לאחר ששמעתי דברים מזעזעים שהורים מתנהגים לילדים שלהם אחרי שהתגלו כנשאים כתבתי מכתב להורים ופרסמתי באתר והנה המכתב לעיונכם:

על המכתב הזה נאמר – מכתב שלא נשלח – אבל זה מכתב שפורסם פה באתר ועכשיו

שלום לכם אמא ואבא של עומר,

פגשתי השבוע את עומר ברגעים הכי קשים שיכול לעבור אדם בחיים, כן אדוני, כן גבירתי, פגשתי אותו שהא קיבל את הבשורה הכי קשה שיכול אדם לקבל, כן, הוא קיבל את הבשורה שהוא חלה במחלה קשה, מחלת האיידס. לעומר היה מאד קשה לעכל את העובדה שיש לו איידס והוא הלך הביתה וישב ובכה עם עצמו שעות על גבי שעות לבד, מבלי שהיה לו את מי לשתף בזה, כן הוא לא רצה להדאיג איש ומצד שני הוא פחד מהתגובה שלכם באם יספר לכם.

שמעתי שעומר בא לפני ליל הסדר וסיפר לכם את הבשורה הקשה שיש לו איידס, שמעתי שקיבלתם את זה מאד קשה ומאותו הרגע התחלתם להתייחס אליו כאל מצורע ואדם לא רצוי. יותר מזה שמעתי אדוני וגבירתי שבליל הסדר נתתם לו לאכול בכלים חד פעמיים בניגוד לכל האורחים שלכם שאכלו בסט המהודר הביתי שלכם.

רציתי לומר לכם שאם הייתם האבא והאמא שלי, הייתי זורק לכם את האוכל בפרצוף ולא מתקרב אליכם יותר. הייתי הולך ומבייש אתכם על הבושה שעשיתם.

יותר מזה, שמעתי שבערב המימונה עשיתם על עומר תרבחו ותסעדו, מה זה אומר ? סיפרתם לכל הדודים והדודות שלעומר יש איידס, כן תירבחתם אותו לגמרי ועשיתם לו את האאוטינג הכי גדול והכי נוראי, הבכתם אותו לפני כולם וביישתם אותו ובעצם עשיתם את הדבר הכי רע שיכולים לעשות אבא ואמא לילד.

אני רוצה לספר לכם עכשיו על אבא ואמא שלי שלא סתם קיבלו איידס אצלי, הם קיבלו איידס והומו תוך שלושה או ארבעה חודשים ואנחנו היום החברים הכי טובים שרק יש.

כן, שחליתי לא ידעתי מה יש לי, התמוטטתי ואושפזתי בבית החולים, ההורים שלי לא משו מהמיטה שלי, לא עזבו אותי לשנייה מבוקר עד לילה, היו לידי בכל רגע וכל שנייה.

בהתחלה לא ידענו שזה איידס. בהתחלה ראו דלקת ריאות חריפה. אתם יודעים אבא ואמא של עומר, הם לא עזבו אותי לשנייה. שיצאתי מבית החולים הרופאים אמרו שהם משחררים אותי רק בתנאי שההורים לוקחים אותי ומטפלים בי. הם לקחו אותי אליהם וטיפלו בי כמו תינוק, כן, כמו אבא ואמא אמיתיים.

עם הימים, הבנו שבעצם מה שיש לי ככל הנראה זה איידס. לא רציתי לקבל את הדבר, פחדתי לשמוע ובעצם עשיתי את כל ההכנות לקראת התאבדות. כן פשוט כך. הכל היה מוכן, התחלתי כבר להיפרד מאנשים בעקיפין ובעצם הכל על מנת לפני הפגישה הגורלית עם הרופא לשים קץ לחיי. להתאבד.

רציתי לספר לכם, כי כמה ימים לפני הפגישה הגורלית, ישבתי עם אמא שלי במטבח ואז אמא שלי פנתה אלי ואמרה לי: "לא משנה מה יש לך, אנחנו ההורים שלך, אנחנו המשפחה שלך ואנחנו נלך איתך עד הסוף ולא משנה מה יש לך", המילים האלה שינו את כל המהות של החיים שלי, שיניתי את הדרך של המחשבה, מהרצון למות כבר רציתי לחיות כי ידעתי שאבא ואמא, האחים לצידי וזה בשבילי כל העולם.

הלכנו לרופא, הרופא סיפר לנו את האמת שיש לי איידס, באנו הביתה וסיפרנו למשפחה הקרובה, חשבתי שכולם יברחו ממני אבל אמא והאח שלי אירגנו בשקט מבצע לוגיסטי ופתאום הופיעו האחיינים שלי, חיבקו אותי, התיישבו ליד, ליטפו אותי כמו ילד קטן ובעצם אמרו לי, אנחנו לא מפחדים ממך. כן פשוט כך. נישקו אותי ובעצם מה לא.

ואתם ? אתם נבלות ? אתם נתתם לילד שלכם לאכול ולשתות בכלים פלסטיים חד פעמיים ? אתם נתתם לעומר להיות אדם מנודה ועצוב ? אתם ? איך אתם לא מתביישים בזה.

אני יחד עם ההורים שלי בחרתי למי לספר, לא לכל אחד סיפרתי, ואתם בלי לבקש רשות מעומר, בערב המימונה, פשוט טבחתם את הילד שלכם, האין לכם טיפה בושה ? האין לכם טיפה כבוד לבן שלכם, הרי הוא בשר מבשרכם, דם מדמכם ואתם פתאום מתנהגים אליו כאילו הוא זר מארץ הזרים ? אין לכם טיפה בושה ?

יותר מזה אני אספר לכם, אחרי שלושה חודשים או ארבעה כבר לא זוכר הבאתי להורים שלי את מכת מצריים השנייה, אמרתי להם, אני הומו, כן, יצאתי מהארון, האמת כתבתי להם מכתב והלכתי מהבית וסיפרתי הכל, חשבתי שזה סוף העולם, ופתאום אחרי פחות משעה טלפון, בוא הביתה ילדי, אני אמא, אני יודעת הכל, בוא, שום דבר לא השתנה. כן, פשוט כך, ויותר מזה אני אספר לכם, היום יש לי חבר שהוא אחד החברים הכי טובים של האמא שלי ושל האחיינים שלי, הוא בן בית אצל ההורים, כן, פשוט כך.

אז מה יהיה ? ככה זרקתם את הבן שלכם לכלבים ? ככה ? אתם לא מתביישים ? שדיברתי היום עם עומר הוא אמר לי שאין לו יותר אבא ואמא, ביקשתי ממנו את הזכות לכתוב לכם, לדבר איתכם, לספר לכם על ההורים שלי, איך הם קיבלו אותי עם שתי גזרות של מכות מצריים והיום אנחנו החברים הכי טובים, כן פשוט ככה, יש לי עוד כמה חברים כאלה שהמחלה רק חיזקה את הקשר בינהם לבין ההורים ואתם בעצם זרקתם את הבן שלכם להתמודד לבד.

שתי ברירות עומדות בפניכם ולדעתי אני לא הייתי נותן לכם שלישית.

שתי ברירות מאד מנוגדות אבל קשות יהיו ככל שיהיו וזה מה שאני אומר שצריך להיות פה. אין שלישית כי הבן שלכם כיום זקוק לעזרה שלכם, הבן שלכם כיום זקוק לתמיכה והאהבה שלכם ולא לנידוי.

או

שתקבלו את זה ולאט לאט תתמודדו עם העובדה שהבן שלכם נשא איידס, תחבקו אותו למרות שאולי קשה לכם אבל גם אם קשה אפשר לפחות לאט לאט לקבל את זה ולהתגבר על הקשיים.

או

שאני אציע לעומר לשבת עליכם שבעה, לעשות קריעה, לשכוח מכם, לחפש משפחה חדשה שתסכים לאמץ אותו ולאהוב אותו, משפחה שמבינה שאיידס זה לא סף העולם, משפחה שתקבל אותו כהומו נשא איידס ועם זה תאהב אותו כי הוא חמוד כי הוא מקסים כי הוא בן אדם. אין לי ספק שבקלות הוא ימצא כזו משפחה

עשו טובה לעצמכם,

אל תחשבו פעמיים, תתקשרו לעומר, או אולי פשוט תבואו אליו ותגידו לו, בננו היקר, טעינו, עשינו טעות ואתה הבן שלנו. אל תעשו טעות ותתנו לעומר לעשות קריעה ולשכוח שיש לו אבא ואמא ביולוגיים. אתם האבא והאמא שלו, אתם לא רק בחיים הטובים אבא ואמא, אתם גם בחיים הרעים אבא ואמא.

תשבו עם עצמכם, תחשבו ואני אומר לכם שאם הייתם אתם אבא ואמא שלי ולא הייתם מקבלים את העובדה, ולא רק זה, מתנהגים כמו שהתנהגתם אני הייתי עושה קריעה, יושב שבעה ושוכח שיש לי אבא ואמא ומחפש לי משפחה חדשה.

מקווה שתחשבו נכון.

ג´וני