מאת ג´יין גרוס | ניו יורק טיימס, שיקגו

"הקוקטייל" הציל את חייהם, אבל חולי איידס ותיקים סובלים כבר בגיל 50 ממחלות של בני 80. כעת מנסים הרופאים להבין במה אשמה המחלה ובמה אשמות התרופות - וכיצד לשפר את איכות חייהם של החולים

ג´ון הולוויי אובחן כחולה איידס לפני כמעט עשרים שנה, בעידן שבו המחלה נחשבה לגזר דין מוות מיידי והטיפול בה היה חלום רחוק. בכל זאת, בגיל 59 הולוויי עדיין חי בזכות תערובת תרופות ("קוקטייל"), ששינתה את מסלול התקדמותה של המחלה. ואולם, עם התארכות חייו הופיעו בעיות בריאותיות בלתי צפויות, המערערות את התפישה החדשה, הנוטה לראות באיידס סוג של מחלה כרונית שניתן לשלוט בה.

הולוויי, שמתגורר במתחם דיור לקשישים, סובל מסיבוכים בריאותיים שמופיעים בדרך כלל בגיל מבוגר: חסימות כרוניות בריאות, סוכרת, קריסת כליות, אולקוסים מדממים, דיכאון חמור, סרטן בפי הטבעת והוא מנסה להתאושש משבר בירך. כשהתרופות מאריכות החיים הפכו באמצע שנות התשעים לטיפול הסטנדרטי בחולי איידס, הולוויי לא ציפה שיסבול מהמחלות האלה, החמורות יותר מהמחלות שמהן סובל אביו בן ה-84.

התרופות אמנם העניקו להולוויי את חייו, אך באיזה מחיר? את השאלה הזאת שואלים עכשיו בקול רם מדענים, רופאים וחולי איידס שהיו הראשונים ששרדו את נגיף ה-HIV, שגורם למחלה. הם מתמודדים כיום עם מחלות ובעיות רפואיות רבות, שמופיעות בגיל מוקדם מהרגיל, או מופיעות באופן חריג בבת אחת.

לפי "המרכז לפיקוח על מחלות" בארה"ב, מספר בני החמישים ומעלה שחיים עם נגיף ה-HIV עלה בכמעט 80% בין 2001 ל-2005 (מ-64.5 אלף ל-115.8 אלף), והם מהווים כיום יותר מרבע מכלל מקרי האיידס בארה"ב. ואולם עד כה נערכו רק כמה מחקרים כלליים ובעלי היקף קטן על הגורמים לבעיות זקנה בקרב החולים הללו. החוקרים מסבירים את מיעוט המחקרים במספר המצומצם של הנחקרים. עד שהתרופות נכנסו לשימוש, כמעט כל חולי האיידס של שנות השמונים מתו.

אך ההסברים האלה לא מספקים את לארי קרמר, מייסדם של כמה ארגונים משפטיים למען חולי איידס. קרמר, בן 73, חי כבר תקופה ארוכה עם איידס. הוא אומר כי מאז ומתמיד חשד שבגלל עוצמתן של התרופות האנטי-רטרוויראליות, המטפלות באיידס, "יהיה זה רק עניין של זמן לפני שתופעה כזאת תתרחש".

"כמה זמן יכול הגוף האנושי לעמוד בהפגזה הבלתי-פוסקת של התרופות?" הוא שואל, "כיום אנו רואים שרבים אכן לא יכולים להתמודד אתן. ברגע שחשבנו שיצאנו מכלל סכנה קיבלנו סיבה טובה לשוב ולפחד".

היקפו המצומצם של המחקר מגביל גם את הטיפול בחולים. ביטוחי הבריאות השונים, למשל, אינם מכסים סיבוכים שונים, שלא הוגדרו כקשורים למחלת האיידס. מבלי שיהיה בידי המדענים מחקר מקיף שמסקנותיו חד משמעיות, המחלות שמהן סובלים החולים נחשבות כלא יותר מצירוף מקרים.

שברים באגן

מומחים שמנסים להסביר את התופעה גם מבלי שבוצע מחקר מקיף, סבורים שהמערכת החיסונית של חולי האיידס הוותיקים נפגעה בצורה בלתי הפיכה עוד לפני הופעת התרופות מאריכות החיים. אחר כך גרמו התרופות הרעילות לסיבוכים נוספים בעצמן, וכך הן הנחיתו מכה כפולה על החולים. מחקרים שמתנהלים כיום - כמו פרויקטMulti-Site Aids Cohort Study (MACS) שבוחן 2,000 אנשים שחיים עם איידס שנים ארוכות - יקבעו מי אחראי לבעיות הבריאות השונות: הגיל, האיידס או התרופות.

רבים מאלו ששרדו את האיידס, בהם גם הולוויי, הפכו לכחושים בגלל טיפולי כימותרפיה והקרנות, והם מוצאים את עצמם כלואים בבתיהם, מיטלטלים ממשבר אחד למשבר אחר. הולוויי אומר שהאסטרטגיה שלו היא פשוטה: "תתמודד עם זה", הוא אומר לעצמו. ואולם, הוא מציין בעצב שלאביו הקשיש אין כל בעיות בריאותיות מעבר לדלקת פרקים, קוצר ראייה ואיבוד שמיעה קל.

"אני רואה איך הוא מזדקן בחן, ומאחל לעצמי שאותו הדבר יקרה גם לגופי", אומר הולוויי. הוא משתדל לא להתלונן על דלקת הריאות שממנה הוא סובל, ולא על 20 הקילוגרמים שאיבד, שניהם בגלל טיפול בסרטן. האם המחיר שהוא משלם גבוה מדי? הולוויי אומר שלא, "בהתחשב באפשרויות האחרות".

גם ג´ף, בן 56 מניו יורק, שהעדיף שלא להזדהות בשמו המלא, אומר שהוא שואל את עצמו את השאלה הזאת. מפרק הירך שלו הוחלף לאחר שסבל מנמק שנגרם מזרימת דם לא סדירה. מומחים סבורים שהנמק נוצר בגלל הסטרואידים, שרבים מחולי האיידס הראשונים לקחו כדי לטפל בדלקת ריאות.

"הווירוס נמצא בשליטה, ואני אמור להיות באקסטזה", אומר ג´ף, "אבל אני לא יכול אפילו לשרוך את נעלי". העצמות שלו ספוגיות בגלל אוסטיאופורוזיס (הידלדלות העצם בשל בריחת סידן) - הפרעה שפוגעת בדרך כלל בנשים, וכמעט אינה פוגעת בגברים בגיל העמידה, מלבד חולי איידס. המחקר הרפואי עדיין לא מצא הסבר לתופעה. בנוסף, ג´ף סובל מפרקינסון.

גם חבריו בקבוצת התמיכה לחולים מעידים שמחלות הגיל קשות להם יותר מהאיידס. רבים מהם סובלים מבעיות כלי דם וסוכרת, הקשורות למצב שנקרא ליפודיסטרופיה, שבו רקמת השומן בגוף משתנה. הפנים והגפיים מידלדלים, הבטן מתנפחת והגב מתכופף. בנוסף, רמת הכולסטרול עולה וכן הרגישות לגלוקוז.

טיפול בהיפנוזה

בכל הקשור למחלות הגריאטריות השונות, משכן וסיבותיהן, אין נתונים שמשווים בין האוכלוסייה הבריאה לאוכלוסיית נשאי האיידס החיים עם הנגיף מזה שנים. עם זאת, רופאים וחוקרים טוענים שלא סביר שייתקלו במטופלים בסביבות גיל חמישים שעברו ניתוח להחלפת ירך בגלל נמק של כלי הדם, או סבלו ממחלות לב ומסוכרת שקשורות לליפודיסטרופיה - אלא אם כן הם חולים באיידס.

"כל מה שאנו יכולים לעשות כעת הוא להתערב בכל מקרה לגופו, לעבור ממקרה למקרה", אומר ד"ר טום בארט, מנהל רפואי ב"מרכז הבריאות ע"ש הווארד בראון", ארגון להומוסקסואלים, לסביות וטרנסג´נדרים. "ייתכן שהחולים היו לוקים במחלות האלה בלי כל קשר לאיידס. ובכל זאת, שיעור החולים והעיתוי של המחלות, כמו גם הקשר בין תרופות שונות, גורמים לקהילת הרופאים והחוקרים להרגיש שמדובר כאן בבעיה מיוחדת".

מרטי ויינשטיין, בן 55 שנדבק באיידס ב-1982, סובל מאוסטיאופורוזיס, מסרטן פי הטבעת ומדיכאון חמור. בכולם חלה בשנה האחרונה. ויינשטיין, פרופסור לפסיכולוגיה לשעבר בשיקגו, שואל את רופאיו על המחלות וההשפעות שלהן. לדבריו, לעתים הם מציעים לו לקבל טיפול בהיפנוזה, אך לעולם אין להם הסבר רפואי.

"אני יודע שהדאגה הראשונה היתה לשמור עלינו בחיים", אומר ויינשטיין. "אבל היום, כשכל כך הרבה חולים חיים לאורך זמן רב יותר, איך נוכל לאפשר להם להתמודד עם ההשלכות הן מבחינה רגשית והן מבחינה גופנית?"

קישור למאמר באתר הארץ