סיפורים עצובים
לב אוהב אינו טועה  
האור של חיי
צלצול מאוחר לטלפון של טל
אהבה ללא גבולות
דמעות
טראומת חיים
להתראות עולם
כמה עצב יש באהבה     
קראו לו רוברטו     

סיפורי תקופת החלון
סיפורו של בחור במצוקה
סיפורה של בחורה במצוקה
סיפורו של בחור נשוי
הוא הציע לי להתפלל
אני לא נשא - שתוק כבר
למה לא הקשבתי לאמא
הוא חזר לחייך


 


 

גשם ראשון
 

נרי יוצא מהשירותים, מזנק למיטה ונדחק אל פולי הישן. "תחמם אותי, אני קפוא." הוא דורש, מושך את השמיכה על שניהם.

פולי מתעורר לאיטו, ישן למחצה הוא מניח יד על גבו של נרי שנלחץ אליו בכוח, מתחפר מתחת לגוף החם. "עוד חיבוק." הוא דורש.

פולי משתף פעולה, לוחץ ירך ערומה וחמימה אל ישבנו של נרי, מחכך לחי זיפנית בכתפו. "מה הרעש הזה בחוץ?"

"גשם, יורד גשם פולי. אתה שומע?"

מרחוק נשמע קול רעם מתגלגל ורוח קרירה מבושמת בריח אדמה רטובה מלטפת את גופם.

"היורה הגיע." פוסק נרי, "אתה עוד עייף פולי?"

פולי מרים את ראשו מהכר, מביט בשעון ונאנח. "לא היה מזיק לי לישון עוד איזה שעה שעתיים."

"תישן הרבה יותר טוב אחר כך." מבטיח לו נרי.

"אחרי מה?"

"מה אתה חושב?" מחייך נרי בחשכה ומלטף את אברו של פולי שבניגוד לבעליו המנומנם מזדקף מיד, ערני ונמרץ.

"תראו מי התעורר ורוצה לחגוג?" מגחך נרי, וכבר הוא מעלה קונדום על האיבר החצוף.

"רק רגע נרי, שכחת שיש לנו אורח? צריך לנעול את הדלת."

"עזוב, חצי לילה הוא התווכח עם אימא שלו. הוא בטח ישן עכשיו."

"בכל זאת אני מעדיף..." פולי מדשדש לעבר הדלת, נועל אותה ואז שב למיטה, מחייך בעונג למראה נרי שסילק מעליו את השמיכה, חושף את אברו הזקוף שנראה גדול מידי לעומת גופו החלק והדק.

"בוא אלי." דורש נרי ומושיט אליו את ידיו.

"היום תורי? באמת? אתה בטוח?"

"לא זוכר, מה זה חשוב? היום בא לי שזה יהיה תורך." כורך נרי את רגליו סביב מותניו של פולי ובגמישות שתמיד מעוררת בפולי פליאה והכרת תודה הוא מגיש לו את ישבנו החלקלק והעסיסי.

פולי מעביר באיטיות את אברו בחריץ הישבן הפעור מולו, מחייך בעונג לשמע גניחותיו של נרי ואחרי שהוא לא יכול להתאפק יותר הוא חודר לתוכו בזהירות.

הם נעים זה כנגד זה בתנועות מתואמות היטב, מביטים אחד בעיני השני, ידיו של פולי על כתפיו של נרי, שניהם מחייכים זה אל זה ומתנשקים נשיקה ארוכה.

"עכשיו." לוחש נרי, מתקמר לעבר פולי ואברו הלחוץ בין גופותיהם המיוזעים נרעד ופועם בעודו פולט זרע על גופם.

כמה שניות אחר כך גם פולי מגיע לשיא ומתמוטט מתנשם על גופו של נרי שמלטף את שערו ומנשק את כתפו.

הם שוכבים זה על זה, אבריהם מסובכים יחד, מתנשפים, מתלטפים קלות עד שפולי נאנח ואומר שצריך ללכת להתקלח.

"כן, צריך." מסכים נרי, "כולי מזיע וגם אתה."

"בהחלט." מסכים פולי, "אני מיד הולך." הוא מבטיח. מגניב עוד נשיקה על כתפו השחומה של נרי וממשיך לשכב בלי נוע.

"אתה יודע שאני נוסע בסוף השבוע פולי."

"כן, אמרת לי עוד בשבוע שעבר."

"זה רק לשבוע, עשרה ימים גג."

"אני יודע."

"זו נסיעת עבודה, אני בטוח שכמו בנסיעה הקודמת נהיה סגורים כל הזמן במעבדה, בקושי נצא החוצה וכל הזמן נהיה נורא עייפים. כייף גדול לא יהיה לנו."

"אולי בכל זאת המלון יהיה פחות זוועתי?"

"אני מקווה מאוד, למרות שאחרי יום עבודה של שתים עשרה שעות כל מה שאתה רוצה זה מקלחת, אוכל ולישון."

"חבל לנסוע כל כך רחוק ולא לראות שום דבר. אולי תבקשו כמה שעות חופש לטייל קצת?"

"אולי, אבל אני לא בונה על זה. תגיד, כמה זמן אתה חושב שהוא - נרי מניע בראשו לכיוון חדר האורחים - יישאר פה?"

"לא יודע. זה תלוי במצב של הסכסוך המשפחתי שלו. אמרתי לו שיישאר כמה שהוא צריך. הוא לא מפריע לך, נכון?"

"לא, מה פתאום? הוא בחור נחמד, מבשל נהדר, מנקה, שוטף, מנומס מאוד. הוא ממש מעריץ אותך פולי."

"לדעתי הוא נדלק דווקא עליך נרי."

"עלי, מה פתאום? אני מכיר את הרוסים האלו, אני שחור מידי לטעמו."

"בעיה שלו, לטעמי הצבע שלך מושלם."

"ואני חשבתי שאתה דווקא אוהב את הבלונדיניים האלו. כל האקסים שלך היו רוסים."

"זה היה לגמרי מקרי נרי, אני לא בוחר אנשים בגלל הצבע שלהם."

"פולי תשמע ... תראה... אני לא אהיה פה די הרבה זמן ואם תרצה... אם יהיה לך קשה להתאפק והוא עוד יהיה כאן, או שיהיה מישהו אחר אז..."

"לא נרי. בשום פנים ואופן לא. תעשה מה שאתה רוצה, אבל אני אתאפק ואחכה לך."

"גם אני רוצה להתאפק פולי, אבל מה יהיה אם אני לא אצליח?"

"אז אל תספר לי, אני לא רוצה לדעת."

"אני מבטיח לך פולי שאני ..."

"אל תבטיח דבר שאתה לא בטוח שתצליח לקיים." מפסיק אותו פולי ביובש וקם מהמיטה. "אני הולך להתרחץ, אתה בא?" 

מכת ברד

"איך אני נראה?" חג ויטאלי סביב עצמו, "החולצה יפה עלי?"

"אתה נראה מהמם." חייך אליו פולי בפיזור נפש.

"גם החבר המקסים, החמוד, היפה והמתוק שלי חושב ככה." התמוגג ויטאלי.

"אני עוד לא מאמין שהוא התחיל אתך ממש ליד אימא שלך."

"גם אני לא, נכון שהוא נורא אמיץ?"

"ממש גיבור, אבל לא נסחפתם קצת? זה לא מוגזם להחליט שאתם זוג מיד אחרי הפגישה הראשונה?"

"לא, זו אהבה ממבט ראשון." חייך ויטאלי בשביעות רצון, "ביי יפיוף." נישק את לחיו של פולי ודהר החוצה לפגישה עם החבר החדש, המקסים והמהמם שלו.

פולי מנסה לחזור למחשב, אבל דעתו מוסחת. נרי איחר מאוד לחזור. נכון שהוא אמר שיקפוץ להוריו אחרי העבודה כדי להיפרד מהם לפני הנסיעה לחו"ל, אבל השעה כבר הייתה מאוחרת מאוד והוריו של נרי נהגו ללכת לישון בשעת ערב מוקדמת.

מניסיון העבר ידע פולי שאם הביקור לא יעלה יפה ונרי יכנס לויכוח משפחתי עם אימו -העיראקית הכי פולניה במזרח התיכון – הוא יחזור הביתה נסער מאוד ואולי גם שתוי.

במקרים כאלו הדבר היחיד שהצליח להרגיע אותו היה סקס קשוח ופראי מהסוג שפולי לא חיבב כלל.

נרי היה נעשה תוקפני ומרושע במקרים כאלו והוא היה נאלץ לרסן אותו בכוח. תמיד אחר כך היה מגלה סימנים שחורים וכחולים על גופו הדק של נרי, מתמלא חרטה ונשבע שלא עוד, אבל שוב ושוב היה מוצא את עצמו חסר אונים כנגד רצונו של נרי נסחף אחריו ושוב מצטער.

הוא הכין את עצמו נפשית ללילה פרוע ופעלתני, אבל כשסוף סוף הופיע נרי בפתח הבית הוא לא התפרץ פנימה כהרגלו אלא השתרך מבעד לפתח בצעדים עייפים, מתעלם מהכלב שכרכר סביבו בהתלהבות.

פולי סקר אותו בקפידה, מהסס אם לשתוק או להעיר משהו בנוגע לשעה המאוחרת. למרות שהם יחד כבר שנתיים עדיין יש רגעים שבהם הוא פשוט לא יודע איך לנהוג בנרי העלול להתפרץ בחמת זעם בגלל מילה אחת מיותרת.

קשה לו לדעת אם כדאי להציע אוכל, או חיבוק, או שאולי עדיף להמשיך לבהות במסך המחשב ולהתעלם?

"מה נשמע?" שאל לבסוף וקם ממקומו, "אתה רעב או משהו?"

"ממש לא," אמר נרי בקרירות "אכלתי אצל הורי."

פולי חש כאילו ננזף על לא עוול בכפו, ובכל זאת הבליג והמשיך להיות מנומס. "מה שלומם?"

"כרגיל, אין שינוי. תשמע פולי, אני עייף ומחר אני קם מאוד מוקדם. יש לי טיסה אם שכחת."

"לא שכחתי. גם אני עייף." כיבה פולי את המחשב.

עד שהתקלח וצחצח שיניים נרי כבר שכב במיטה בעיניים עצומות, מקופל על צידו כעובר וגבו מופנה אל פולי שהשתרע פרקדן לצידו וליטף בעדינות את הגב החלק, פורט באצבעותיו על רכס חוט השדרה של נרי שבלט מבעד לעורו השחום.

"שוב רזית, אתה עובד קשה מידי."

נרי התנער מהליטוף בקוצר רוח כאילו ניסה לסלק מעליו זבוב טרדן. "אני בסדר. אחרי הנסיעה הזו יהיה פחות לחץ ואני אוכל לנוח." הפטיר קצרות.

פולי כבש אנחה, משלים עם כך שהלילה לא יהיה סקס פרידה. "בוא כפיות." הציע, מחליק אצבע הססנית על עורפו הסרבני של נרי.

"לא בא לי, חם לי מידי. די פולי, אני רוצה לישון."

"כן, גם אני." נסוג פולי לצד המיטה שלו, שוכב ער, עצוב ומהורהר עד שהשעון המעורר צרצר ונרי הדליק את האור וחמק במהירות למקלחת.

פולי שכב בשקט והמתין, אבל נרי שתק. לקח את המזוודה שהכין מבעוד יום והסתלק מהבית בלי אף מילת פרידה.

הוא בטח חושב שאני ישן אמר פולי לעצמו בלי להאמין בכך באמת, וסוף סוף נכנע לעייפות ונרדם.

שעתיים אחר כך התעורר מבוהל ולרגע גישש אחרי נרי כדי להעיר גם אותו, אבל ידו נתקלה בחלל הריק והוא נזכר - הוא לבד עכשיו.

בדרך לעבודה החל לרדת גשם קל, מזכיר לו שהמגבים ברכבו טעונים החלפה. הוא נהג בזהירות, מתפעל מהניגוד בין השמים הכחולים המוארים במזרח לבין גוש העננים הכהה שעלה ממערב והתפשט במהירות עצומה על פני השמים, מאפיל על שמש הבוקר הבהירה.

ככה זה גם אצלנו הרהר לעצמו בהשלמה פילוסופית, בבת אחת צצים עננים שחורים ומפחידים שמכסים את השמים הכחולים והמאירים.

כמה שעות אחר כך, בדיוק כשישב לשתות קפה ולאכול כריך, החל לרדת ברד נדיר בעוצמתו. הוא בחן בפליאה את גושי הקרח הגדולים והמשוננים ותהה אם הם עלולים להזיק למכוניות החונות בחוץ.

"איזה מזג אוויר משונה, רק אתמול היה כזה חמסין ועכשיו מכת ברד." התלוננו חבריו לעבודה.

כשישבו לאכול צהרים כבר זרחה שוב השמש ובמגרש החנייה עלו אדים מהאספלט הלח. כל המכוניות ספגו בכבוד את מטחי הברד ואף אחת מהן לא ניזוקה. נראה שהקיץ שב למשול.

"אל תשמחו יותר מידי." ניבא בקדרות אחד העובדים, "הודיעו שמחר שוב ירדו גשמים."

"ומחרתיים שוב תזרח השמש." אמר פולי בפייסנות ופיהק, עייף אחרי ליל השימורים שעבר עליו.

בבית היה עייף מכדי לאכול. פשט את בגדיו במהירות, צנח למיטה והתעורר אחרי שעתיים לקול צלצול הנייד שלו. זה היה נרי מבשר לו שהם הגיעו בשלום. הטיסה עברה בקלות, המלון נחמד, הבטיחו לתת להם סיור בסביבה ויהיה גם זמן לקניות.

"מה לקנות לך מתנה? רוצה מבחר של קונדומים בכל הצבעים והטעמים?"

"סוטה אחד, תתבייש לך. אל תעז להתקרב לחניות סקס ואל תדבר עם זרים."

"אתה כזה הומואית קנאית פולי." קינטר אותו נרי וקולו היה שוב חמים ועליז כרגיל. "אל תדאג אני אוהב רק אותך."

"גם אני, תחזור מהר נרי. החורף התחיל וקר לי בלעדיך."

. 

טלפון שבור
 

 א. חולה עליך

"בוקר טוב פולי, מה שלומך?"

"מי זה? נרי! בסדר, אני חושב."

"מה? אתה לא בטוח?"

"מי יכול להיות בטוח במשהו בשעה הזו?"

"זה לא שש בבוקר."

"לא, זה ארבע בלילה."

"אוי, סליחה. התבלבלתי בחישוב."

"סלחתי. אז איך הולך?"

"בסדר, אפילו בסדר גמור. הולך לי ממש שיגעון."

"זכרת הכל?"

"תתפלא, אבל כן."

"אני לא מתפלא, אני יודע שכל זמן שלא מבקשים ממך לחשב הפרשי שעות בין יבשות אתה תותח."

נרי צוחק. "אני באמת תותח."

"אתה מתגעגע אלי נרי, כי אני ...."

"והאוכל פה מדהים. הם קלטו במלון את הראש של הישראלים ואפילו הקפה טעים."

"נורא נורא מתגעגע אליך נרי, בעיקר בלילות."

"ואל תשאל איזה מבחר מדהים של גבינות פרשו לנו בארוחת ערב."

"ומאוד חסר לי הטלפון ממך בארוחת צהרים, אבל אל תדאג אני זוכר לקחת את כל הכדורים."

"הטלוויזיה האמת די חרא. כמה סי. אן. אן. אפשר כבר לראות? אבל בלילה יש פה ערוץ פורנו חינם בסבבה, אפילו הבנות מתלהבות."

"מה, יש לכם שם בנות?"

"כוסיות אחת אחת!"

"וואלה!"

"צריך מזכירות וקלדניות לא? וצריך מישהי שתעשה מסג´ לסחבק."

"פתאום נעשית סחבק? יפה לך, וגם ההערות השוביניסטיות מתלבשות עליך יופי."

"טוב, תשמע אחי, החבר´ה פה מתארגנים לאיזה בילוי קטן בפאב של המלון אז..."

"אל תגזים עם השתייה נרי."

"אל תדאג כל כך, בשביל זה יש לי אימא. יאללה אחי, תשמור על עצמך שם וד"ש למיצי."

"אני אמסור לו."

"תן לה נשיקה גדולה בשמי."

"בטח, ישר על הזין שלה."

"מפגר, אני חולה עליך. יאללה ביי."

"ביי."

ב. סאבבה פה

"אהלן אחי, מה העניינים?"

"מי רוצה להיות אחיך? יא סוטה! מה הרעש הזה ברקע? עוד לא גמרתם לאכול ארוחת ערב?"

"כן, בטח. מזמן. אני במסיבה עכשיו."

"ואני שחשבתי שאתם עובדים יום ולילה."

"אנחנו באמת עובדים יום ולילה, המסיבה זה חלק מהעבודה."

"אחלה עבודה."

"זו באמת עבודה. הקהילה היהודית עושה מסיבת קבלת פנים למשלחת של חיל האוויר הישראלי, כולנו במדים ואסור לשתות."

"אוי, מסכן שלי. לרקוד מותר?"

"רק טנגו וואלס."

"פשוט רחמנות."

"האמת שזה די נחמד, מסתבר שיש לי כשרון להיות ייצוגי."

פולי מגחך. "אתה מספר לי? אתה ייצוגי בטירוף, תמיד אמרתי."

"אל תצחק, הנספח הצבאי פה עושה עבודת קודש פולי."

"אני יודע, לערוך מסיבות ולשתות קוקטיילים בגולה הדוויה זו הציונות האמיתית."

"תודה שאתה מקנא."

"כן, קצת, וגם מתגעגע נורא. מתי אתה חוזר?"

"זה עוד לא ברור פולי."

"אתה לא מתגעגע גם? איך אתה מסתדר בלעדי בבקרים?"

"הכל סבבה פה, מארחים אותנו נפלא פולי. טוב, אני קצת ממהר. יאללה ביי."

ג. סליחה שאני מפריע

"נרי, תשמע, אני יודע שזו שעה ממש מאוחרת אצלכם, אבל... אתה לבד, לא?"

"לא בדיוק, מה הבעיה?"

"אני רוצה לדבר אתך."

"אתה מדבר איתי."

"אבל אתה לא לבד."

"כי אני שייך למשלחת צבאית שעובדת יומם ולילה."

"ברור, אבל בטח יש לך כמה דקות של פרטיות פה ושם."

"לא באתי לכאן להתבודד, באתי לעבוד."

"הבנתי, סליחה שאני מפריע. לילה טוב."

"פולי תפסיק. אתה מתנהג בצורה ילדותית ואתה מפריע לי."

"סליחה, אני מתנצל. שלום."

ד. הצעה שאפשר לסרב לה

"הלו, מי זה? מה שעה? מה... נרי? זה אתה?"

"כן."

"יש לך מושג מה השעה עכשיו? מה עובר עליך?"

"רצית שנדבר, לא?"

"קשה לדבר מתוך שינה, חכה, אני חייב להשתין."

"אין לי זמן לחכות, אני בלחץ של זמן."

"אתה עובד קשה. מסכן שלי, מתי אתה חוזר?"

"אני לא יודע. למה אתה מציק כל הזמן?"

"כי אני מתגעגע אליך, חתיכת דביל! אתה לא מבין את זה?"

"כן, גם אני מתגעגע, אבל תשמע פולי... תראה... זה לא פשוט."

"מה לא פשוט? לא, אל תגיד לי. איך קוראים לה? עזוב, זה לא משנה, אני אקרא לה סתוונית. היא יפה? לא, אל תגיד לי, אני יודע לבד. היא בלונדינית עם עיניים כחולות, עור לבן, שדיים קטנים ותחת יפה. נכון?"

"אולי תסתום, חתיכת מפגר! זה בכלל לא מה שאתה חושב. למה תמיד נראה לך שיש בחורה בעסק?"

"אולי כי כבר היו דברים מעולם?"

"לא הפעם."

"אז מה קורה הפעם?"

"מאין לך שקורה משהו?"

"כי אני מכיר אותך כבר איזה שנה שנתיים."

"הציעו לי הצעה מפתה מאוד פולי."

"איזה מין הצעה? אפשר לסרב לה?"

"כן, אבל אני לא רוצה לסרב. זו הזדמנות יוצאת מהכלל שתראה נהדר ברזומה שלי."

"מה?"

"השליש של הנספח הצבאי רוצה אותי."

"אבל אתה לא קצין."

"אם זה יסתדר אני אקבל דרגת קצונה זמנית."

"אני רואה שהנספח הזה נדלק עליך משהו אש."

"כן, הרשמתי אותו מאוד. אני אהיה טיפש לא לקבל את ההצעה הזו."

"ומה איתנו?"

נרי נאנח. "זה היה הרבה יותר פשוט אם היית אישתי פולי."

"יש לך מזל שאתה לא לידי נרי, הייתי מכניס לך כזה אגרוף בשיניים."

"טוב, אל תתעצבן. אני אחזור בשבוע הבא. עוד נדבר על זה."

"לא משנה מה תגיד, אין מצב שאני אהפוך לאישתך."

"אמרתי שנדבר על זה כשאני אחזור, אני חייב לסגור עכשיו, ביי."

"ביי נרי."

רק לישון

"אני יכול לבוא לישון אצלך פולי?"

"אבל מיצי... "

"בבקשה, אימא שלי משגעת אותי, אני מוכרח לצאת מהבית."

"אתה יודע שנרי בחו"ל?"

"כן."

"אתה מתכוון לישון לישון או..."

"רק לישון."

"באמת?"

"נשבע לך."

"טוב, בוא, ותביא משהו טעים לאכול."

מיצי מגיע עם שקית חומה ענקית מדיפה ניחוחות אפייה.

"בשבילי? לא היית צריך." מתלוצץ פולי וממהר לקחת את השקית. מציץ פנימה ונאנח בעונג. "קוראסון שוקולד ופחזניות? חולה עליך מיצי."

"הלוואי וזה היה נכון." מחייך מיצי בעצב.

"מיצינקה, באמת, אחרי כל הזמן הזה עוד לא ירד לך ממני?"

"לא," נוגס מיצי ברוגלך עסיסי, "ממש לא." הוא הודף את השקית מעליו, "קח את זה ממני, בלונדון החזרתי את כל המשקל שאיבדתי כשהייתי עם עומר. אני חזיר שמן ומגעיל."

"שטויות, אתה חמוד, ואף פעם לא היית ממש שמן, רק עגלגל. אהבתי אותך ככה."

"ובכל זאת חזרת לנרי הרזה."

"לא אוהבים מישהו בגלל הגזרה מיצי, אם כבר אז הייתי שמח אם נרי היה משמין קצת."

"ונעשה שעיר ומגעיל?"

"שעיר זה לא מגעיל, גם אני שעיר."

"לא כמוני."

"אבל עשית לייזר."

"הכל גדל בחזרה, אני מכוער ומפלצתי, הנה תראה." הוא מרים את חולצתו וחושף בטן עגלגלה ושעירה.

"אתה מתוק כמו דובי צעצוע מיצינקה." צוחק פולי ומלטף את בטנו, "אתה זוכר איך ננעלת בשירותים כדי שאני לא אראה אותך ערום? לפחות היום אתה כבר לא מתבייש ממני."

"כי אני יודע שאתה אף פעם לא תאהב אותי, לא משנה איך אני אראה, גם אם אני אהיה חטוב ודקיק ורזה וחלק אבוד לי אתך."

"האמת שהטעם שלי זה גברים מלאים ושעירים כמוך. את נרי אני אוהב למרות שהוא לא כזה."

"מפגר, החבר שלך סקסי בטירוף."

"כן, אני יודע שהוא סקסי, אבל הוא לא ממש הטעם שלי."

"אתה פשוט פסיכי."

"אני יודע."

"ומה הטעם של נרי?"

"אין לי מושג, הוא תמיד מסתכל על בחורות."

"שניכם מטורפים."

"לגמרי."

"הוא אוהב בנים עדינים חלקים ופסיביים ואתה אוהב דובים ובכל זאת אתם יחד. איך אתה מסביר את הקטע הזה?"

"אין הסבר."

"יכול להיות שלכל הקטע הזה של טעם וטיפוס אין שום קשר לאהבה?"

"בהחלט יכול להיות."

יכול להיות שאתם רק חושבים שאתם יודעים מה הטיפוס שלכם אבל אתם טועים בגדול?"

"זאת בהחלט אפשרות סבירה."

"יכול להיות שאין לכם מושג מהחיים שלכם?"

"זה בטוח." צוחק פולי, משועשע מהחקירה של מיצי.

"שים לב שאני לא שואל אם יכול להיות שאתם לא אוהבים אחד את השני כי ברור שאתם כן."

"איך ברור?"

רק רואים אתכם יחד ומיד מרגישים את האהבה באוויר."

"יכול להיות שמה שמוצא חן בעיניך זו הילת האהבה שמרחפת באוויר מעל שנינו?" מתבדח פולי.

"בהחלט יכול להיות." אומר מיצי בנימה רצינית המנוגדת לכל האופי הליצני של השיחה ההיתולית שהם ניהלו עד כה.

הם מביטים זה בזה מופתעים מעט, אולי טיפה נבוכים ואז צוחקים ומחליטים ללכת לישון.

במיטה הם שוכבים אחד לצד השני ומביטים בטלוויזיה. בהתחלה הם לא נוגעים זה בזה, אבל יש סרט מתח מפחיד וכשהעלילה מתחילה להסתבך מיצי מגשש מתחת לשמיכה אחרי ידו של פולי ואוחז בה, ואחר כך, כשהמתח גובר, נצמד אליו, ובסופו של דבר נרדם כשראשו על כתפו של פולי.

פולי מכבה את הטלוויזיה ומחבק את מיצי הישן. מיצי מתרפק עליו מתוך שינה, ממלמל משהו לא ברור ופולי מתענג על המגע בגוף הרך והחמים ונרדם במהירות. הוא ישן שנת ישרים כל הלילה ומתעורר לפנות בוקר ממגע יד מלטפת את אברו הזקוף.

"מיצי, מה אתה עושה?"

"ששש... תישן." עונה לו מיצי.

"איך אני יכול לישון כשאתה..."

"להפסיק?

"אה... לא יודע."

"אז לא."

"טוב, אז תן גם לי."

"בבקשה." מתהפך מיצי במיטה לאפשר לו גישה קלה יותר ותוך כדי כך לא מפסיק ללטף את אבריו המוצנעים בהתלהבות ופולי מחזיר לו מידה כנגד מידה.

הם אמנם נוגעים זה בזה, מלטפים אחד את השני, מתחככים אחד בשני, ועושים הכל כדי לענג זה את זה, אבל בלי נשיקות ובלי להביט אחד לשני בעיניים.

אחרי שהם גומרים מיצי הולך להתקלח ראשון, ורק אחרי שהוא יוצא פולי נכנס.

שניהם נבוכים מכדי לשוחח על מה שקרה ולכן הם שותקים בזמן ארוחת הבוקר החפוזה ונפרדים מיד אחר כך בחיבוק מהיר ובלי לקבוע עוד פגישה.

 
.