סיפורים עצובים
לב אוהב אינו טועה  
האור של חיי
צלצול מאוחר לטלפון של טל
אהבה ללא גבולות
דמעות
טראומת חיים
להתראות עולם
כמה עצב יש באהבה     
קראו לו רוברטו     

סיפורי תקופת החלון
סיפורו של בחור במצוקה
סיפורה של בחורה במצוקה
סיפורו של בחור נשוי
הוא הציע לי להתפלל
אני לא נשא - שתוק כבר
למה לא הקשבתי לאמא
הוא חזר לחייך


  

פרולוג

עפתי מהבית כמה שבועות אחרי שהשתחררתי. בא אלי חבר מהצבא לביקור ומפה לשם ... האמת, רק התמזמזנו קצת, אבל הם רתחו מכעס ודרשו שאבטיח שאצלם בבית אני לא אעשה דברים כאלו.

עם בחורות ברוך הבא, עם גברים חס וחלילה.

זה נורא הרגיז אותי, הבלאגן שהם עשו לי ועוד ליד חבר, הרי הם ידעו עלי כבר מגיל שש עשרה, אבל העדיפו להדחיק ולהעמיד פנים שאני אחזור לעצמי ואתחיל לצאת עם בנות – כן, בטח !!

אחרי כל כך הרבה זמן שהתאפקתי ושתקתי להם התפוצצתי פתאום וסוף סוף אמרתי כל מה שאני חושב עליהם - שהם צבועים וגזענים וחרא של בני אדם.

חמש דקות אחר כך נזרקתי מהבית.

בגלל שעזבתי בצורה כזו עברו עלי כמה חודשים קשים בתל אביב ובסופם מצאתי את עצמי שוב בקריות, נשא איידס ובודד, אבל לפחות חי.

אחרי שהתאוששתי מהתקופה הקשה ההיא התארגנתי על עצמי, מצאתי עבודה ודירה לא רעה וסך הכל הייתי מרוצה מחיי. היה לי אז יזיז נשוי, מבוגר שהיה מתקשר אלי כל כמה ימים ומזמן אותי לדירת הזיונים שלו - הוא היה היחיד שידע שאני נשא – לזיונים מזדמנים בגן לא סיפרתי אם כי הקפדתי מאוד מאוד על קונדום.

סך הכל הייתי מרוצה מהחיים והרגשתי בר מזל ואז הבעל בית שלי הביא את הבן הצעיר שלו שיעבוד קצת במפעל לפני התחלת הלימודים וכל החיים שלי התקמטו ואיבדו את האיזון והסדר הטוב.

א. מלאך

בפעם הראשונה שראיתי אותו הוא היה בלי חולצה - באוגוסט נורא חם במחסן שאני עובד בו - הוא הגיע עם אבא שלו ממש מוקדם בבוקר עוד לפני וכשנכנסתי הוא ישב עם הגב אלי על שרפרף עץ קטן והתעסק בקיפול הקרטונים לקופסאות.

באותו בוקר חם נכנסתי למחסן שמח וטוב לב ודבר ראשון ראיתי את הגב הערום שלו ופתאום הלב שלי החסיר פעימה.

עוד לא ראיתי את הפנים שלו וכבר ידעתי שאני אוהב מה שאני רואה - צעיר בהיר, דק ושרירי - התחביב שלו זה שחיה – כתפיים רחבות ומתנים צרות, וראש מלא תלתלים בהירים, מין ליפה בלונדינית כזו.

עמדתי כמו טיפש ובהיתי בגב הזהוב החלק והמושלם הזה ורציתי להעביר את הלשון שלי על הפלומה העדינה שנצצה על העור שכיסה את החוליות הבולטות של עמוד השדרה שלו.

הייתי מתחיל בין השכמות, יורד לאט לאט למטה, נהנה לשמוע אותו גונח בהנאה, טועם כל סנטימטר מהשלמות הזהובה הזו, וכשהייתי מגיע לקו של התחתונים הייתי ... עומד לי רק מלכתוב על זה.

ואז הוא הסתובב וזה קרה - הרגע שבו בבת אחת ובלי להרגיש עברתי מלהיות עוד בחור חרמן שחושב על זיונים לאידיוט מאוהב בילד יפה שריסק לי לאט לאט את הלב והנשמה.

אני יודע, זה נדוש ולא מקורי, אפילו קיטש, אבל הדבר הראשון שעלה במוחי למראה פניו היה שאלו פנים של מלאך. הוא היה יפה כל כך - עיניים כחולות מלוכסנות ואף חמוד סולד ופה אדום ומתוק. פנים עדינים, אבל גבריים. כולו בקושי בן שבע עשרה. יפה כמו מלאך שנפל משמים למחסן המשמים הזה, מאיר אותו כמו קרן שמש.

הצצתי ונפגעתי, אבל כלפי חוץ התנהגתי כרגיל. אמרתי בוקר טוב, הצגתי את עצמי ולחצתי לו את היד, מתענג ממראה ידיו - חטובות, ארוכות אצבעות, הפרקים מכוסים שיער בלונדיני עדין נוצץ באור השמש, והזרועות שריריות וזהבהבות כאלו.

לאבא שלו יש לו מבטא רוסי קל מאוד. גיליתי להפתעתי שלאריאל יש מבטא רוסי מודגש יותר מאשר לאבא שלו.

לקח לי כמה שעות של עבודה לצידו כשאני מגניב כל הזמן מבטים אל הגוף שלו ומתבייש להוריד את החולצה לידו עד שהעזתי ושאלתי איך זה שהוא נשמע יותר רוסי מהאבא.

"אני הבן המאומץ שלו." אמר אריאל בחיוך מלאכי קל, "לפני חמש שנים הוא התחתן עם אימא והביא אותנו לארץ. הוא כאילו אבא שלי, אבל בעצם הוא לא."

וואללה לא ידעתי!! הבעל בית שלי הוא בן אדם לא צעיר, בטח יותר מחמישים, ולא ידעתי שהוא נשוי פעם שניה, ועד שפגשתי את אריאל גם לא היה לי ממש אכפת.

כל מה שידעתי עליו זה שהוא הגון, משלם בזמן, מקפיד על תשלומים לביטוח לאומי וכל זה, מדבר יפה ובנימוס אל העובדים.

בתמורה אני עובד טוב, לא עושה בעיות, לא מאחר, עושה מה שאומרים לי ואפילו קצת יותר. אנחנו מסתדרים לא רע ופתאום זה נופל עלי - אישה שניה והילד הזה.

שאלתי מאוד בזהירות מה עם האישה הראשונה ואריאל הסביר לי שהיא נפטרה ושבעל הבית היה אלמן כמה שנים עד שנסע לרוסיה לבקר את המשפחה שלו, פגש את אימא שלו והביא אותם לארץ. הם הכירו בקושי כמה ימים לפני שהם התחתנו, הוא אמר, אבל הם מסתדרים לא רע.

"בטח היה לך קשה." אמרתי ושאלתי את עצמי אם הוא דומה לאימא שלו כי לבעל הבית שלי - השמן והקירח - הוא בטח לא דמה.

אריאל אמר שלא, בכלל לא. הוא מיד הרגיש פה נוח וטוב לו מאוד בארץ, וגם אימא שלו מרוצה, במיוחד עכשיו, כשיש להם בית יפה ומספיק כסף, והכי חשוב, האבא האמיתי שלו, השיכור והאלים, נמצא רחוק ולא מציק להם יותר.

"יופי, נהדר." אמרתי וחייכתי אליו חזרה, משנן לעצמי בשקט בלב שהוא קטין ושלמרות שהוא בטח יותר משש עשרה שזה גיל ההסכמה הוא עדיין קטין, ואני בן עשרים וחמש, ויש לי מספיק בעיות גם ככה, וחוץ מזה הוא בטח לא הומו אלא חולה על בנות, ודי כבר !!!

"למה אתה לא מוריד את החולצה?" שאל אריאל, "לא חם לך? נורא חם פה?"

"ואם אני אוריד את החולצה יהיה פה קר?" התחכמתי כמו דביל.

"לא, בטח יהיה עוד יותר חם." הוא אמר בלי להסס, מסתכל לי ישר בעיניים. לתדהמתי הסמקתי כמו בתולה ששמעה בדיחה גסה.

"תפסיק עם זה ילד." אמרתי בצורה גועלית ופשוט ברחתי ממנו.

שמעתי אותו צוחק מאחורי הגב שלי וזה בכלל לא היה צחוק של ילד, גם לא של מלאך. זה היה צחוק של אחד שראה איך אני בולע אותו בעיניים ויודע בדיוק למה.

אם היה לי שכל הייתי בורח משם כל עוד רוחי בי כבר אז, אבל כשהזין עומד .... אתם כבר יודעים את ההמשך.

הלכתי לשירותים לשטוף ידים ופנים ולהירגע קצת. השירותים אצלנו הם מין יחידה כזו עם פינת מקלחת שלידה יש כיור וראי. מולם יש עוד חדרון קטן עם אסלה. אפשר לסגור את כל יחידת המקלחת מבפנים ולהתרחץ, או לסגור רק את השירותים ולהשאיר את המקלחת עצמה פתוחה.

נכנסתי לשירותים והשתנתי. נורא בא לי לעשות ביד, אבל התאפקתי. כשיצאתי החוצה והתחלתי לשטוף ידים הוא נכנס וסגר את הדלת מאחוריו עם המפתח.

הזין שלי שטיפה נרגע נעמד שוב למראה החיוך שלו. שמרתי על פנים קשוחות ושאלתי אותו די בגסות מה הוא רוצה.

היה נעים לראות איך הוא מאבד טיפה את הביטחון שלו וקצת מהסס, אבל מיד הוא התאושש ושאל בשקט אם הוא מוצא חן בעיני.

נו, מה דעתכם על שאלה כזו? אני לא בטוח מה קרה אחר כך, השניות שבאו אחרי השאלה הזו נשארו מטושטשות אצלי בזיכרון. איכשהו מצאתי את עצמי צמוד אליו, מחזיק את הראש המתולתל הזה בשני ידים ומנשק אותו חזק חזק על הפה והגוף שלי לוחץ אותו אל הקיר שבין הכיור לפינת המקלחת.
בסוף הייתי חייב להפסיק כדי לנשום. הלב שלי דפק חזק והגוף שלי רעד מרוב התרגשות וחרמנות. אותו זה הצחיק. אפשר לחשוב שכל יום מתנפל עליו מישהו בנשיקות.

"סליחה אריאל." אמרתי כמו טיפש, "אני מצטער, אני באמת לא יודע מה קרה לי. בוא נשכח את זה. בוא נחזור לעבודה."

כל הביטחון העצמי שלו חזר אליו בבת אחת בגלל הנשיקה הזו. "אל תהיה דביל!" הוא אמר בצחוק קל והתחיל לפתוח לי את הכפתורים של חולצת העבודה - מין חולצה כחולה כזו מבד כותנה עבה - חולצת עבודה של פועל.

בסוף העבודה אני מוריד אותה ושם חזרה טריקו פשוט. אני לא עושה סיפור גדול מהבגדים שלי ומההופעה שלי. מי שאוהב אותי כמו שאני בסדר, ומי שלא, גם בסדר, אבל הפעם נלחצתי כהוגן. פחדתי שאני אדחה אותו בגלל שלמרות שאני נראה בסדר, שרירי ורחב וכל זה אבל יש לי חזה די שעיר. ופס של שערות יורד לי מהחזה עד למטה, לשמחתי יש מספיק שאוהבים את הסגנון הזה ככה שאין לי בעיות להשיג זיון, בטח שאין לי סיבה להתענות במכוני ליזר, אבל כשהוא התחיל להפשיט אותי נורא נלחצתי.

ומה אם הצורה שלי תדחה אותו? הוא כל כך חלק ודק וחטוב ואני ... מה לעשות? זכר ים תיכוני מצוי. אני לא שמן, אפילו די שרירי, אבל אני סתם אני, והוא ... מלאך כבר אמרתי?

בקיצור, ניסיתי להחזיק לו את הידיים ולעצור אותו, אבל הוא צחק והתחיל לנשק לי את הפנים ולרדת עם הנשיקות למטה עוד ועוד, פותח כפתור ומנשק, עוד אחד ועוד נשיקה, ובין לבין מסתכל לי בעיניים ומחייך.
זה שיתק אותי, העדינות הזו, הקלילות הזו שבה הוא פשוט שם עלי ידים ועשה מה שהוא רצה .... כשהוא פתח לי את כל החולצה - סך הכל חמש כפתורים, ספרתי אותם אחד אחד – היה לי חשק לבקש סליחה שאני נראה כמו שאני נראה, אבל הוא נצמד אלי, התחכך בי, שם ידים על העורף שלי והתחיל לנשק אותי על הפה וסוף סוף הבנתי שזה בסדר, שהוא מרוצה ושהוא לא נגעל מההבדל הזה ביני לבינו ולפחות מהבחינה הזו נרגעתי.

בפעם הראשונה ההיא הספקנו מעט מאוד חוץ מנשיקות. הוא הכניס ידים לתוך המכנסים שלי - מזל שלבשתי ג`ינס ישן ורפוי קצת - ומישש אותי מקדימה, בודק את הגודל כמו אחד שיש לו הרבה ניסיון, מנסה להיכנס גם לתוך התחתונים ואני, שאמור להיות הבוגר והמנוסה יותר, עוצר אותו בזהירות ואומר לו כמו איזו כוסית מבוהלת, "די כבר, מספיק, מישהו יכנס עוד רגע." וכולי רועד מרוב חשק ופחד.

בסוף הצלחתי להתחמק משם, משאיר אותו לבד והמשכתי לעבוד כשהראש שלי מסובב כולו מרוב מחשבות עליו ועל מה שקרה.

פלא שהגעתי לסוף יום העבודה בלי לעשות נזקים.

רק יצאתי מהמחסן והוא צץ ליד האוטו שלי ושאל כאילו בתמימות, בקול רם כדי שכולם ישמעו, אם הוא יכול לקחת איתי טרמפ לקריות.

"אתה לא גר בחיפה?" שאלתי בקול אדיש כזה, עושה הצגה לפני עוד כמה עובדים שבדיוק יצאו גם מהעבודה, למרות שלאף אחד מהם לא היה אכפת, לא ממני ולא ממנו.

"כן, אבל היום אני רוצה להגיע לאיזה חבר וזה בדיוק בכיוון שלך."

"ואבא שלך יודע שאתה נוסע לשם?" המשכתי להיות קשוח.

"הוא לא אבא שלי באמת והוא יודע. זה בסדר." חייך אריאל את החיוך היפיפה שלו שגרם לי להרגיש רך כמו חמאה מבפנים, ובדיוק אז יצא בעל הבית ושאל אם אני יכול לתת לילד טרמפ לצומת כי הוא נוסע לחבר.
טוב, מה יכולתי לעשות? לקחתי אותו ונסענו.

 .

ב. בית ספר לסקס

כשהגעתי לצומת עצרתי. הוא צחק ושם יד על הברך שלי. "סע כבר אליך הביתה ותפסיק להיות טיפש כזה." הוא אמר וצחק.

מהברך היד שלו הגיעה למפשעה שלי ולחצה שם על הזין הזקוף והאומלל שלי מעסה ומלטפת אותו בלי רחמנות כל הדרך הביתה.

גרתי אז במקום נידח בלב אזור תעשיה. מקום מוזר שלא מתאים למגורים של בני אדם ובכל זאת מישהו החליט לתקוע שם קבוצת בלוקים צהבהבים בני שלוש קומות. השכונה הקטנה והמבודדת עמדה במין שקע רדוד, מוקפת אקליפטוסים עבותים שלא הצליחו לסוכך עליה מהריחות הרעים שעולים מהמפעלים המקיפים אותה, ריחות שנעשו בלתי נסבלים בימים חמים.

בחורף היה פחות ריח, אבל לעומת זאת היו מידי פעם הצפות, בעיקר אם החורף היהגשום מידי. מי התהום במקום הזה גבוהים ולכן הדירות בקומות התחתונות היו מוצפות מים אחרי כמה ימים גשומים.

כמו לכל דבר בחיים גם למגורים במקום העלוב הזה היו חסרונות ויתרונות. מצד אחד נכון, לא היה ממש לא נעים לגור שם, אבל מצד שני היה זול מאוד, ואחרי הצהרים כשכול הפועלים היו הולכים הביתה היה שקט מאוד ובגלל ששכר הדירה היה זול יכולתי להרשות לעצמי לגור לבד בלי שותפים והצלחתי אפילו להחזיק רכב, אמנם רק ניסן דפוקה ועתיקה, אבל נוסעת.

הרגשתי נוח בדירה המוזנחת שלי, אבל כשיש לך אורח כמו אריאל אתה רואה פתאום את כל הפגמים שעד היום היית רגיל אליהם.

פתאום נזכרתי שכבר שבועיים לא שטפתי רצפות ויש אבק על הרהיטים ושהכיור מלא כלים מלוכלכים וש....

הוא בקושי המתין עד שפתחתי את הדלת ומיד זינק עלי והתחיל למשוך מעלי את החולצה. לפחות בדבר אחד היה לי יתרון על פניו - הייתי חזק יותר ממנו. החזקתי אותו בכוח בשני הידיים ושתלתי אותו על הספה העתיקה שעמדה אצלי בסלון מול הטלוויזיה העתיקה לא פחות.

"אריאל, עד כאן. עכשיו עצור רגע. חכה!!" פקדתי עליו.

הוא עצם עיניים ונשם עמוק. "לחכות למה?" שאל.

שאלה טובה. מה עונים עליה? את האמת? חס וחלילה. "חכה עד שאני גם ארצה אותך." עניתי ונהניתי לראות איך הוא מסמיק.

"אתה לא רוצה אותי?" שאל בעלבון, "אבל חשבתי....?"

"אתה ילד יפה מאוד." אמרתי בקול שקט והמשכתי להחזיק לו את הידיים צמודות לגוף כדי שלא ינסה עלי את התרגילים שלו, "אבל אתה רק ילד ואני ..." התכוונתי להגיד שאני נשא, אני נשבע שזה עמד לי על קצה הלשון, אבל אז הוא התפרץ ושאל, "יש לך חבר?"

לפחות פה יכולתי להגיד את האמת – ברוך, היזיז שלי, היה בעיני בקושי זיון מזדמן. "לא, אין לי, אבל ... תראה ילד, אתה הבן של הבוס ואתה ... בן כמה אתה?"

הוא נעלב כשהודיתי שחשבתי שהוא בן שש עשרה והראה לי את תעודת הזהות שלו כדי להוכיח לי שהוא בן שבע עשרה ושלושה רבעים, עוד מעט שמונה עשרה.

על זה המורה שלי לתושב"ע היה אומר – "שמחת זקנתי על ראש התורן".

"אז למה אתה רק בכיתה י"ב?"

"הפסדתי שנה כשעליתי לארץ." הסביר וחידש את ההסתערות עלי כאילו שזה שהוא גדול יותר בשנה ממה שחשבתי עושה את הכל לכשר. המשכתי להחזיק אותו מרוסן וזה הדליק אותו עוד יותר.

"נו, בבקשה ברי, מה איכפת לך?"

"מה אכפת לי מה? מה בדיוק אתה רוצה לעשות איתי ילד?" המשכתי להתגרות בו, כל דבר היה עדיף על האמת שחששתי שתגרום לו לברוח ממני בפחד.

הוא קם, אדום מעלבון ועם דמעות בעיניים ורצה לצאת ועכשיו היה התור שלי לפייס אותו ולהגיד לו שלא יהיה טמבל.

לא רציתי שילך, אבל פחדתי להגיע איתו למיטה ולכן שכנעתי אותו לאכול איתי צהרים. היה לי קצת פסטה עם רוטב בשר שהוא טרף בתאבון של ילד מתבגר. פתחתי למענו פחית בירה שאני לא מחבב כל כך וקונה רק בשביל אורחים ואחר כך רציתי לקחת אותו הביתה, אבל לו היו רעיונות אחרים.

"יש לי סחרחורת." הודיע לי ונשען עלי, "אני חייב לשכב קצת. איפה המיטה שלך?" למרות הסחרחורת הוא מצא מהר מאוד את המיטה שלי - טוב, זאת לא בעיה בדירה של 60 מ"ר - ונשכב עליה תוך שהוא מעיף מעליו את נעלי ההתעמלות שלו.

"בוא תשכב לידי." הושיט לי את ידיו.

"אני לא חושב שזה רעיון טוב אריאל."

"רק קצת, טיפונת. אני אתנהג יפה. רק נתלטף טיפה." הפציר בי.

עמדתי לסרב כמו גבר בעל עקרונות, אבל הוא הוריד את החולצה והושיט אלי את ידיו. "נו, בוא אלי." חזר וביקש.

מלאך מגן עדן מושיט לכם ידים וקורא לכם לבוא, לא תבואו? נשכבתי לידו ואמרתי שיזכור שהתחתונים נשארים עלינו ויהי מה.

"בסדר." הוא צחק, "מה עם החולצה שלך? אני הורדתי את שלי, תוריד את שלך."

הורדתי את הטריקו והוא שיקע את ידיו בשער שעל החזה שלי ונאנח בסיפוק. "תחבק אותי." דרש ואחר כך רצה נשיקה, "לא כמו של דודה. נשיקה עם הלשון כמו שנתת לי אז, במקלחת."

אחרי שלוש דקות של התנשקויות המכנסים שלי ושלו היו על הרצפה. שכבנו צמודים, מתנשקים, משתפשפים זה בזה, מנחשים אחד את הזין של השני דרך התחתונים. האיסור להוריד אותם נדמה טיפשי יותר מרגע לרגע.

לקח לו פחות מדקה לקלוט כמה זה מחרמן אותי כשהוא מוצץ לי את הפטמות, ואני גיליתי שהוא באמת גונח מהנאה כשאני מעביר את הלשון שלי לאורך עמוד השדרה שלו. כשהגעתי לקו של התחתונים ורציתי שוב לעלות הוא הוריד אותם בבת אחת, חושף לפני ישבן עגול, לבן, חלקלק ומושלם, וביקש שארד עוד יותר למטה.

נאנחתי מעומק לבי. כבר ניחשתי את המתיקות של החור הקטן הורוד וההדוק שלו וכאב לי לוותר עליו, אבל ... הוא היה צעיר מידי והבן של בעל הבית, והכי חשוב - הוא לא ידע שאני נשא.

הכל הלך מהר מידי לטעמי. סירנות אזהרה צפצפו ושרקו במוחי ברעש מחריד בעוד הזין שלי מנסה להתעלם מהן. הייתי תקוע באמצע ולא ידעתי מה לעשות.

"ילד, אני מבקש מאוד ש..."

"אל תקרא לי ילד!" הוא צעק בזעם והתחיל להרביץ לי באגרופים קמוצים.

זה כאב טיפונת, יותר דגדג מכאב, ואני צחקתי. דבר שהרגיז אותו עוד יותר והגביר את העוצמה של המכות שלו.

התפתלנו על המיטה, נאבקים זה בזה כמו ילדים. הוא כעס באמת, אני צחקתי, ובסוף הצלחתי להישכב עליו ולרסן אותו, ידי מחזיקות את פרקי ידיו מרותקים בפיסוק מעל לראשו ורגלי מכבידות על רגליו. הזין שלי היה מונח על שלו ובין שניהם שתי שכבות בד כותנה דק - שלו לבן, שלי כחול.

הוא המשיך להתפתל תחתי, מניע את האגן שלו כנגד זה שלי בגמישות, מתחכך בי, בהתחלה בגלל המאבק ואחר כך כי זה היה נעים. די מהר צעקות הכעס שלו הפכו לגניחות תענוג

"לא, אל תרד מעלי, תמשיך להחזיק אותי בכוח." הוא ביקש כשחש שאני מנסה לשחרר אותו.

לא הייתה לי שום סיבה להחזיק אותו בכוח. הוא לא רצה ללכת לשום מקום, אבל המצב הזה שאני כאילו מכניע אותו חרמן אותו נורא. גם אותי. בסוף גמרנו כמעט יחד. הוא בתחתונים שלו, אני בשלי, ורק אז הרפיתי ממנו והתגלגלתי מעליו.

"זה היה גדול." הוא נאנח ונשכב עלי. "מתי נוכל לעשות את זה שוב? אתה יכול לנסות לקשור אותי בפעם הבאה?"

"לקשור אותך ילד? מאיפה אתה מביא את השטויות האלו?"

"זה לא שטויות." הוא שוב נעלב, "יש דברים כאלו, קראתי ושמעתי על זה המון, וזה נורא מדליק אותי. נוכל לנסות את זה?"

"בוא ננסה קודם להתרחץ קצת." הצעתי, "קדימה, אתה ראשון."

"לא רוצה. אני רוצה שנתרחץ יחד. עשית פעם סקס במקלחת? רוצה לנסות איתי?"

"סקס במקלחת זה מיתוס." הרעפתי עליו עצות ממרומי ניסיוני. "במציאות זה צפוף, מסורבל ולא נוח. תרגיע ילד, אולי אתה רוצה כוס תה צמחים במקום?" ניסיתי להפוך הכל לבדיחה.

"אתה צוחק ממני? אתה חושב שאני טיפש?" הנה הוא שוב נעלב לי. 

"לא ילד, הטיפש היחיד פה זה אני."

לקחתי אותו למקלחת ונתתי לו תחתונים חדשים משלי, מתעקש שהוא יתרחץ לבד, ואחר כך נכנסתי להתרחץ בעצמי, נועל מאחורי את הדלת.

זה לא עזר. הוא המתין לי ליד הפתח, הוריד מעלי את המגבת שליפפתי סביב מותני ודרש שאני אלמד אותו איך למצוץ כמו שצריך.

"אני נראה לך כמו מורה? זה לא בית ספר לסקס." מחיתי קלושות, אבל כבר הייתי על המיטה והוא שוכב לצידי הפוך, והזין היפה שלו - שמתם לב שלגברים יפים יש גם זין יפה? - מול הפרצוף שלי.

לקחתי אותו לפה והתחלתי במלאכה ומיד גיליתי שהתלמיד שלי לא צריך תרגול נוסף. הוא ידע לבד מה לעשות, היה לו כשרון טבעי, למלאך שלי.

אני מתבייש להודות, אבל האזעקות שרעשו לי בראש התעממו עד שנעלמו כמעט לגמרי והזין ניצח. עשינו כמעט הכל חוץ מזיון ממש. אני פחדתי והוא לא התעקש למרות שאם לא הייתי זריז מספיק עוד הייתי עלול לגמור לו בפה.

הוא גמר לי ביד כשהוא גונח ונאנק ואחר כך נישק אותי שוב ושוב ושוב והצהיר שהוא מת שאני אהיה הראשון שלו.

היום אני חושב - מעניין לכמה גברים הוא כבר אמר את זה קודם? – אבל אז זה הדליק אותי נורא והבטחתי לו שגם זה יבוא, אבל צריך לעשות את זה לאט ובסבלנות ושלא ילחץ, הוא עוד צעיר וכל החיים לפניו.

שיחקתי אותה קול – העמדתי פני גבר בוגר ומנוסה, אבל זה היה משחק. הייתי אבוד, ידעתי את זה עוד מהבוקר וההרגשה העמומה הזו הפכה לוודאות באותו אחר צהרים הזוי וקדחתני.

ידעתי עוד אז כשהוא כרע על ברכיו לפני, ידיו נשענות על ירכי, ומצץ לי את הזין בהתלהבות נעורים שזו לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה וגם לא השניה.

היה לי ברור - הבחור ידע מה הוא עושה, ידע איך להטריף אותי, ואני, למרות כל הפקחות שלי והניסיון שלי בחיים, נטרפתי.

. 

ג.  מאוהב לגמרי ולחלוטין   

ביום השני באתי לעבודה שמח וטוב לב ומאושר שהנה יהיה לי עוד יום שלם אתו ו.... הוא לא היה!!

חיכיתי בסבלנות עד שעת הפסקת הבוקר שלנו, ואז שאלתי - עומד עם הגב לכולם, מעמיד פנים שאני מכין לעצמי קפה כדי שאף אחד לא יראה את הפנים הסמוקות שלי - מה עם הילד?

"היום הוא נסע ללשכת גיוס." הסביר הבוס, "יש לו שם איזו בדיקה או משהו. אתה מתגעגע אליו?"

"בטח שהוא מתגעגע." קפץ אחד מהקולגים שלי, "מי לא יתגעגע לבחור כזה יפה?" וצחק כמו איזה דביל, וכמובן שכולם צחקו אתו.

כל היום זרקו לי בדיחות קטנות ועוקצניות על הגעגועים שלי לעוזר היפה והצעיר שלי, בדיחות שאני עניתי עליהן בצחוק שהסתיר את כאב הלב והאכזבה שחשתי.

הבוס אמר שאריאל יבוא כנראה מחר לעבודה ושהוא משלם לו לפי שעות כמו לעובד זמני, ושאני אתייחס אליו כמו לכל אחד אחר ולא אתן לו להתבטל.

עשיתי כן עם הראש ואמרתי שאריאל עובד ברצינות ובחריצות. החמאתי לבוס שטוב שהוא נותן לילד הזדמנות ללמוד מה זאת עבודה קשה ושככה הוא ילמד כמה קשה להרוויח כסף.

הבוס היה מרוצה וקרן מנחת, וכולם התחילו לספר על הילדים שלהם - כמה הם מפונקים ולא יודעים להעריך כסף, ודורשים כל הזמן שיקנו להם בגדים וצעצועים. אתם יודעים, שיחה מעצבנת של זקנים ממורמרים שלא יודעים ליהנות מהחיים ורוצים שכולם יהיו כמותם יחשבו רק על עבודה וכסף ודאגות.

לא היה לי אכפת על מה הם מקשקשים. העיקר שלא ידברו יותר על אריאל ועלי.
היום הזה נמתח לנצח. לא היה מאושר ממני כשהוא נגמר כבר סוף סוף.

בדרך עצרתי לקנות אוכל בסופר המשפחתי הקטן שבשכונה שלנו, ונסחבתי לדירה שלי נושא שקיות ניילון שחתכו לי את הידיים, ושם ציפתה לי הפתעה - אריאל ישב על המדרגות מול הדלת של הדירה שלי וחייך אלי את החיוך המלאכי שלו.

ברגע שראיתי אותו הרגשתי שאני מזיע ומטונף והצטערתי שלא באתי הביתה לפני שעשיתי את הקניות.

כנראה שלא היה לו חשוב איך אני נראה. הוא לקח ממני את השקיות ועזר לי לסדר הכל במקרר, וכשביקשתי ממנו להמתין עד שאתקלח הוא צחק ונישק אותי על הלחי.

ברגע שפתחתי את המים הוא היה לצידי, ערום, והתחיל לסבן אותי. זה היה כייף, אבל לא הרשיתי לו לגעת בי מתחת לקו המותנים למרות שעמד לי כמו טיל.

"למה?" הוא מחה כשהוא מנגב אותי, "למה אתה כזה עקשן?"

ידעתי שזה עכשיו או לעולם לא. אני חייב פשוט חייב לספר לו את האמת.

"אנחנו חייבים לדבר אריאל, אני לא מכיר אותך, ואתה לא מכיר אותי. זה לא רעיון טוב לקפוץ ישר למיטה בלי ...."

ואז הוא סתם לי את הפה עם נשיקה, דוחף את הלשון הורודה והמתוקה שלו לפה שלי, וכל ההגיון שלי התאייד.

במקום לספר לו שאני נשא שכבנו ערומים ומזיעים על המיטה והתנשקנו כמו מטורפים במשך כמעט שעה. הוא דחף את הזין שלו בין הרגלים שלי והתחכך בי בצורה מטריפה, נאנח וגונח ומלמל ברוסית, דורש שאני אשכב עליו ואמעך אותו תחתי, ומתרגז כשניסיתי להישען על הידיים כשהייתי מעליו מפחד שאכאיב לו.

"אני רוצה להרגיש אותך חזק." הוא אמר וחיבק את המותנים שלי עם הרגלים שלו, מצמיד אותי אליו בכוח.

לא להאמין כמה שהוא היה גמיש, הילד הזה.

חשבתי שנתמזמז עד שנתעייף ונלך לאכול יחד, אבל לאריאל היו רעיונות אחרים. "אני רוצה שתזיין אותי." הוא אמר מפורשות והתהפך ככה ששכבתי מתחתיו, "בבקשה?"

להגיד לו לא היה דבר קשה עד בלתי אפשרי.

ניסיתי להסיח את דעתו ולשאול על לשכת הגיוס, על הוריו, על הלימודים, על החברים שלו. שום דבר לא עזר, הוא שלף קונדום ושם לי אותו ואחר כך עשינו את זה.

נכון, אם הוא לא היה מתעקש זה לא היה קורה כל כך מהר, ואם הייתי מספר את האמת אולי זה בכלל לא היה קורה, אבל שתקתי ולא עצרתי אותו בכוח למרות שיכולתי.

כן, הבעתי חשש והתנגדתי, אבל לא סיפרתי לו למה. אין לזה שום צידוק חוץ מזה שנורא רציתי אותו, פשוט רציתי אותו, וזה בדיוק מה שקבלתי.

אז עוד האמנתי לו שאני הראשון שלו והייתי נורא זהיר ומתחשב. השכבתי אותו על הבטן עם כרית מתחת לאגן, ואחרי שליקקתי אותו טוב - באמת היה לו חור מתוק, ורוד וחמוד - שימנתי אותו בזהירות רבה עם האצבע ונדחפתי לתוכו לאט לאט לאט, דרוך כולי לסגת במקרה שהוא יביע את הסימן הקל ביותר לכאב או לאי נוחות.

זה לא קרה. במקום זה הוא התרומם למחצה על ברכיו, נדחק לעברי בהתלהבות ואמר שזה נהדר ושהוא אוהב מה שאני עושה וביקש שאגע לו בזין תוך כדי הזיון.

שמתי יד אחת על הכתף שלו, החזקתי את הזין שלו ביד השניה והשתוללתי בתוכו. זה היה נהדר לשנינו. גנחנו וצעקנו מרוב הנאה עד שהוא גמר לי ביד.

זה היה כזה כיף להרגיש את ההתכווצויות הללו של הזין הנהדר שלו בתוך כף היד שלי ולהגיש את הגוף שלו רועד תחתי. אני חולם על זה בלילות עד היום, על ההרגשה הנהדרת הזו, וקם רטוב מזרע ומדמעות.

אחרי שהוא גמר הרשיתי לעצמי לגמור גם כן ואחר כך שכבנו על הצד, מחובקים כמו כפיות ונמנמנו קצת.

בסוף הרעב התגבר עלי וקמתי להכין אוכל לשנינו. טיגנתי צ`יפס והיו לי שניצלים של מאמא עוף וחמוצים. טרפנו הכל בתאבון עצום ומיד אחר כך חזרנו שוב למיטה ועשינו את זה עוד פעם.

הייתי צריך להבין כבר אז שאם זו באמת הפעם הראשונה שלו הוא לא יהיה מסוגל לקבל זין בתחת פעמים בהפרש של פחות משעתיים בין זיון לזיון, אבל אז כבר הייתי כל כך מאוהב ומסוחרר ממנו ....

נכון, גם אם הייתי יודע הכל לא הייתי עושה שום דבר אחרת, כי כשאתה מאוהב אתה משתגע ועושה שטויות, אבל לפחות הייתי יודע ולא הייתי עושה מעצמי טיפש כזה.

לפני שהסעתי אותו הביתה דברנו קצת. הוא סיפר לי שהוריו לא יודעים כלום כמובן, שהם חושבים שיש לו חברה ושהוא פוחד נורא מהצבא, והבטיח שיבוא מחר לעבודה. הוא נפרד ממני בצומת הצ´קפוסט בנשיקה על הלחי והלך.

ראיתי אותו רץ בקלילות לתפוס את האוטובוס לכיוון חיפה ובאותו רגע ידעתי שאני מאוהב בו לגמרי ולחלוטין.

חזרתי הביתה מאושר נורא. הייתי מאושר מזה שהוא שלי, שהוא יהיה איתי מחר כל היום, והכי הייתי מאושר מזה שסוף סוף אני מרגיש את הרגש הזה ששמעתי עליו כל כך הרבה, ועד אותו יום חשבתי שזו סתם אגדה שהמציאו נשים רגשניות.

אולי הכל היה שווה בשביל הרגעים הללו שבהם הרגשתי לגמרי ולחלוטין מאוהב באריאל, במלאך שלי.

סך הכל היו לנו רק כמה שבועות של אושר ביחד, אבל זה היה אושר מושלם. מאמצע אוגוסט ועד התחלת החגים הייתי המאושר באדם. הוא היה שלי לגמרי. היינו ביחד כל הזמן. התמכרתי אליו כמו שלא הרשיתי לעצמי להתמכר לשום דבר ולאף אחד.

רוב הזמן בכלל לא זכרתי שאני נשא, הייתי מאוהב, מאושר. ריחפתי מרוב שמחה.

יכולתי לשכב לצידו שעות על גבי שעות, לשקוע בעיניים היפות שלו, ללטף ולנשק וללקק כל אבר בגופו. להתמוגג מעורו החלק והזהוב, מהשלמות שלו.

הייתי מאושר מזה שהוא קיים בעולם. בפעם הראשונה בחיי עשיתי אהבה, לא סתם זיינתי, וזה היה כל כך טוב.

כל הזמן תכננתי לגלות לאריאל שאני נשא, אבל משום מה הרגע המתאים לא הגיע אף פעם ואז ברוך ששהה בתקופה ההיא בחופשה בחו"ל חזר ארצה והסוד שלי התגלה.

עד היום אני שואל את עצמי מה היה קורה אם ברוך היה מתקשר אלי לפני שבא לדירה שלי, אבל הוא לא צלצל אלא פשוט הופיע אצלי - נושא מתנות, שזוף, לבוש יפה ומלא בטחון עצמי - דפק על הדלת ונכנס בלי שהספקתי להגיד מילה.

ברגע שהוא ראה אותי ואת אריאל יושבים יחד על הספה וצופים בטלוויזיה, הוא מיד קלט מה המצב וישר שאל אם אנחנו נזהרים.

"נזהרים ממה?" שאל אריאל וחייך אליו חיוך מלאכי, נראה מוקסם ממנו לגמרי.

אז כבר לא הייתה לי ברירה והייתי חייב לספר שאני נשא. לזכותו של אריאל אני חייב להגיד שהוא לא התרגש יותר מידי. במקום לזעום שרימיתי אותו וסיכנתי את חייו הוא התלוצץ ואמר שהוקל לו כי עד היום הוא חשב שאני מקפיד בהיסטריה כזו על קונדום ובולע כל כך הרבה כדורים בגלל שאני היפוכונדר ומשוגע לבריאות.

הרגשתי הקלה אחרי שסיפרתי לו, אבל מאז אותו ערב אריאל לא הפסיק לדבר על ברוך, כמה הוא נחמד, פיקח, עשיר, נבון ומקסים ודי מהר היה ברור שהם יחד.

הם אפילו לא ניסו להסתיר את זה ממני וזה שאני אוהב אותו ונקרע מקנאה ומגעגועים היה חשוב להם כקליפת השום.

אריאל המשיך לבוא אלי, קופץ לביקור בכל פעם שברוך היה עסוק. פעם פעמיים הוא אפילו ניסה לשכנע אותי שזה בסדר שנעשה סקס יחד, שלברוך לא אכפת כי זה רק אני, אבל לא הייתי מסוגל. עדיין נורא רציתי אותו, אבל זה כבר לא היה זה. האהבה שלי אליו הייתה מוכתמת והרוסה. זה רק כאב עכשיו.

אני אחסוך מכם את השיחות הארוכות והמיוסרות שבהן ניסיתי לשכנע את שניהם להפסיק עם זה. דיברתי עד שקולי נצרד, חוזר ומדגיש את הפרש הגילים, את המרחק במנטליות, את הטירוף שבכל המשיכה הזו שלהם אחד לשני, אבל דבר לא עזר.

הם טענו שאני מקנא, וזה היה נכון. שאני לא מבין כלום, וגם זה היה נכון. ובסוף, כשביקשתי שיניחו לי, שיתנו לי מנוחה, הם עוד נעלבו, כי הרי אני אמור להיות חבר שלהם ולשמוח בשמחתם.

במהלך אותן שיחות התברר לי מה שהייתי צריך להבין כבר מההתחלה - אריאל התחיל בחיי מין בשלב מוקדם מאוד של חייו ולמרות מראהו המלאכי והתמים היה בעל ניסיון עשיר מזה שלי.

אחת הסיבות בגללן אימא שלו הסכימה להתחתן עם גבר מבוגר ממנה ולבוא לגור במדינת היהודים הנידחת החמה ומוכת המלחמות הייתה בגללו, כדי להרחיק אותו מהחברה הרעה שהוא הסתובב בה מגיל צעיר, שותה, עוסק בזנות ומזיק לעצמו בכל דרך אפשרית.

הוא אף פעם לא אמר משהו מפורש אבל כששוחחנו על כך זמן רב אחר הגענו אני וברוך למסקנה שכנראה אביו החורג החל להתעלל בו מינית בגיל צעיר מאוד ובגלל זה הוא נעשה כזה – מבחוץ מלאך תמים ויפה ומבפנים בחור שרוט לגמרי שעשה הכל כדי להרוס את עצמו.

 .

אפילוג

בסוף ספטמבר, מיד אחרי החגים, הם באו אלי לספר לי בשמחה רבה שאריאל קיבל ויזה לארה"ב. להוריו הוא סיפר שהוא יגור בבוסטון אצל הדוד שלו, אבל הוא תכנן לבלות כמובן את רוב זמנו אצל ברוך שאזר סוף סוף עוז והחליט להיפרד מאישתו.

למרבה שמחתם הוא מצא משרת מורה מחליף באיזה קולג´ בבוסטון וככה הם יוכלו להיות יחד. אריאל ילמד, ברוך ילמד, ואני, עם אשתו הנטושה, נשאר בארץ.

אחלה תכנית, לא?

הם באו לספר לי ולהיפרד ממני, ואז זה קרה. שתינו יותר מידי יין, אני התחלתי לבכות מרוב עצב ובדידות, הם חיבקו וניחמו אותי ו.... זה לא תירוץ למה שקרה, אבל הייתי כל כך חרמן - לא זיינתי מעל שבועיים – מה פלא שביקור הפרידה שלהם הסתיים בסקס.

עד היום אני שואל את עצמי אם זה היה מתוכנן או ספונטני?

כנראה שבחיים אני לא אדע את התשובה לשאלה הזו. אני רק יודע שהייתי חרמן ואומלל כל כך עד שפשוט לא היה אכפת לי מכלום.

אני זוכר רק קטעים. זה התחיל בכך שבכיתי והם התחילו לנחם אותי ומשם עברו להפשיט אותי וללטף אותי, ופתאום היינו שלושתנו על המיטה שלי, ערומים לגמרי. אני זוכר את עצמי קרוע כולי מרוב געגועים וחשק, מחבק ומנשק את אריאל הערום, מנסה לנשום ולחוש אותו כמה שיותר לפני שילך.

מצידי השני שכב ברוך, מלטף אותי בעידוד ומביט בהנאה איך אני חודר לחור המתוק של אריאל ששכב בשקט על הבטן, עצם בהנאה את עיני המלאך הכחולות שלו וחייך בזמן שאני אהבתי אותו, מתעלם מזה שהמאהב המבוגר שלו מזיין אותי בתחת, קודם עם הלשון שלו, אחר כך עם האצבעות, ובסוף עם הזין הגדול שלו.

ברוך השתלט על המצב וחילק לנו פקודות, מסתכל איך החלפנו פוזות לפי הוראותיו, מצצנו זה לזה וגם לו. זיינו אחד את השני וגם אותו, ובסוף הוא גמר בתחת שלי בדיוק ברגע שאריאל גמר לי בפה, וצחק, מרוצה מאוד מעצמו ומכל המצב הזה.

פתאום הצחוק הזה, המרוצה כל כך, גרם לי להתקף בחילה מעצמי וממנו. נתקפתי גועל מכל המצב, סלדתי אפילו מהמלאך שלי היפה והצייתן שהביט בו בהערצה שהפכה את בני מעי. הוא רצה שאני אגמור לאריאל בפה, אבל במקום לציית לו רצתי לשירותים להקיא את הנשמה.

אמרתי להם שזה בגלל ששתיתי יותר מידי יין, אבל זה היה שקר והם ידעו את זה. כבר לא עמד לי יותר. בבת אחת עבר לי החשק לגמרי, אבל להם לא היה אכפת.

הם נפרדו ממני בחיבוקים והלכו, ועברה מעל שנה עד ששוב נפגשנו.

אריאל שמר איתי על קשר בזמן שהיה בבוסטון. הייתי מקבל ממנו מייל פעם בשבועיים בערך, והוא תמיד סיפר לי כמה טוב לו שם, רחוק ממדינת היהודים המסוכנת. כמה נפלא הוא מבלה, הולך למסיבות, פוגש אנשים נחמדים ותרבותיים וחי כמו מלך.

גם הוריו היו מאושרים שהוא חי במדינה מתורבתת ובטוחה ורק אני הייתי קורא את המיילים שלו, רצופי השגיאות בעברית, בטוח שהוא מאושר ושמח ונקרע מגעגועים.

אחר כך הוא חזר והתברר לי שהוא שוב שיקר לי והכל היה אחרת (אולי פעם יהיה לי כוח לספר מה באמת קרה לו שם).

כיום אני ואריאל בקשר טוב ואני עדיין חבר שלו, אבל לעולם אני לא ארגיש מאוהב שוב כמו בקיץ הקסום ההוא כשהוא היה המלאך היפה שלי ואני הייתי מסוחרר עד כדי כך ששכחתי שאני נשא, ואולי ככה עדיף וזה רק לטובה