לחיות עם איידס, זיכרון שלא אשכח - סיפורו של נשא איידס

דף הבית І חדש באתר І פורום І פורום בריאות І זהירות באינטרנט І נשא חדש І האם נדבקתי І יצירת קשר שפות : ערבית І אנגלית І ספרדית І רוסית

מידע כללי І מידע לנשא І סיפורים І בלוגים І מאמרים І שירים І היכרויות І הדרכה І הורדות І קמפיינים І יזכור І וידאו І אינדקס תרופות І בדיקות איידס

סיפורים	זיכרון שלא אשכח - סיפורו של נשא איידס
סיפורים ארוכים בחרתי בחיים סיפור מהביצה הסיפור של אלי וסופיה במדינת תל אביב ההפוכים לעשות תיקון תחשוב חיובי למה אני הלא מתאימים תיאו וסאני יומנו של נשא מהצפון דורי היפה אוקיינוס שלם ביני לבינך אריאל החג של כל החגים אמת או חובה שבת חתן חיוביות זורמת אני שקעים לכל קמרייך השרוטים הצד החיובי הסוד שלי הג'ינג'י הסודי האתמול של מחר הבלוג של במבי החבר'ה של קופר החיים בצד הלא נכון של ה 40 מה כבר רציתי - חלק א' מה כבר רציתי - חלק ב' ראש בריא במיטה חולה בקרוב אצלך המיוחדים שלנו אופטימיות חיובית זהבי חוקר פרטי סיפורים קצרים הסיפור של ג'וני ירושלים הסיפור של ניר - נשא סטרייט בכפר יש נשא חדש סיפורה של נשאית איידס השלמתי עם אלוהים זיכרון שלא אשכח לילות שישי שלי חברי הטוב HIV צמיחה אישית הכל מאהבה החיים שלי שמלה שחורה מלאך בלבן האהבה מנצחת בלי סודות חשבונות ליליים האיידס עשה לי טוב לחיות עם פחד סיפורו של נשא חדש דרמה בערב יום כיפור הרולד ברודוקי בבריאות ובחולי תנו לי למות בשקט בבית חומות של שתיקה המודאג מתל אביב האיש שלא רצה לדעת מבוכה בצפון עיניים לצפון אשליה מתוקה בדיקת האיידס שלא אשכח תופעות לוואי סיפורים עצובים לב אוהב אינו טועה האור של חיי צלצול מאוחר לטלפון של טל אהבה ללא גבולות דמעות טראומת חיים להתראות עולם כמה עצב יש באהבה קראו לו רוברטו סיפורי תקופת החלון סיפורו של בחור במצוקה סיפורה של בחורה במצוקה סיפורו של בחור נשוי הוא הציע לי להתפלל אני לא נשא - שתוק כבר למה לא הקשבתי לאמא הוא חזר לחייך	זה התחיל בחורף של שנה שעברה פברואר 2005 צלצול טלפון מוקדם בבוקר , שהשאיר אצלי זכרון חרוט לסוף חי שגרם לי להבין שאני כבר לא אני אלא מישהו אחר, משהו שלא ידעתי שיקרה לי דרך מקרה מוזר, ופתאום כל העולם נהיה שחור, ולא הבנתי כלום, אני מתייצב בבית חולים, מול שרשרת של רופאים, יועצים ופסיכולגים, ואנני מבין על מה ולמה, הכל התחיל להיות כמין סרט אימה, ואני בתוכו הנרדף, בדיקות צילומים,, סיטי והמון בדיקות דם , ואני בכלל נמצא בעולם אחר, אני שומע קולות, אבל לא מבין כלום , ולא מקשיב, אני מרגיש דמעות זולגות על פני,מרגיש דקירות קלות בידיים בצואר, ולא מפריע לי, פשוט יושב על הכסא, ממולי יושבים בני משפחה מסתכלים עלי בתדהמה, שזה קרה לבן שלהם, והנה אני רק מביט בהם, ובסבל שאני גורם להם לחוש, ושואל את עצמי למה זה קורה, דווקא בתקופת הפריחה שלי, בתקופה שראיתי שהכל ורוד, אבל שוב השאלות נשאלות בתת מודע, אין מי שיעכל את האסון שנחת עלי , ואני לא מספק לעצמי שום תשובה. הרופאים מסתכלים מדברים הפסיכולגים מנסים להתחבר אלי, ואני סתם שותק לא בא לי לדבר עם אף אחד, מחובר לאינפוזיה, כי הלחץ דם שלי קרס והדפיקות לב שלי התחילו להשתולל, במפתיע בלי לחשוב מפרק הכל מהגוף שלי בעצמי, לוקח, צמר גפן עם אלכהול, מנקה את עצמי בזריזות, ויוצא למדרגות לעשן סיגריה ולבכות בשקט, הרופאים מבטים בי מהצד ומבנים מה עובר עלי, לא מתקרבים ולא נותנים למשפחה להתקרב, אני שומע את הרופא לוחש להם עזבו אותו לבד,מתקרבת אלי אחות , מסתכלת עלי , רואה אותי בוכה עומד מולה הראש באדמה כמו אדם שבור, מסתכלת עלי, מחבקת אותי חזק ואומרת לי תבכה, זה לא בושה לבכות, תשתחרר אני מתחיל לבכות, אבל זהו אני אומר לעצמי מה יעזור לי כל הבכי הזה, אני מסיים את הסגריה ניגש לחדר של הרופא, והכל מתחיל שוב בדיקות חוזרות, ואני חושב על איך אני אתמודד , איך אני אגיד לכל מי שקרוב אלי אוהב אותי את הבשורה המרה, שאני בסכנת חיים, שהם מאבדים את האדם היקר להם, יומיים של שתיקה רועמת לחלוטין, לא מדבר עם אף אחד, פתאום אני מעיז לספר למישהי על הכל, ומכאן אני מתחיל לקבל תמיכות מכולם אני מתחיל להתחזק ואני מתחיל להיות מה שהייתי , חוזר לעצמי חוזר לתפקד באיטיות, היום אני נמצא בשיא הפריחה שלי עם המחלה שלי, אני מרגיש שיש לי יתרון על המחלה יתרון גדול אפילו, בעזרת החברים בעזרת המשפחה ובעזרת האמונה בעצמי, אבל לפני שאני יושן תמיד תוהה ושואל את עצמי, אם אותו יום ישכח או ימחק מזכרוני, כי באותו יום הרגשתי שנולדתי מחדש, שאני תינוק שרק נולד ולומד ללכת , אבל שוב ושוב אני אומר לעצמי, אתה לא תשכח את תאריך הלידה החדש שלך, וזה באמת כך, אם הייתי רוצה הייתי רוצה שזה כבר ימחק הכל ולחזור להיות מה שאני באמת ומי שאני באמת בלי התוספות, וכאלו לא היה היום הזה ולא התאריך לידה הזה. אבל יודעים מה , למדתי גם המון התבגרתי המון , והבנתי המון, שהחיים הם מתנה ענקית מבורא עולם, והמתנה הזו לא נתנה סתם , אלא היא ניתנה בשביל שנשמור עליה ונטפח אותה, ולא להזניח את המתנה הזו, אולי היום רק קלטתי את זה , למרות שאני לא הזנחתי את המתנה הזו,היום אני יותר מעריך אותה למתנה מטפח אותה בכל כוחי, ועוד מפנק אותה, כי אם לא נטפח את עצמנו, אנחנו נלך לאיבוד בתוך עצמנו , תאמינו לי וזה הכי קשה. אני שלם היום עם כל מה שקורה איתי , וחז"ל אמרו, המאושר הוא השמח בחלקו, ואני הכי שמח בחלקי. חג שמח ושנה טובה וצום קל ורמדאן כרים לכולם

מי אנחנו І פורום בריאות І פורום האתר І יצירת קשר І מפת האתר І תנאי שימוש באתר כל הזכויות שמורות לג'וני ירושלים - האתר לחיות עם איידס 2008 יצירת קשר עם ג'וני כל יום עד שעה 23:00 בטלפון 0525830490 או מסנג'ר yoqva@msn.com או אימייל jonyhiv@gmail.com