו הוא יירה בו למוות. הוא היה החלטי לגמרי למרות כל ניסיונות הדיבוב שלי אליו.

 כל הזמן אני הייתי בקשר רצוף עם משטרת יפתח בטלפון, פקס בזמן שיחות איתו שלא ירגיש שאני מדבר עם משטרה וכך כל הזמן.

 במהלך השיחות השוטרים ניסו לבקש ממני שאתן תאור, אמרתי להם שהאיש מצוייר לי בראש אבל אני לא מסוגל לתאר.

 הפכתי את מנוע החיפוש גוגל, לאחר דרך המקרה הצלחתי לעלות על תמונה של האיש, העתקתי אותה למחשב שלי והעברתי אותה בפקס למשטרה. כל ניידות המשטרה קיבלו את התמונה הזו וחיפשו אותו. אין ניידת באזור תל אביב והמרכז שלא חיפשה אותו תוך נקיטת כל אמצעי הזהירות.

 העברתי להם זכרון דברים על מה שהיה וכבר הייתי בדרך לישון, ואז פתאום עלה במוחי עוד רעיון, מצאתי עוד מספר שלו, התקשרתי ומשום מה הוא ענה לי, אמרתי ששמי שם אחר בכלל וקבעתי איתו במקום מסויים, הודעתי לשוטרים, הם שלחו לשם ניידות אבל ככל הנראה הוא עלה על זה שזה אני הייתי בסוף.

 כך 4 בבוקר שעון חדש אני מנסה להירדם ויודע בסתר ליבי כי יש סיכוי סביר שמחר האיש הזה, שאיבד את התקווה בחיים יבצע רצח או לפחות ירי על אדם על מנת לממש את כוונותיו שהן להיכנס למעצר, לקבל יחס, טיפול, אוכל ופינה חמה.

 הייתי לחוץ בקושי נרדמתי לאחר שיחת הטלפון האחרונה עם קצין תורן שביקש ממני להגיע לתחנת משטרה ולהגיש עדות על כל המקרה כי הוא חמור מאד. הוא הציע שאכנס לתחנה בירושלים וסירבתי כי אני מכיר בירושלים הרבה אנשים וקבענו שאגיע בבוקר למרחב יפתח.

 נרדמתי אבל שנתי הייתה מאד קלה מתוך הפחד והמחשבה שאו טו טו הולך להיות פה רצח של אנשים. לא רק על הרופאים אלא יותר מהכל גם על השוטרים בשטח שפחדתי שהוא יממש את כוונותיו ויפגע בהם.

אני חייב לציין שתוך כדי כל הפעילות עודכן בית החולים על ידי המשטרה, עודכנו כל האנשים המאוימים, עורבו קב"טים מתאימים על ידי שוטרי המחוז והדבר נלקח ברצינות מדהימה שאין אדם שלא קיבל את המידע על האיש שמסתובב עם אקדח ומאיים על החיים.

 הייתי חרד מאד לגבי גורלם של כולם, פחדתי שתיפול שערה מראש של אחד הרופאים או אחד השוטרים ללא צדק ורק בגלל שה"בן זונה" הזה רוצה להיכנס לכלא.

 ששאלתי אותו, למה לא תתאבד, הוא אמר לי תשובה פשוטה, אני אחיה, אני אשאר חי, אני אהיה בכלא, אני אחיה טוב, אקבל אוכל טוב, יחס, תרופות, טיפול סעודי ובעצם הכל ואין שום סיבה בעולם שאני אמות, כל החובות יכולים לקפוץ לי כי אני בבית הסוהר.

 ניסיתי לגרום לו גם בכל הזמן הזה להיפגש איתי, הצעתי לו להיפגש איתי בתל אביב, הייתי מוכן אפילו לעלות על הרכב שלי ולרדת לפגוש אותו על מנת לדבר ולדובב אותו אבל הוא סרב בכל תוקף, שאלתי אותו אם יירה בי והוא אמר שהוא לא מוכן להתחייב לכלום אבל אין שום הצדקה שהוא יפגוש אותי אחרי כל מה שעבר והוא רק בדרך לבצע את זממו שזה הרצח המיועד או פגיעה בשוטרים..

 הפציע השחר.

 .
התעוררתי ונסעתי לתל אביב, בקושי, הכוחות שלי גמורים, אני תשוש מכל המתרחש,

 כן, כל מה שקראתם פה שכתוב קצת נראה באותו רגע כמו נצח נצחים.

 כל שורה במסנג´ר שנכתבה הייתה כאילו לקחה עד קץ סוף הדורות, השיחה בטלפון הייתה קשה ומעייפת ומלחיצה תוך כדיש אתה צריך לחשוב במקביל איך לדובב אותו ולהוציא פרטים ומצד שני לדווח הכל בזמן אמת לשוטרים.

 שיתוף פעולה ראוי לשבח עם המשטרה.

 הגעתי למחוז תל אביב תחנת יפתח, קיבל אתי הקצין המדובר שקבעו לי להיפגש איתו, הוא היה מעודכן בכל, הוא חיבר אותי לחוקר שגבה ממני עדות על כל הסיפור, נתתי לו את כל התדפיסים של השיחות כפי שהצלחתי להעתיק מהמסנג´ר, את כל הדברים שבעצם אומרים את אשר התרחש שחלקם הועברו בפקס בלילה.

 לאחר מכן ירדתי איתו לעוד מקום במרחב על מנת לנסות למצוא דרכים לאתר את האדם.

 שעה אחרי עלינו למעלה חזרה למשרד החקירות ואז בישר לנו קצין החקירות שבתרגיל חכם שלהם הבחור נעצר והוא בדרך למרחב והם יטפלו באיש הן במישור של כל האיומים האלה מצד אחד ומצד שני יראו איך באמת אפשר לעזור לו.

 הוא הודה לי על כל מה שעשיתי, הבטיח לשמור על הפרטיות שלי, כי שם הייתי חייב לתת עדות עם שמי האמיתי, הבטיח שהאנונימיות שלי כלפי חוץ לא תפגע ובאמת היה מעל ומעבר בסדר גמור.

 זהו, שאני כותב את זה עכשיו עוברת צמרמורת בתוכי.

 אני מרגיש כאילו חוויתי להיות אתמול בתוך סרט, בתוך איזה שהוא חלום לא במציאות אבל שאני צובט את עצמי אני מבין שכל מה שהיה זה בעצם מציאות שאיתה אני התמודדתי.

 חשבתי לעצמי, האם עשיתי נכון, האם נהגתי נכון בזה שכך פעלתי ועניתי לעצמי שזה לא היה שאלה בכלל, אלא חובתי כאזרח של מדינת ישראל.

 חשבתי לעצמי, האם לא הפרתי פה את ההבטחה שלי לנשאים לשמור על האנונימיות שלהם כמו שאני מתחייב בפני כל אדם שמדבר איתי ולאחר מחשבה הבנתי שבמקרים כאלה, שאדם שמדבר איתי מאיים ברצח, מאיים בפגיעה בחיי אנשים נגמרת הזכות שלו לפרטיות.

 וכמו כן כאזרח שומר חוק חובתי למנוע פשע בכל מחיר ובכל דרך. כך עשיתי, לא מתחרט על זה לשנייה למרות שזה עלה בראש אם נהגתי נכון או לא במחשבות שעברו ואני משוכנע שעשיתי את הדבר הנכון ביותר כי כאזרח מדינת ישראל חובתי להיות שומר חוק.

 אני עוד לא רגוע מזה, הנפש שלי עוד נסערת לגמרי מכל האירוע, אני עוד לא מאמין שזה אמת, אני עדיין מרגיש כאדם שחי בסרט אבל בתוכי אני יודע שכל הדבר הזה היה אמת לאמיתה.

 אני יודע שעשיתי את חובתי האזרחית, אני בסתר ליבי יודע שעשיתי הכל, להיות אזרח שומר חוק.

 אני רוצה גם לומר מילה אישית על שוטרי מרחב יפתח במשטרה.

 שהתקשרתי הייתי די ספקן איך האנשים יתייחסו לאדם שמתקשר ומספר להם סיפור שנראה כמו איזה סיפור אגדה מוזר, אבל הם לקחו אותי ברצינות מלאה ומדהימה שחיממה את ליבי, הם שיתפו פעולה באופן מדהים, שיתפו אותי בכל ההחלטות שלהם על מנת שהכל ייעשה נכון וחכם, הם עירבו אותי בהרבה מהפעולות שלהם וידעתי המון ומצד שני הם הקשיבו לי איפה שביקשתי מהם על מנת שזה ייעשה בהתאם למידע.

 אני מצדיע לקצין התורן של מרחב יפתח, לקצין החקירות או איש החקירות שהיה מולי כל הזמן, קיבל את השיחות והפקסים והעביר הכל אל השטח בזמן אמת מיידי, שנתנו בי אמון והיה לי את הטלפון האישי של כל האנשים בשטח על מנת ליצור איתם קשר במיידי ובעצם שנתנו במשהו שנראה הזוי ולקוח מהדמיון ולקחו אותי ברצינות המקסימאלית, בלי שידעו מי אני חוץ מהפקסים שתיעדו את השיחות האלה, הטלפונים הסלולריים שלי והקול שלי בטלפון.

 אני מרים את הכובע בפניהם שבבוקר באתי וכבר כולם ידעו הכל וזה היה שם שיחת הבוקר ובעצם שלא עברו שעתיים בבוקר והאיש היה עצור.

אני שמח שהוא נעצר שאיש לא נפגע, אני שמח שיהיה לו בינתיים פינה חמה לישון ולקבל תרופות, אני שמח שקצין החקירות אמר לי שהוא לא רק יטפל בצד הפלילי אלא גם יראה מה אפשר לעשות למען אותו אדם שנמצא באמת במצוקה ואני יודע כמה המצוקה שלו גדולה.

 כן,

 זה לא סרט זה מה שעבר עלי, לילה לפני יום הכיפורים, מוצאי שבת, יום לפני יום כיפור תשס"ו.

 ג´וני