נשאים לעזרת נשאים

רוב הייעוץ, החינוך וההסברה שנעשית עם נשאי הנגיף מנוהל על-ידי נשאים. פרויקטים רבים נוצרים על-ידי הנשאים עצמם, מתוך נקודת מבט פנימית על משמעות החיים עם הנגיף. דוגמה טובה של שירות כזה , המנוהל עבור נשאים ועל-ידי נשאים – הוא "טָאסוֹ" באוגנדה.

 "כשחייתי בעיירה בת פחות מ-1,000 תושבים ובאזור בן פחות מ-10,000 תושבים, לא ידעתי איך אתמודד עם החיים עם נגיף האיידס. אבל כיום, 9 בנובמבר 2003, אני עדיין חי, בריא באופן מדהים, ואני מנחה קהילתי  מתנדב באזורי. הודעתי בפומבי על היותי נשא ביום האיידס העולמי בשנת 1995 ומאז אני יוצא ומספר את סיפורי ברבים, מתאר איך זה לחיות עם הנגיף, ומסביר שכל אחד בכל מקום יכול להיפגע ממנו. איבדתי כל כך הרבה חברים ב12-14 השנים האחרונות, אבל אני ממשיך להילחם למענם  ולמען אותם אנשים שכמוני עדיין חיים, מנסה לחנך ולחסל את הסטיגמה שיש לנגיף האיידס ולמחלה.".  הרולד

 נשאים אחדים שנעזרו מרצונם בשירותי ההסברה והייעוץ, הופכים בעצמם ליועצים.

 נשאים מדריכים נשאים

 במקומות רבים, נשאים מעורבים בהסברה קהילתית לקהל הרחב, מרצים בבתי ספר, כנסיות וחברות, מיידעים אנשים לגבי מציאות החיים עם הנגיף. יש לכך מספר מטרות – הדבר עוזר למנוע את המשך ההדבקה בנגיף בדרך הרבה יותר יעילה מקמפיין של פוסטרים שמראים את "הפנים האמיתיות" של נשאים.  אנשים יכולים להקשיב ולשאול בצורה בלתי-אמצעית מישהו שבא מאותו הרקע , לשמוע איך אנשים נדבקו בגלל התנהגות רבת-סיכונים כמו זו שהם בעצמם עוסקים בה, ולהיווכח שנגיף האיידס אינו דבר מרוחק ששומעים עליו רק במדיה.

 "אני מספר עכשיו את הסיפור שלי לתלמידי חטיבת ביניים ותיכון בעיר שלי. זה נותן להם הזדמנות לפגוש מישהו שחי עם איידס ולא מת מאיידס".  מייקל

 לאנשים יש נטייה לחשוב שקל לזהות אדם הנושא את נגיף האיידס – בחושבם, למשל, שנשא נראה חיוור , עייף וחולה. כשהם רואים מישהו שהוא נשא ונראה בריא כמוהם, הם גם נוכחים לדעת שאי-אפשר להניח שבן-הזוג המיני הפוטנציאלי אינו נשא רק משום שהוא נראה בריא.

 מטרה נוספת לסוג זה של הסברה היא מניעת יצירת סטיגמה ואפליה נגד נשאים. הקבוצה יכולה לראות שמדובר באדם "אמיתי" עם רגשות, מערכות יחסים, וצרכים רגשיים. כשאנשים רואים שמישהו שהוא נשא הוא גם בן-אדם ממש כמוהם, הם נוטים פחות להפלות כנגדו מאשר אילו הסתמכו רק על דמות מעומעמת של אדם, שהוא תוצר של המדיה, שאולי "הביא את זה על עצמו".

 במשך השנים, אנשים מפורסמים אחדים "יצאו מהארון, והודיעו פומבית שהם נשאי הנגיף. ביניהם מאג´יק ג´ונסון, רוק הדסון, איזי-אי, דרק ג´רמן, ליבראצ´י, ופרדי מרקיורי. בוורסיה הדרום-אפריקאית של רחוב שומשום יש עכשיו דמות שהיא נשאית הנגיף.

 בשנים המוקדמות של המגיפה, הועיל הדבר מאוד – החשיפה העלתה את מודעות האנשים לכך שהנגיף עלול לפגוע בכל אחד, עזרה במלחמה נגד האפליה, וסיפקה מודלים לחיקוי לנשאים אחרים. מאוחר יותר, אנשים מפורסמים שהודיעו פומבית על היותם נשאים, טרחו להדגיש שהם נדבקו בפרוצדורות רפואיות או מוצרי-דם מזוהמים, כשהם מתייחסים לעצמם כאל "קורבנות תמימים"  של המגיפה. הדבר היה לרועץ,  מכיוון שההנחה שהם "קורבנות תמימים" מרמזת על כך שיש "קורבנות אשמים", ושהגיע לאנשים מקבוצות-סיכון מסוימות הידבק בנגיף.