סיפורים עצובים
לב אוהב אינו טועה  
האור של חיי
צלצול מאוחר לטלפון של טל
אהבה ללא גבולות
דמעות
טראומת חיים
להתראות עולם
כמה עצב יש באהבה     
קראו לו רוברטו     

סיפורי תקופת החלון
סיפורו של בחור במצוקה
סיפורה של בחורה במצוקה
סיפורו של בחור נשוי
הוא הציע לי להתפלל
אני לא נשא - שתוק כבר
למה לא הקשבתי לאמא
הוא חזר לחייך


 
 

שמי תומר, שם בדוי ואני עומד לשתף אתכם בדקות הקרובות בנקודות מחיי שבעצם השורה האחרונה שלהן הן העובדה האחת היחידה: יש לי איידס, אני חולה איידס והיום במצב טוב לאחר קבלת תרופות ותמיכה אבל ההסטוריה שלי הביאה אותי לשני דברים.

גם הומו, גם איידס.

נקודות חיים שאומרות הכל.

גיל 12 או 13 בקופת חולים במקום מגורי, לקחו אותי לרופא שבדק אותי על משהו בפי הטבעת. אני זוכר עד היום את המקום, את החדר, את האיש, את המעשה, את הכל, איך ששם כפפה, איך ביקש ממני לשכב על הבטן ואיך דחף את האצבע שלו עמוק לחור פי הטבעת שלי על מנת לבצע את הבדיקה שלו. לכאורה זה אמור להיות משהו טבעי אבל השורה האחרונה הביא אותי לטראומה.

גיל 16 אני עם מעט חברים, בית ספר תיכון, איבר מין סטנדרטי מינוס, במקום בו כל בני השכבה במקלחות אחרי שעור התעמלות מראים את איברם המכובד ברובם ולי יחסית קטן לכולם, צחקו וקטלו אותי ובעצם ביישו אותי בכל דרך.

גיל 17, לא מצליח להתקרב לבנות בכיתה למעט אחת או שתיים והן היו שמנות ומגעילות שדוקא כן רצו אותי אבל אני משום מה סרבתי להן בגלל המראה הדוחה ואולי בגלל רגשות פנימיים אחרים שהפנמתי.

גיל 17 וחצי לקראת גיל 18 לא זוכר בדיוק מתי, אני בודד, כמעט אין חברים, אני הולך לשעורי כושר לקראת הצבא, הכנה לצבא ועובר בשרותים ציבוריים במקום מגורי. מקום שהיה ידוע כמקום של הומואים מגיעים.
אדם אחד התחיל לדבר איתי מאד נחמד, הוא בנה איתי יחסי אמון מדהימים במהלך שלוש או ארבע פעמים שהייתי בא לשם ולא עשיתי כלום אבל ישבתי על הספסל מחוץ למקום.
בפעם הרביעית או החמישית לא זוכר, הוא הציע לי להכנס איתו לתא השרותים במקום.

איך שנכנסנו הוא אמר שהכי כיף שהוא ישתפשף על ישבני עם איבר מינו. הסתובבתי ואז הוא לפת אותי בחוזקה, סתם את פי וייבש אותי לגמרי. כל זה שמכנסיו מופשלים. הוא בשיא הכוח חדר לתוך גופי  ועשה בי את שעשה ובסוף אמר לי לא לזוז ואם אצעק הוא יהרוג אותי, הוא אמר לי לא להעיז לצאת מהתא הזה כמה דקות. והוא יצא.

שהוא יצא הבנתי שהוא בעצם אנס אותי. אני ניסיתי לנגב את התח וגיליתי שכולו מדמם. ישבתי בתא אולי שעה ובכיתי חרישית איש לא יכל לשמוע.

אחרי שיצאתי משם, נסעתי הביתה, הלכתי לשרותים ישבתי שם המון זמן, התקלחתי, נכנסתי לחדר באמתלה שאני עייף ונעלתי אחרי את הדלת ושכבתי בוכה במיטה.

הטראומה המשיכה עוד הרבה זמן. לא התאוששתי ומאז איבדתי את בטחוני בכל אדם שרק ראיתי.

עברו שלוש שנים, עשיתי צבא, גם שם היו אנשים עם איברים גדולים שצחקו עלי ועשו אותי לבדיחה בגלל הבדלי איבר המין שלי ושלהם.

שיצאתי מהצבא רציתי לנסות להתאושש מהמקרה שהיה והלכתי לגן העצמאות במקום מגורי.

מספר פעמים היו יפות והכרתי אנשים נחמדים והיה נפלא.

יום אחד תקף אותי נרקומן ולקח לי את מפתחות הרכב, הוא הסכים לתת לי את המפתחות רק לאחר שהוא יזיין אותי ויותר מזה שאתן לו את כל הכסף שהיה איתי.

הוא עשה את זה. זיין וגמר בתוכי. אחר כך לקח את הכסף ואת המפתחות של הרכב זרק בתוך שיח מלא קוצים שלקח לי הרבה מאד זמן להוציא אותם משם ולקחתי.

הארוע הזה חזר על עצמו לפחות 4 או חמש פעמים בוריאציות שונות תוך שהוא מידי פעם מוצא אותי במקום אחר ומאיים שאם לא אגיע ולא אביא לו כסף הוא ימצא אותי וירע לי ואני פחדתי פחד מוות והייתי בא מביא לו כסף והוא היה אונס אותי כל פעם ויותר מזה היה מביא לפעמים עוד אנשים שיעשו את זה גם איתו והייתי צריך גם לרצות אותם.

שוב תקופה שאני נעלם משם.

יום אחד הנרקומן הזה רואה אותי בתחנה מרכזית בירושלים שחזרתי מאיפשהו, הוא איים עלי ולקח אותי למקום צדדי, שדד ממני את השעון והכסף שהיו ברשותי ואיים על חיי.

כן, מאותם ארועים מה שקרה לי שבעצם איבדתי את הזיקפה שלי, בעצם הזין עומד מידי פעם לא שהוא לא עומד בכלל אבל מצב גרוע של אין אונות משגע.

באותה תקופה התחלתי דוקא ללמוד והכרתי בחורה מקסימה. היינו שעות ביחד, זה היה כן יכול להגיע למיטה כי אהבתי אותה אהבה אמיתית.

אבל הזין לא עמד וחשבתי לעצמי איך אני אראה ואיך היא תסתכל עלי שאין לי זיקפה. מצאתי כל פעם תרוצים ולא הסכמתי לסקס באמתלות שונות

בשלב מסויים שזה היה או סקס או פרידה, בחרתי בפרידה כי ידעתי שאם יהיה סקס תהיה פרידה. כי לא יעמוד לי.

ככה אחרי זמן מה מצאתי מקום עבודה נהדר אחרי הלימודים. לא היה לי אז סקס עם בנים כמעט. לא העזתי ולא היה איפה גם.

הכרתי בחורה מדהימה, הכל היה נפלא עד הרגע שהיא עמדה על זה שיהיה מיטה, שיהיה סקס אבל הזין לא עומד.

כן, כל זה מכל חוויות הטראומה של האונס וכל מקרי התקיפה והשוד.

יום אחד שהיא התעקשה מצאתי סיבה לריב איתה ועזבתי אותה ומאז איבדתי את הקשר איתה.

המצב שלי הוא אין זיקפה, אני לחוץ, אני צריך מין ואני לא מהבחורים המושכים של הרחוב והסקסיים אבל חמוד, הבנתי שרק אם ארצה את האנשים בזה שאחדר והם יזיינו אותי אני לפחות אעשה סקס.

אחרי תקופה הייתי הולך לסאונות וגנים והייתי מוצא שם אנשים והייתי מוכן לכל דבר ולו רק שיגמרו בפה שלי או בתחת שלי ולא היה איכפת לי כלום כי ככה לפחות  קיבלתי תשומת לב ויחס מאנשים שגם אהבו אותי ופגשו אותי יותר מפעם אחת וגם הייתי הולך אליהם או שעשינו ברכב שלי או שלהם או במקומות מסתור מוסכמים.

כך עברה לה תקופה, יום אחד הבנתי שצריך גם לשים קונדום ושמתי כבר קונדומים למרות שזה כבר היה הרבה זמן אחרי כל המקרים.

יום אחד נפלתי למשכב, דלקת ריאות קשה ומסוכנת, אישפוז בבית חולים וגילו שם שיש לי איידס במצב מאד קשה ומאז בעצם, אני עם איידס ומקבל טיפול וחי את חיי עכשיו.

התחלתי להבין בשלב מסויים מה עבר עלי בחיי, פגיעה מינית לא זדונית אבל טראומטית מהרופא, אונס מספר פעמים שחזר על עצמו וגם אכזרי ואלים בחלק מהמקרים, מקרי שוד יותר מפעם אחת והרבה כספים שנתתי להם שאני מאויים,  בנות שאהבתי ולא יכולתי לנסות אפילו להכנס איתן למיטה שמאד רציתי ולו בגלל הבושה ובסוף את הדבר הכי גרוע בעולם.

גיליתי שיש לי איידס.

תקופה קשה, תקופה רעה, תקופה אכזרית שהשאירה אותי עד היום עם צלקות קשות וכואבות ובעצם הרסה את חיי.

כל זה התחיל מהאונס האכזרי שאני זוכר אותו כאילו היה רק לפני שעה כאילו היה לפני רגע גם אותו וגם את הבחור השני הנרקומן שאנס ושדד אותי ופגע בי לגמרי ובנפשי.

כן חברים, היום הרבה שנים אחרי אני חושף את זה בגלוי ומי שיראה אותי וישמע את הסיפור הזה וינסה לחבר את זה לי לא יאמין שכל זה קרה לי. כן, זה קרה לי.

טראומות קשות ואיידס.

היום אחרי המון שנים ואחרי כמה שנים עם איידס ושקצת השתקמתי אני החלטתי להעלות את זה על הכתוב בראשי פרקים ולשלוח לאתר כאן שיראו מה אדם אחד יכול לעבור בתקופה של חיים ובעצם כמה חוויות אדם עובר ובסופו של פסוק – לא רק שאיבדתי בנות שאהבתי ואני אוהב עד היום יש לי גם איידס שסגר את החיים שלי לגמרי.

תומר

ומילה ממנהל האתר ג´וני ירושלים - אתם מוזמנים לעודד את הבחור, הוא יכנס לכאן ויקרא, את הסיפור קיבלתי הערב ואני מעלה אותו כאן כי הוא פשוט השאיר אותי עם דמעות על מה שאדם אחד מסוגל לעבור בחייו. אשמח מאד אם אנשים יכתבו לו ויעודדו אותו ויחזקו