שני צדדים למטבע
דניאלה קוטקיס,
.A.B,
N..R
ד"ר
טבק נילי R.N.,
Ph. D, L.L.B,
2002
דניאלה קוטקיס-
אחות מוסמכת,
המחלקה לרפואה דחופה,
תל השומר
ד"רטבק
נילי-
מרצה בכירה,
החוג לסיעוד,
בית הספר למקצועות הבריאות ע"ש
ריימונד,
מבוא
החרדה מפני נשאות נגיף
ה-HIV
ומחלת האיידס,
חוסר היכולת
לרפא ולמנוע מוות של חולים,
הטביעו במשך
שנים אות קין,
על נוטלי סמים
והומוסקסואלים שנחשבו לקבוצות בעלות סיכון גבוה.
מאוחר יותר התברר,
שקיום יחסי מין
הטרוסקסואלים ללא נקיטת אמצעי מנע נאותים,
עלולים לגרום
לפיזור המחלה:
החרדה גברה והאנשים
ביקשו לנדות קבוצות המוגדרות כמסכנות את האחרים
(ישי,
1996)1.
ביולי
1990, חלה נקודת
מפנה באפידמית הכשל החיסוני הנרכש איידס
כשה-CDC
Center for
Disease Contrd,
דיווח לראשונה על אירוע
אפשרי של העברת נגיף ה-HIV
מספק שירותי
בריאות לחולה (Dimaggio,
1993) 2.
מקרה זה מעלה על פני
השטח דיון משפטי ומוסרי אשר הופך אקטואלי עם התפשטותו של נגיף האיידס.
עיקרו של הדיון
בקביעת הגבולות בין הזכויות והחובות של חולה האיידס
– הרופא,
המדינה והציבור.
ניתוח מערכת היחסים
הנוצרת בין ספק שירותי בריאות
– נשא ה-HIV
והחברה מצביעה
על
מערכת קשרים משולשת.
בקודקוד אחד של
המשולש ניצב ספק שירותי בריאות,
חולה באיידס או
נשא ה-HIV.
בקודקוד שני של
המשולש ניצב המטופל –
המערכת הציבורית.
בקודקוד השלישי
ניצבת המערכת המשפטית.
לצלעות משולש זה
– צלע ספק
שירותי בריאות
וצלע המטופל,
זכויות וחובות
אתיות ומשפטיות אשר לעיתים הן מנוגדות זו לזו.
הצלע הראשונה
– ספק שירותי
בריאות,
מעוררת שאלה עיקרית
והיא חובתו האתית והחוקית של חולה איידס או נשא
HIV
להימנע מהדבקה
של פרטים אשר באים במגע עמו.
הצלע השנייה
– מטופל,
מייצגת את הקשר
בין החולה וספק שירותי בריאות-
המטפל,
קשר המתבסס על
סימטריה והדדיות הנתמכים על ידי המערכת המשפטית בחוקי היסוד כפי שיסקרו בהמשך.
אל הצלע השלישית ניתן
להתייחס כהשתקפות של הצלעות הראשונות היות וחוקי היסוד מתייחסים בהגנתם גם אל
הרופא –
החולה וגם למטופל.
ההכרה בכך כי עסקינן
בזכויות מנוגדות ברמה האתית והחוקית מעלה את הצורך במציאת נקודת האיזון בין
זכויות אלו.
הרחבה של אחת הזכויות,
תצמצם את הזכות
הנגדית.
הסוגיה האתית מצויה
בעימות בין חופש הפרט לבין עניינה של החברה למנוע התפשטות המחלה.
מחלת האיידס
אינה מצריכה נקיטת אמצעים חריפים.
בניגוד למגיפות
הזכורות לרעה,
כמו צרעת או דבר,
אין כאן צורך
לסלק את הנגועים מן החברה,
הם אינם חייבים
ללבוש בגדים מיוחדים או לשאת פעמונים,
הגישה הליברלית
יותר כלפי האיידס אינה רק תוצאה של התמורות שחלו באתיקה של החברה אלא נובעת מן
השיעור הנמוך של ההדבקה ומן העובדה,
שהנגיף מועבר רק
על ידי מגע ישיר בין ההפרשות או הדם של נשא
HIV
לבין מחזור הדם
של אדם בלתי נגוע (ישי,
1996) 3.
כיום בעידן הרפואה
המודרנית,
העיסוק בתחום ה"אתיקה
רפואית"
מתבטא במודעות חברתית
גבוהה למימד הערכי,
המוסרי והמקצועי של
העשייה הרפואית.
בחברה המערבית,
הפלורליסטית
וההטרוגנית כל כך,
נעשה שימוש רב
במושג
"הזכות"
ומרכז הכובד
מועתק מהחברה כגוש הומוגני אל הפרט וזכויותיו.
במאמר זה, נתמקד בהיבט
חוקי - משפטי, כשלאורו של היבט זה, שהינו עקרוני ובעל אמות מידה שהינן בגדר
חובה חוקית, על הרופא להכריע את בחירתו, עד מתן דין.
הדבקה ממטפל למטופל
המשבר שהתרחש,
בעקבות דיווח על
הדבקה יאטרוגנית של מטופל על ידי רופא שיניים מפלורידה,
יצר ציפייה
מהמערכת המשפטית לפיתוח נהלי חובה לטיפול בכ50,000
הנושאים את נגיף
ה-HIV
(Burris,
1996) 4.
החולה זוהתה כקימברלי
ברגליס –
Kimberly Bergalis,
אשר בנובמבר
1987, טופלה על
ידי רופא השיניים שלה,
ד"ר
דויד אקר –
Dr. David Acer
שאובחן כחולה
איידס שלושה חודשים קודם לכן.
במהלך הטיפול
נעקרו מפיה 2
שיניים טוחנות.
עשרים וארבעה
חודשים לאחר הטיפול,
אובחנו בדמה של
קימברלי ברגליס נוגדנים ל-HIV.
חקירה מעמיקה של האירוע,
העלתה את
האפשרות שארבעה מטופלים אחרים של ד"ר
אקר,
הודבקו גם הם בנגיף ה-HIV.
במאי
1993, יצאה
הודעה מפקיד משרד הבריאות הפדרלי כי אדם שישי כנראה,
נדבק בנגיף ה-HIV
מאותו רופא.
על אף העובדה שדרך
ההדבקה מד"ר
אקר לששת מטופליו,
אינה ידועה,
החקירה מצביעה
על כך שתוצאת ההדבקה,
נבעה מכישלון
הרופא והאסיסטנטים שלו לפעול על פי אמצעי הזהירות האוניברסליים,
סטריליזציה
ופרוצדורות שליטה על זיהומים.
אירוע יחיד זה הביא
בעקבותיו,
גל דאגה ניכר בנוגע
להעברת נגיף ה-HIV
מרופא לחולה
והפך לנושא בעל חשיבות רבה על ידי ה-CDC,
הקונגרס ומשרד
הבריאות.
ה-CDC
הציע את
המלצותיו למניעת העברת נגיף ה-HIV
במסגרת מתן
שירותי בריאות,
חברי הקונגרס הציגו
הצעות בלתי מוצלחות הדורשות בדיקה מנדטורית של כל ספק שירותי בריאות ל-HIV
וחיקוק סנקציות
פליליות כנגד חלק מספק שירותי בריאות עם
HIV
חיובי.
כתוצאה מכך,
הקונגרס דורש
מכל מדינה לאמץ נהלים פרוצדורליים כלפי רופאים עם
HIV
חיובי.
בשל הסיכוי הקלוש
להדבקת מטופל ב-HIV
מרופא שהוא
HIV,
בקלסתר הדבקה
ספציפי זה,
אין הצדקה לדאגה בסדר
גודל כזה.
ההצעות שהוצעו מתייחסות
לבעיה שבעצם אינה קיימת,
ולמעשה יוצרים
בעיה.
תקנות ונהלים קשיחים של
רופאים להדבקה ב-HIV
לא ישרתו את
בריאות הציבור ואת האינטרס הציבורי.
ציות פשוט לאמצעי
זהירות בין לאומיים היא הדרך הטובה ביותר למניעת העברת
HIV
על ידי רופא נשא
HIV
(Dimmagio, 1993)
5.
מ
1993, המקרים
המתועדים היחידים להדבקה ב-HIV
מרופא למטופל,
במהלך טיפול
רפואי לרבות טיפול שיניים,
היו ששת
המטופלים של ד"ר
אקר.
מחקרים רבים בדקו
אפשרות הדבקה בחולים שטופלו על ידי רופא נשא
HIV,
במחקרים בהם
נבדקו למעלה מ- 15,000
מטופלים שטופלו
על ידי 32
ספק שירותי בריאות נשאי
HIV+,
אף אחד מן
החולים לא נמצא כנשא של
HIV
כתוצאה מטיפול
זה.
שימת הלב המיוחדת לסכנת
ההדבקה ב-HIV
מרופא למטופל,
אינה במקומה בשל
העובדה כי הסיכון גדול הרבה יותר למחלות רציניות אחרות כמו דלקת כבד נגיפית
מסוג B
(HBV).
הסיכון להעברת נגיף ה-HIV
במהלך ביצוע
פעולה חודרנית מרופא לחולה,
נמוכה באופן
משמעותי מאשר ב-HBV.
הסיכון להעברת נגיף ה-HIV
לספק שירותי
בריאות לאחר חשיפה דרך העור לדם נגוע ב-HIV
היא
0.3%, בהשוואה
לכ- 30%
סיכון להעברת
HBV
מדם חיובי ל-
Ag
-
Hbe.
בנוסף,
להערכת ה-CDC,
1 מתוך
263,000 עד
2,531,000
פרוצדורות דנטליות מסתיימות במקרה
1 של העברת נגיף
ה-HIV.
מתוך
41,600 עד
416,000
פרוצדורות כירורגיות מסתיימות במקרה אחד של העברת נגיף ה-HIV.
בניגוד לכך,
אחד מתוך כל
10,000 מטופלים
שעוברים הרדמה כללית מת,
אחד עד שניים
מתוך כל 100,000
מטופלים שמקבלים
פנצילין –
מפתחים תגובה אלרגית.
בהשוואה לסיכונים אחרים
להם נחשפים מטופלים בעת קבלת טיפול רפואי,
הסיכון להידבק ב-HIV
מרופא הנושא את
הנגיף הוא מינורי.
רופא אשר נדקר או נחתך
במהלך ניתוח לא בהכרח חושף את החולה לדמו.
כדי שהעברה
תתרחש רופא נשא
HIV
יצטרך להיפצע ולדמם
לתוך הפצע של החולה או לאחר פציעתו במהלך פרוצדורה חודרנית,
הכלי החד שגרם
לפציעה,
יצטרך לבוא במגע עם
הפצע הפתוח של החולה.
היות וכמות קטנה של דם
מזוהם –
לא סביר שתגרום להדבקה
ב-HIV,
צורת העברה זו,
אינה סבירה
שתתרחש כל עוד נהוגים נהלי זהירות אוניברסליים וטכניקות סטריליזציה.
כשמכפילים את הסיכון
הכירורגי באירועים של
HIV
בקרב ספק שירותי
בריאות (0.5%),
מטופלים שטופלו
בפרוצדורות חודרניות על ידי מנתחים שסטטוס ה-HIV
שלהם אינו ידוע,
ניצבים בפני
סיכון של אחד לעשרים מיליון,
להידבק ב-HIV.
סיכון זה הינו
עשירית הסיכון להיהרג על ידי מכת ברק
, חצי מהסיכוי
להיפגע על ידי מטוס נופל.
הסבירות להידבק בנגיף ב-HIV
מספק שירותי
בריאות,
כמו הסבירות לתאונות
שצוינו לעיל,
הינו מינורי.
מכאן,
שרבות מההגבלות
שהוצבו לספקי שירותי בריאות
נשאי
HIV,
הינן מיותרות
(Dimmagio, 1993)
6.
עם זאת,
לא ניתן להתעלם מהנקודה
כי הדיווחים על העברת נגיפי
HIV, HCV, HBV
מספק שירותי
בריאות למטופל במהלך ביצוע פעולה חודרנית,
מעלים את השאלה,
האם ספק שירותי
בריאות
הנושא נגיף פתוגני בדמו,
צריך לבצע
פעולות חודרניות אשר מסכנות את המטופל ואם כן,
תחת אילו תנאים?
ניסיונות לרקוח מדיניות
לאומית בנושא זה,
חייבת לקחת בחשבון את
האינטרסים המנוגדים של טובת החולה כשמנגד טובת חייו של הרופא.
המציאויות המשפטית
והרפואית,
קוראות למדיניות ברורה
אשר תדריך את אלה שחייבים לקבל החלטות בנושא זה
(Tereskerz, et al,
1999)7.
בישראל,
מסתבר,
אין נהלים
כלליים –
ממשרד הבריאות או
מקומיים,
על פיהם מודרך רופא נשא
HIV
לפעול,
ההגבלות שחלות
עליו,
והגורמים אליהם עליו
לפנות.
בסקירה ספרותית
המתייחסת לנושא העברת נגיף ה-HIV
מרופא למטופל
בישראל,
עולה כי לא נמצא דיווח
רשמי על אירוע כזה ואף לא דווח על אירוע חשיפה,
אלא קיימת
התייחסות כללית מאוד לתופעה האפשרית.
מענה של ארה"ב
לנושא
א.
תקנות שהוצעו על
ידי הממשל הפדרלי
1.
OSHA
בדצמבר
1991, ארגון
הבטיחות התעסוקתית ובריאות
– OSHA
- Occupational
Safety and Health Administration
הציג סטנדרטים
לפתוגנים הנישאים בדם,
אשר יושמו במהלך
שנת 1992.
על פי הסטנדרטים של
OSHA,
העוסקים בבריאות
תעסוקתית חייבים לספק תוכנית לשליטה על חשיפה אשר מזהה מטרות
– משימתיות,
פרוצדורות,
קלסיפיקציות
מקצועיות המערבות חשיפה מקצועית לדם ושאר חומרים מזהמים.
הסטנדרטים
מציינים את הציות לאמצעי זהירות בין לאומיים כשיטת היענות.
שיטות אחרות
להיענות כוללות החדרת מהנדסי שליטה לתחום הזיהומים.
וכשמתרחשת חשיפה
מקצועית,
ניצול ציוד הגנה אישי.
מתקני בריאות
שזוהו כמקור להיענות היו בתי חולים,
בתי אבות,
מרפאות כלליות
ומרפאות שיניים.
העלות השנתית הלאומית
המוערכת,
של היענות לתקנות
הפדרליות החדשות היא 821
מיליון דולר.
חלק ניכר מהעלות,
יועבר לידי
החולים בדרך של העלאת מחיר הטיפול,
עלות הטיפול
הינה גבוהה גם ללא תוספת זו.
מתוך ה-
821 מיליון דולר
המוערכים,
הסכום הגדול ביותר הוא
334 מיליון דולר
ומיועד לציוד הגנה אישית של פרסונל רפואי.
כדי להיחשב ראוי ציוד
הגנתי אינו יכול לאפשר מעבר,
של דם או חומרים
מזהמים פוטנציאלים אחרים,
דרכו או להגיע
במגע עם עור,
עיניים,
פה או רקמות
ריריות אחרות של פרסונל רפואי,
תחת תנאי שימוש
נורמליים.
2.
המלצות ה-CDC
בשנת
1987, פרסם ה-CDC
את המלצותיו,
למניעת העברת
נגיף ה-HIV
במסגרת שירותי
הבריאות,
הכוללים נהלי זהירות
בהם חייבים ספק שירותי בריאות נשא
HIV
להשתמש במהלך
ביצוע פרוצדורות חודרניות.
בתגובה לדאגת הציבור
בנוגע להעברת נגיף ה-HIV
על ידי ד"ר
אקר לקימברלי ברגליס,
ה-CDC
הפיץ את תקנותיו
ביולי 1991.
המלצות ה-CDC
מבוססות על
3 תחומי התחשבות:
1.
ספק שירותי
בריאות עם HIV
חיובי,
שנוהג על פי
אמצעי זהירות בין לאומיים ואשר אינו מבצע פעולות חודרניות,
אינו מהווה
סיכון להעברת נגיף ה-HIV
למטופליו.
2.
ספק שירותי
בריאות
עם
HIV
חיובי שנוהג על
פי נהלי זהירות בין לאומיים,
ואשר מבצע
פעולות מסוימות מועדות לחשיפה,
מהווה סיכון קטן
להעברת HBV
ולא
HIV
למטופל.
3.
סבירות העברת
נגיף ה-HIV
למטופל,
קטנה אף יותר
מהסבירות הקטנה גם כך של העברת
HBV.
לכפיית בדיקה מחייבת
לספק שירותי בריאות ל-HIV,
ה-CDC
מתנגד,
ובמקום זאת מציע
הענות כללי זהירות בין לאומיים והטמעת קווים מנחים,
למניעת זיהוים
וסטריליזציה למכשור שנעשה בו שימוש בפעולות חודרניות.
כל עוד ספקי שירותי
בריאות יפעלו על פי כללי הזהירות הללו התקנות מתירות לספקי שירותי בריאות עם
HIV
חיובי לבצע
פעולות חודרניות אשר אינן מועדות לחשיפה.
יתרה מכך,
התקנות לא ימנעו
מספק שירותי בריאות עם
HIV
חיובי מלבצע
פעולות מועדות לחשיפה,
אך דורשים כי הם
יבקשו ייעוץ מפנל מומחים.
פעולות מועדות לחשיפה
כוללות על פי
CDC:
מגע בין קצה מחט בחללי
הגוף או הימצאות בו זמנית של אצבעו של ספק שירותי בריאות ומחט או שאר חפצים
חדים,
בסיטואציה של קושי
ויזואלי או מיקום אנטומי חבוי
(CDC, 1998)8.
על אף שה-CDC,
מתאר קווים
מנחים של פעולות מועדות לחשיפה,
הוא מתיר לכל
ארגון מוסד בריאות,
לזהות ולהגדיר את
הפעולות המועדות לחשיפה.
הגדרת פעולות מועדות לחשיפה
קריאת ה-CDC
לארגונים
ולמוסדות בריאות,
לפתח
רשימה של פעולות
חודרניות המועדות לחשיפה נתקלו בעוינות,
למעט מצד ארגון
הבריאות האמריקאי –
AMA
American
Medical Association,
אף קבוצה
מקצועית,
לא הסכימה לציין רשימה
של פעולות חודרניות מועדות לחשיפה.
המתנגדים ליצירת הרשימה
הציגו את סיבת התנגדותם כי הסיכוי להעברת נגיף ה-HIV
מספק שירותי
בריאות למטופל במהלך פרוצדורה חודרנית
– כירורגית הינו
קטן לאין סוף,
וירטואלי ובלתי מדיד.
במקום,
הם דחפו ליצירת
רשימה של טכניקות ניתוח משופרות,
שליטה על דרכי
העברה –
מחסומים ואמצעי זהירות
בין לאומיים כדרך לשליטה בפוטנציאל ההעברה של
HIV
מספק שירותי
בריאות למטופל.
ב-
18 ליוני,
1992, שירות
הבריאות הציבורי הודיע כי לא יקבל את קווי ההדרכה של ה-CDC
לספק שירותי
בריאות עם HIV
חיובי,
ובמקום יותירו
את הנושא בידי פקידי ממשל.
3.
קימברלי ברגליס והצעת
חוק הגנת ספק שרותי הבריאות
1991.
בתגובה להודעה כי חמישה
מטופלים נדבקו בנגיף ה-HIV
על
ידי העברה אפשרית של הוירוס מרופא שיניים,
התובע,
וילאם דנמאייר
(William
Dannemeyer)
הציג את המטופלת
קימברלי ברגליס ואת הצעת חוק ספקי שירותי בריאות,
ביוני
1991. הצעת החוק
למשרד הבריאות הייתה לבסס
2 רשימות:
הראשונה
– למנות רשימת
מחלות מדבקות ,
כולל
HIV.
השנייה
– פירוט
פרוצדורות אשר ספק שירותי בריאות
עם
HIV
חיובי מנוע
מלבצען,
בשל הסיכון להעברת
הנגיף למטופל.
לפני מתן הרשאה לבצע
אחת מן הפרוצדורות מתוך הרשימה,
ספק שירותי
בריאות חייב להיבדק למציאת נגיף ה-HIV,
בתדירות אותה
יקבע
שר שירותי הציבור.
בנוסף,
החוק מונע מספק
שירותי בריאות המתגלה כנשא
HIV
מלבצע את
הפעולות המנויות,
אלא אם ספק שירותי
בריאות
מידע את המטופל בדבר
היותו נשא HIV,
גילוי הסיכון
שבהדבקה בהקשר לפעולה הספציפית וקבלת הסכמה חתומה מאת המטופל.
אמצעי זהירות אוניברסליים
-
ההתנגדות לבדיקות חובה
ב-
26 בספטמבר
1991, קימברלי
ברגליס –
האדם הראשון שדווח,
כי נדבק באיידס
מרופא,
פנתה בתביעה למשרד
הבריאות ולאיכות הסביבה בכדי שהקונגרס
יתקן תקנות
הדורשות חובת בדיקה מרופא המבצע/ת
פעולות חודרניות.
חלשה ממחלת האיידס,
גב´
קימברלי ברגליס
נתנה הצהרה קצרה ובקושי נשמעת,
לפני שהוצאה מן
האולם על כיסא גלגלים: "ברצוני
לומר כי איידס היא מחלה נוראית אשר עלינו לקחת ברצינות...
אנא תקנו תקנות
בכדי שאף אדם נוסף –
חולה או רופא
יאלץ לעבור את הגיהינום שאני עוברת".
הרוב הגדול הביע
התנגדות לחובת הבדיקה ל-HIV
גם למטפלים וגם
למטופלים המעורבים בפעולות חודרניות.
הם הסבירו את
התנגדותם בכך שבדיקה עשויה להרתיע רופא מלטפל במטופל עם
HIV
חיובי מחשש
להדבקה וכן יגרום לתחושה שגויה של בטחון במטופל שניבדק ונמצא כי אינו נשא
HIV
ולמעשה היה נשא
של הווירוס.
בדיקת חובה ל-HIV
של רופאים אינה
נדרשת,
אבל הטמעת הדרישה
לעבודה על פי אמצעי זהירות בין לאומיים הינה בעלת חשיבות גבוהה.
ביולי
1991, הוגש
לסנאט של ארה"ב,
תיקון לחוק,
שניתמך בידי
סנטור ג´ס
הלמס Jesse
Helms))
אשר הציע להטיל אשמה
פלילית על רופאים אשר טיפלו במטופלים בעודם יודעים כי הם נושאים את נגיף ה-
HIV (Dinmmagio,
1993).
בכדי להטיל אשמה פלילית,
יוצאים מנקודת
ההנחה כי מתן טיפול בתנאים הללו הינו מעשה מכוון להעברה של איידס.
התקנות המוצעות על יד
הלמס קובעות כי ספק שירותי בריאות היודע כי הינו נשא של נגיף ה-HIV
ואשר במכוון
מספק טיפול רפואי או טיפול שיניים מבלי לידע את המטופל,
נתון,
להטלת קנס שלא
יעלה על סכום של 10,000$
או מאסר של
לפחות עשר שנים,
או שניהם.
המליאה לא אישרה
מעולם את התקנות של
Helms.
4.
חוק ההקצבה של משרד
האוצר,
שירותי הדואר והממשל,
1992.
חוק ההקצבה,
דורש כי משרד
בריאות הציבור בכל מדינה יאמץ את קווי ההנחיה של ה-CDC
או את המקבילים
להם בניסיון למנוע את העברת נגיף ה-HIV
וה-HBV
במהלך ביצוע
פעילות חודרנית המועדת לחשיפה.
מדינה אשר נכשלה בהוכחה
כי פעולות אלה ננקטו עד 28
באוקטובר,
1992, איבדה את
זכאותה לעזרה כספית,
תחת החוק של
משרד בריאות הציבור.
בתגובה לקביעה
זו של הקונגרס,
חלק מן המדינות אימצו
את המלצות ה-CDC
בעוד שאחרות
רקחו מדיניות וקווי הנחייה משלהם.
5.
אמצעים/
מידות שהוצעו על
ידי
המדינות בארה"ב
בעקבות
תאריך היעד, 28
באוקטובר
1992, עשרים
ושלוש מדינות יצרו קווי הנחיה מקבילים לאלו של ה-CDC.
שבע מדינות,
אימצו את קווי
הנחייה של ה-CDC
ועשרים ותשע
מדינות קיבלו תקופת הארכה בזמן.
על אף שהמדיניות בכל
מדינה שונה בתוכנה הכללי,
רבות מהן חולקות
המלצות משותפות,
תוך הכרה בחשיבות הציות
לאמצעי זהירות אוניברסליים.
חלק מהמדינות
הנהיגו שיטה כפויה לתוך קווי ההנחיה שלהם
(Dinmmagio, 1993)9.
עלויות
התקינה המדינית בארה"ב
ללא קשר למדיניות
הנהוגה באשר להמלצות שאומצו בידי כל אחת מהמדינות,
לכל הקווים
המנחים,
יש לפחות אלמנט אחד
משותף –
העלויות שבביצוע ואכיפת
המדיניות.
א.
עלויות כלכליות
מלבד העלויות הכלכליות
הנכפות על מעסיקים על ידי ה-OSHA,
אגף משרד
הבריאות,
ובחלק מהמעסיקים לדוגמא,
הם יתמודדו עם
צורך לספק מימון נוסף,
בכדי להוציא
לפועל את ההמלצות שהתקבלו.
מדינות שאימצו
המלצות התומכות בדבקות באכיפת אמצעי זהירות בינלאומיים וטכניקות סטריליזציה
הולמות,
מתמודדות עם עלויות
מופרזות של מימוש הקווים המנחים.
בעוד שהעלויות
הכלכליות של ביצוע הפרוצדורות הבינלאומיות עשוי להיות גבוה,
הן מוצדקות משום
שגם הרופאים וגם המטופלים יצאו נשכרים מהפרוצדורות.
העלות המוערכת של מימוש
ושמירת אמצעי הזהירות הבינלאומיים בארה"ב,
היא לפחות
336 מיליוני
דולרים לשנה.
העלות הארצית הנוכחת
השנתית של אמצעי זהירות בינלאומיים לבתי חולים אשפוזיים מוערכת ב-
269 מליון דולר,
בעוד שמחלקות
בתי חולים שאינם אשפוזים מתמודדות עם תוספת של
30 מיליוני
דולרים. 37
מיליוני הדולרים
הנותרים מתוך 336
מיליוני הדולרים
המוערכים,
מוקדשת לעלויות מוגדלות
במשרדי ספקי שירותי בריאות ברחבי הארץ.
בנוסף לעלויות המקושרות
עם מימוש ואכיפת אמצעי הזהירות הבינלאומיים,
מדינות כמו
אילינוי ומינסוטה,
אשר תומכות בחשיפת ו/או
בדיקות ספקי שירותי בריאות,
יזכו בנטל הנוסף
של העלויות הבלתי רגילות המקושרות במידה שכזו.
ניתוח עלות
- רווח של
תוכנית חיוב בדיקות ל-HIV
בקרב ספק שירות
בדיקה,
בוצע בבית החולים הכללי
בסן-פרנסיסקו.
מוערך כי,
תוכנית שכזו,
תעלה פי-
3 מהתקציב
הנוכחי של ביה"ח
כולו,
לשליטה על זיהומים.
..."חיוב
ניפוי של רופאים בניו-יורק,
יעלה מיליוני
דולרים ולא יניב רווח משמעותי בביטחון הציבורי".
יתר על כן,
הסיכון להעברת
HIV
מפציינט לרופא
גדול יותר מאשר ההפך,
ולכן חיוב
רופאים להיבדק אינה עמדה הגיונית מבלי בדיקה רוטינית לפציינטים גם כן.
בדיקות יהיו חייבות
להתבצע על בסיס המשכי עקב תקופת
"החלון"
המקושרות עם
HIV.
משום אותו
"חלון"
נוגדני ה-HIV
עשויים שלא
להתגלות בזמן הבדיקה למרות שהפרט נגוע ב-HIV.
ועל כן,
אותו פרט ייבדק
שלילית ל-HIV.
II.
עלויות חברתיות
אם חיוב הבדיקות נדרש,
הו יוביל ליצירת
סוג קהילה חדש:
הרופא הנגוע.
העלויות
החברתיות המקושרות עם חיוב בדיקות וחשיפה וההגבלות שאינן מגובות בצו לעיתים
קרובות,
שיוטלו על רופאים נשאי
HIV,
יהיו נחוצות
לרופא ולפציינט.
רופאים נתונים לסיכון
להיחשף ל-HIV.
רכישת ה-HIV
עלולה להוביל
לחולי ובסופו של דבר למוות.
אם רכישת
HIV,
פירושה ליישם
הגבלות,
ואובדן יכולת לתפקד
לפני המחלה,
ישנה סיבה נוספת
לרופאים להימנע מלטפל בפציינטים נשאי
HIV.
ולהיזהר ולהישאר
במקצוע.
לא רק שתהיה ירידה
מהירה במספר הרופאים
המוכנים לטפל בפציינטים
הנגועים ב-HIV
במחיר הקריירה
שלהם,
| 
