המאמר כתוב מטעמי נוחיות בלשון זכר אבל מיועד לשני המינים

 לומר לאנשים שיש לך איידס יכול להיות מאד מרתיע ומפחיד. צריך לחשוב טוב למי אתה הולך לספר וצריך את המוטיבציה המתאימה על מנת לומר להם את זה. אין למהר לספר לאנשים. מילה שיוצאת מהפה לא חוזרת ולכן ההחלטה צריכה להיות שקולה ומדודה לפני שמחליטים לעשות את המעשה.

 ברגע הראשון שאתה מגלה את זה שאתה נשא או חולה איידס, מקבל את התוצאות האיומות ישנו את הרצון הגדול לשתף ולומר לעוד מישהו שיש לך איידס, אבל ולמרות זאת צריך לחשוב טוב על כך כי יכול מאד להיות שאתה תתחרט על עצם זה שסיפרת לאיש זה או אחר על כך שהנך נושא את נגיף האיידס. נכון שלספר זה ברוב המקרים יוביל לכך שחבריך או האנשים שתספר להם יתמכו בך יותר ויראו לך אהבה גדולה יותר מתמיד אבל לפעמים גם תרגיש טיפה נדחק כאשר יתחילו לשאול שאלות איך אתה מרגיש, על מצב בריאותך ואיך אתה מתמודד. לא תמיד זה נוח. יתרה מזאת אתה תגיע גם למצב בו אתה תצטרך להרגיע ולתמוך באנשים אשר אמרת להם שיש לך איידס. אבסורד – כן, אבל זה קורח המציאות של החיים שלנו.

 כולנו מגיבים למצבים עם הרבה לחץ וקשיים בדרכים שונות. באופן דומה אין שליטה על איזה סוג תמיכה  מתאים לך באותו הרגע. מה שחשוב הוא למי אתה מספר ומה אתה מספר ואיך אתה מספר את הנושא של הדבר שהוא רק שלך – האיידס שלך.

 אם אתה מחליט לומר למישהו שיש לך איידס חשוב בזהירות על מה שאתה הולך לומר להם ואיך. חשוב איפה אתה עושה את זה וחשוב איך הם יכולים להגיב ומתכוננים להשיב על שאלות שאתה חושב שהם ישאלו אותך.

 דבר מאד חשוב הוא לבחור את האנשים שאתה הולך לספר להם על זה שיש לך איידס. שים לב וזכור כי "אנשים עם פה גדול" מומלץ לחשוב פעמיים אם לספר להם על עצם זה שיש לך איידס, זה יכול לצאת מכלל שליטה שלך ואז אתה לא תוכל כבר לשלוט יותר על עצם הסיפור כי הוא כבר יעבור בזכות עצמו ובלעדיך. לכן, חשוב מאד ואפילו קריטי לברור את האנשים שלהם החלטת לספר על עצם נשיאת נגיף האיידס.

 כאשר אתה עומד רגע לפני שאתה מספר למישהו שיש לך איידס עצור ותחשוב איך אתה היית מגיב אם מישהו אחר היה מספר לך שיש לו איידס. תסתכל על זה מבחינות שונות וסיטואציות שונות, מבחינת מיניות, מחלה, נכות וכל דבר אחר, אתה תראה פתאום שהדבר לא פשוט ולא קל וצפוי שיהיה למספר אנשים מספר דעות שונה לחלוטין ואפילו יותר מזה שהתגובות יהיו לא צפויות לטוב ולרע.

 יש שני סוגים שצריך לשים עליהם את הדגש מבחינת חברים ולהיות מוכן לזה מראש. לדעתי באם יש לך ספקות על החבר הזה איך הוא יגיב, אני הייתי מאד ממליץ לא לספר בכלל. אדם שיש לך ספקות לגביו שהתגובה יכולה להיות רעה/לא טובה מומלץ לדחות את הסיפור הזה לזמן אחר, רחוק יותר ובשלב זה או אחר יותר מתקדם לספר לו על הדבר. אפשר לספר בשלב מוקדם על כך שיש משהו לא ברור, על כך שיש מחלה יותר פשוטה ולראות את התגובה ואם רואים שהוא מקבל את זה יפה להמשיך, אם לא, לעצור ולרדת מזה. אין חובה לרוץ לספר לאנשים שיש לך איידס, זה בסך הכל עושה לך טוב שעוד מקורבים יודעים אבל אם זה יגרום לך נזק ואפילו מזערי אין הדבר שווה ומוצדק.

 האדם הראשון במידה ויש לך זוגיות שאתה צריך לשתף אותו הוא בן הזוג שלך. זה חובה והוא צריך להיות שותף בכל דבר. ראשית, הוא צריך לדעת על מנת לבדוק שהוא חלילה לא נדבק. יכול להיות שמצב בריאותך ישפיע על הבריאות שלו כך שצריך לבדוק את הדבר ולדעת את העובדות היבשות באם הוא נדבק או לא. אין ספק כי עצם זה שתספר לבן הזוג שלך על כך שאתה נשא יגרום ללחץ פתאומי במערכת הזוגיות (במידה והוא לא שותף לדבר כל הדרך)  וזה גם יכול לגרום למצב של כעסים ואולי פרידות. אתה צריך להכין את עצמך לכל דבר. בנושא הזוגיות שלך אין לדעתי כל פשרה בלספר – זה חובתך האישית לספר לו אם הוא לא יודע על כך. אתה צריך לשמור עליו ולודא שחלילה הוא לא נדבק.

 יכול להיות גם מאד קשה לספר לפרטנרים בעבר שהיית איתם בקשר מיני שיש לך איידס. אם אתה בקשר טוב איתם ואתה יודע מה היה טיב יחסי המין שלך איתם ומרגיש צורך, ספר להם על עצמם נשאותך אבל במידה ואתה לא בטוח מה היה הקשר המיני, לא זוכר, לא יודע איך לאתר אותם, עזוב את זה והמשך הלאה. אם תרגיש יום אחד צורך לעשות זאת, תעשה את זה אבל אל תנסה להלחיץ את עצמך בשלב הראשון בנושא זה.

 רק לפרטנרים שאתה מרגיש מחוייבות אישית כדאי לספר וגם, לא חובה לספר מייד והכל תלוי בהרגשתך האישית וחובתך המוסרית כלפי אותו אדם.

 לא יקרה כלום אם לא תספר אבל יהיה יפה אם תספר. השיקול הוא רק שלך לפי ההרגשה.

 לספר למשפחה שיש לך איידס הוא אחד המשימות הקשות ביותר להרבה מאד מהנשאים וישנם רבים שלא מספרים למשפחה הקרובה. לספר על כך שיש לך איידס בהרבה מאד מהמקרים מלחיץ את הנשא כי בנוסף לזה שזה קשה לו הוא מפחד שזה ישבור את בני המשפחה. אין הגדרה של זמן נכון לומר לבני המשפחה שלך שיש לך איידס אין הגדרה כזו של זמן, הכל תלוי בך ובהרגשה. אני אישית מכיר הרבה מאד כאלה שלא סיפרו עד עצם היום הזה למשפחתם שיש להם איידס. אבל מצד שני זכור שלפעמים לספר למשפחה באם הם אנשים פתוחים ומבינים ואתה ביחסים טובים איתם שזה יכול להיות המשענת הכי גדולה שלך להתמודדות והרבה יותר קל להתמודד ככה.

 אצלי, המשפחה הייתה שותפה לכל שלב קבלת המחלה, ידעו על הכל, אמרו לי שיתמכו בי ולא משנה מה יש לי ולי המשפחה היום זה המשענת הכי חשובה כמו שבן זוגי והחברים הקרובים אבל לא אצל כל אחד יש משפחה כזו תומכת ואוהדת ולכן צריך לשים את הדברים על כף המאזניים ולראות מה נכון לעשות ושיהיה לך טוב.

 אל תחשוב אף פעם מה יהיה טוב לאחר, תחשוב על עצמך.

ועוד קצת על ידידים וחברים.

שאתה הולך לספר לחברים על זה שיש לך איידס אתה צריך לשקול את המעשה מראש. לבחון כל אדם לגופו ולעשות את השיקולים של איך לדעתך הוא יגיב, מה ייצא לך מעצם זה שהוא יידע שיש לך איידס, מה זה יועיל לך לטובתך האישית ורק אחרי שחשבת על הדברים האלה תעשה את הצעד באם החלטת. אתה צריך לזכור תמיד שלך צריך להיות תועלת מזה ולא צריך לעניין אותך האחרים. אם העובדה שסיפרת לאדם שיש לך איידס יעזור לך להתמודד, יהיה לך אוזן קשבת, כתף תומכת, יד מלטפת זה שווה את זה, אבל אם זה לא בטוח תחשוב פעמיים על כך לפני שאתה מספר.

דיבור מאחורי הגב

סביר להניח שאנשים רבים שיראו שיש הרעה במצבך הפיזי, נפשי יתחילו לרכל אחריך מאחורי הגב ויתחילו להריץ שמועות שיש לך מחלה כזו או אחרת ואולי ידברו על איידס גם. אתה צריך לדעת לכן במידה ומידע כזה מגיע לידך שאנשים מדברים ואז או להזים את עצם המידע הזה או לספר ולבקש מהם שלא יעבור הלאה. הכל תלוי בטיב הקשר שלך עם האנשים אבל תזכור ששמועות יכולות לגרום נזק. כל שמועה מטפלים בה בדרך אחרת אבל צריך לנסות לסגור אותה כמה שיותר מהר מהרגע שאתם יודעים שהיא מסתובבת ולו רק שהוא לא תעבור מהפרופורציות ותצא מכלל שליטה.

 לפעמים אני ממליץ לאנשים במידה ומשהו נראה לא טוב ואתם חושבים שיש חבר כזה או אחר שמדברים ומפיצים את השמועה ולא סיפרתם לו על כך, לתפוס אותו לשיחה בארבע עיניים, לספר לו ולבקש ממנו בצורה חברית ויפה כי הדבר לא יעבור הלאה ואם כבר עבר שיעצור את הדבר שלא יהיה סחף ולהסביר לאדם כי זה יכול לגרום לך נזק שלפעמים הוא בלתי הפיך.

 לספר למעביד או לא ?

לספר למעביד אני ממליץ ברוב המקרים לא.

רק במידה והמצב שלך הוא לא טוב, יכול לגרום נזק לאנשים אחרים יש לך חובה לספר למעסיק אבל אם העבודה שלך לא מסכנת איש ולא פוגעת בשום דבר אין שום סיבה לרוץ ולספר למעביד שיש לך איידס.

 זכור, גם אם היית הרבה זמן חולה, לא בעבודה עדיין זה לא אומר שהמעביד שלך צריך לדעת שיש לך איידס. אין שום סיבה לספר אלא רק אם המצב שלך לא כשיר ויוצר בעיה לא צפוייה.

 ישנם מעט מעסיקים שיתמכו ויקבלו את העובד שלהם עם איידס ואפילו ישפרו את היחס ותנאי העסקה אחרי שיגלו שהעובד נשא. בעיקרון אין להפלות אף עובד על כך שהוא נשא איידס כל עוד הוא מתפקד בצורה רגילה ולא פוגע במקום העבודה ובמנהל התקין.

 רופא שיניים – לספר או לא ?

כאשר הנך מגיע לטיפול אצל רופא השיניים ייתכן ותצטרך למלא בפעם הראשונה טופס על מצבך הבריאותי ההתחלתי או לחילופין הרופא ישאל אותך שאלות. אחת מהשאלות יכולה להיות באם חלית באחת מהמחלות המדבקות או לחילופין האם אתה נשא איידס.

 לפי חוקי הרפואה בישראל חובה עליך להגיד לרופא שאתה נשא איידס באם נשאלת על כך. אסור לשקר לרופא באם הוא שאל אותך. כל עוד הוא לא שאל אין חובה לספר אבל אם נשאלת אז חובתך לספר את הדבר.

 בכל מקרה רופא השיניים צריך להתייחס לכל חולה בצורה שווה ולנקוט את כל אמצעי ההגנה המתאימים כאילו אדם זה הוא חולה במחלה הכי מסוכנת אבל מצד שני לדעתי באם אתה יודע שאתה נשא יש להגיד לרופא את הדבר כי אולי ירצה אז לנקוט באמצעי הגנה נוספים על מנת להבטיח את עצמו.

 החוק מחייב אותו לטפל בך לפי שבועת הרופא אבל לצערנו אנו נתקלים במקרים רבים בהם הרופאים מתחמקים בצורה כזו או אחרת.

 אני אישית ממליץ לכם לפנות למרכז האיידס שלכם ולשאול על מרפאות או רופאים שמטפלים בנשאי איידס ושאין איתם בעיה או חשש. כך תוכלו לגשת לשם בלי חשש ולקבל את הטיפול המקסימאלי והיחס הטוב ביותר בלי שתצטרכו "לשבור את השיניים" שלכם באם ואיך לספר לרופא.

 לגבי רופאים אחרים

רבים מנשאי האיידס מטופלים על ידי רופאים כאלה או אחרים, מרפאים שונים ומשונים, תרפיסטים למינהם. שאתה מטופל אצלם אתה רוצה לספר להם על עצם נשאותך על מת שבזכות זה יוכלו לעזור לך בצורה הכי טובה למחלתך. אבל צריך לבדוק עם אנשים אלה ולודא כי הם ישמרו על פרטיותך וסודיות הרפואית שלך. לא כל מרפא הוא רופא ולא על כל אחד חלה חובה על פי חוק לכן צריך לבדוק גם שם מראש למי ומה אתם מספרים.

יותר מזה חשוב לספר מצד שני למרפאים על כך שאתה נשא איידס ולו רק כי אולי חלק מהתכשירים, האמצעים שהם מטפלים לא טובים עבורכם ויכולים לגרום יותר נזק מאשר תועלת. צריך לזכור זאת ולעשות את השיקול המתאים.

 סיכום,

 לספר שיש לך איידס זה אחת מהמשימות הקשות ביותר שיש לנשא האיידס. לספר שיש לך איידס זה לפעמים משימה שעולה בלא מעט בריאות וכוח נפשי. לספר שיש לך