כיצד ממשיכים קדימה עם ראש מורם, לחיות טוב עד כמה שניתן, לא קשה לחזור לחיים שגרתיים אבל זה משתנה מאדם לאדם ותלוי בלא מעט משתנים בשטח

למי כן מספרים? למי לא מספרים?
לאחר שהתמודדנו עם הסוגיה הרפואית ברמה הקונבנציונלית, אנו מתמודדים עם הסוגיה
החברתית – מה אומרים ולמי? ההחלטה היא
די קריטית. במי מדובר? בבן/בת הזוג, בהורים, באחים/אחיות, בקרובי משפחה אחרים, בחברים
קרובים, במכרים, במעסיק, בחברים לעבודה, והרשימה עוד ארוכה.

ראשית, אני ממליץ לא להתבייש מצוות בית החולים, הם כבר יודעים. בשיחות איתם ניתן ללמוד
הרבה על הדרכים היעילות, שבהן ניתן להתמודד עם המחלה. מדובר ברופא המטפל, בפקידות  העובדות במרפאות האיידס, באנשי המעבדה ובעובדת הסוציאלית. העזרה שלהן לעתים שווה זהב.

אז למי מספרים? רצוי לספר לחבר טוב. זה יכול להקל עליך. נטל הידיעה על כך שאתה נשא, ללא שאף אחד אחר יודע, הוא כבד מנשוא. שתפו מישהו קרוב כבר באותו יום שמודיעים לכם שאתם
נשאים. עדיף לבכות  ביחד עם עוד מישהו, מאשר להתמודד עם עוצמת המכה לבד. אם יש לכם בן/בת זוג, מומלץ לספר לו/לה, לא רק כדי שהם ילכו להיבדק, אלא מתוך ההנחה שזה האדם הכי קרוב אליכם. מערכת יחסים טובה היא מערכת יחסים ללא סודות. יש לחשוב היטב מהו הזמן  המתאים לספר. אחרי שתספרו לאדם קרוב, תוכלו קצת להירגע, ועם הזמן להחליט למי כן מספרים ולמי לא. אני נקטתי בתהליך הדרגתי. סיפרתי לחבר מאד קרוב מייד עם דבר היוודע המצב. ליועצת שלי (אצלה אני מטופל מזה זמן רב) סיפרתי באותו שבוע. להורים לקח לי עוד חודש וחצי עד שאזרתי את האומץ לספר, ולאט-לאט התחלתי לספר לחברי הקרובים. עשיתי את זה בשלבים,
ולשמחתי הרבה כולם קיבלו את דבר המחלה בהבנה רבה. יחסי עם כל מי שסיפרתי לו/לה אף התחזקו. מי שחש, שעמדתם של הוריו תהיה שלילית, שלא יספר. מי שחש שחברים מסוימים יפנו לו עורף, עדיף שלא יספר בשלב ראשון ובהמשך יחליט, אם הוא מוצא שאנשים אלו ראויים להיות חברים שלו. במהרה תגלו שהשד לא נורא כל-כך. מי שאהב אתכם מקודם, ימשיך לאהוב
אתכם, ומי שהיה מקורב אליכם לצרכים תועלתיים, ינטוש אתכם, ולעתים זה עדיף.

לגבי המעסיק, כדאי להיזהר ולבחון את הנושא היטב-היטב. אם יש סיכוי כלשהו שהמעביד יחליט לשלוח אתכם  מהעבודה, אל תגלו דבר. מובן, שאם חס וחלילה הוא זורק אתכם מהעבודה בגלל היותכם נשים, אתם זכרים
להגיש נגדו תביעה, על-בסיס "חוק איסור הפליה נגד נכים" (בסרט "פילדלפיה", זוכה הגיבור, בגילומו של טום  הנקס בתביעת נזיקין בת כ-3.5 מליון דולר, שהוגשה כנגד משרד עורכי-הדין בו הועסק ופוטר בשל היותו נשא הנגיף)
נשאי הנגיף וחולי איידס מסווגים כנכים לכל דבר, הזכאים לכל ההגנות שהחוק מעניק לציבור הנכים בישראל.

מספרים או שלא מספרים ביחסי-מין מזדמנים
סוגיה אחת היא האם לספר לבני-זוג ליחסי-מין מזדמנים. הם ממשיכים לקיים יחסי-מין מזדמנים – כן או לא?
קשה להניח, שבשלב זה בחייו יתחיל האדם לפתע להתנזר מיחסים, גם בהיותו נשא. בהנחה זו, מה עושים?
מספרים או לא מספרים? מהי חובתו של הנשא היודע על דבר נשאותו? נשא שלא יודע שהוא נשא לא יכול לספר,
וצריך לזכור שרוב הנשאים הם כאלו שלא יודעים כלל שהם נשאים; כך, שגם אם אדם לא מספר שהוא נשא,
 ונניח שכל הנשאים בעולם שיודעים על עצמם שהם נשאים היו מספרים שהם נשאים, לא ניתן היה לוותר על הכללים של מין בטוח. חובתו הבלעדית של הנשא היא לשמור על כללי המין הבטוח. זוהי אחריותו, ולא שלו בלבד. לדעתי הנשא לא חייב לספר על דבר נשאותו. זאת במידה שהוא לא חש, בעקבות האקט המיני, במשא כבד של אשמה. אם הוא חש אשמה, אני ממלי. שכן יספר. האמת עדיפה על משא אשמה.

יהיו רבים שיטענו שזה נורא. אבל גם הנשא ניצב בפני דילמה קשה – האם לספר על נשאותו למשתתף במין מזדמן
וכך להיות חשוף בפני החברה? במידה שהחברה הייתה נוהגת בהבנה ובהתחשבות בנשאים, אין ספר שהיה לנו קל יותר לספר; אבל, כיוון שהמצב לא כך, קשה לצפות שהנשאים יסתובבו עם "דגל". כל מי שמקיים יחסי-מין מזדמנים, צריך לקחת בחשבון שהשותף/ה שלו/ה לאקט הם "נשא פוטנציאלי", כל עוד לא הוכח אחרת. גם כשהוכח, זה לא בהכרח מספיק; יש לזכור שהבדיקה לגילוי נוגדני נגיף ה-HIV בדם מגלה לעתם את דבר קיום הנוגדנים רק כשלושה חודשים לאחר שהנגיף פלש לגוף. מה ההגדרה של אדם "שלילי" שאיננו נושא לבטח את הנגיף? אדם שעבר שתי בדיקות לאיתור נוגדני נגיף ה-HIV (גם בבדיקות אלו יש טעויות!), ובמהלך שלושה חודשים לא קיים יחסי-מין. נקודה.
מה המשמעות של כל זה? אף אדם לא יכול להוציא את עצמו מההגדרה של נשא פוטנציאלי. כדאי שכולם יכניסו את
זה טוב-טוב לראש! בכל מקרה, השאלה "לספר או לא?" היא באמת שאלה מאד-מאד קשה, והתשובה עליה צריכה
להיות אינדיבידואלית.

מתוך "יש חיים אחרי איידס" מאת מרקורי בטה, רמי הסמן,
הפקה ב.ל.ה. הדאגת 1998