בוועידה שעסקה ברטרו-וירוסים בסיאטל היו מספר כולל של 874 מודעות, הרצאות ומצגות בעל-פה. מתוכם 46 התייחסו יועדו לנשים (30 לנשים ו 16 להעברת אם-עובר). רטרו-וירוסים יכולים לשמש כמדע בסיסי כשם שהם נושא לועידת בנושא מחקר קליני, ולכן לרבים מן ההצגות אין עדיין השפעות פרקטיות. העברה מאם לעובר מכוסה בדוח אחר שמיועד ל NATAP (האתר המפרסם את הדוח הנ"ל).

מספר אבסטרקטים עסקו בהפרשות מצוואר הרחם והוגינה וזיהוי של HIV במשטחי רירית מצוואר הרחם.קשה לכמת את כמות הנגיף בהפרשות צוואר הרחם. אבסטרקט אחד (782-W) השווה את השטיה המקורית לבדיקת צוואר הרחם (cervico vaginal lavage= שטיפה ל הוגינה וצוואר הרחם) עם משטחים הנלקחים מהאורים הנ"ל (sno strips). השטיפה המסורתית (CVL) שוטפת את אזור צוואר הרחם עם 10 מ"ל של סיילין נורמלי, והנוזל נאסף. Sno strips הנם רצועות קטנות הקולטות כמות קטנה של נוזל מצוואר הרחם (8 מ"ל). התברר כי שיטת הרצועות יותר רגישה מהשטיפה (CVL).

מחקר קטן שנערך באוניברסיטאות בראון ואמורי בחן 97 נשים לאורך תקופה של שנתיים ע"מ להעריך גורמים הקשורים בהפרשות HIV-1 בדרכי המין (Abs 784-W). הם מצאו כי, לכל עלייה של log10 בעומס הנגיפי בפלזמה, זה מעלה את הסיכוי לגלות HIV  בדרכי המין הנשיים פי 4. לא לרמת ה CD4 ולא לשימוש ב HAART (טיפול "בקוקטייל" גם ללא התפתחות סימפטומים) הייתה השפעה. החוקרים פיצלו את הנתונים לשלוש קבוצות: א. פציינטים שלא טופלו בעבר באנטי רטרו-וירלי  (ARV) ונכנסו ל HAART. ב. פציינטים שטופלו בעבר ב ARV שהתחילו HAART. ג. לא מטופלים בתרופות ל HIV.

אפילו בקבוצות הבסיס במרבית הנשים לא התגלה HIV בדרכי המין הנשיים בבדיקת CVL ( 67%, 71%, 79% בהתאמה).   המסר שיצא ממחקר זה היה כי לעומס הנגיפי בפלזמה קשר למציאת HIV בדרכי המין הנשיים. לרמת ה CD4 לא הייתה כל השפעה על הפרשת HIV בדרכי המין.

במחקר שנערך בסנגל (Abs 785-W) הראה תוצאות מעט שונות, בכך שרמות CD4 נמוכות, הראו קשר לנוכחות HIV בהפרשות גניטליות, וכך גם בהפרשות ווסת אחרונות או במצבי אי קיום ווסת. אימות של שני המחקרים האחרונים הגיע ממחקר חדש בשם "הקשר בין המחזור החודשי והתבנית היומית של הפרשות חומצות הגרעין של נגיף ה HIV-1 בדרכי המין, בנשים נשאיות הנגיף HIV-1" (LB-2). החוקרים במחקר זה בדקו 17 נשים לעומק במשך תקופה של חודש אחד. 89% מהדגימות הראו נוכחות של HIV (שלא כמו במחקר של בראון ואמורי, שבו רק רבע עד שליש מהדגימות הראו נוכחות של HIV), ורמת הנגיף כמתה (נמדדה כמותית). החוקרים מצאו שהפרשות ה HIV-1 בדרכי המין היו הנמוכות ביותר, בדיוק לפני התחלת ההפרשה המוגברת של הורמון הLH  (עלייה מוגברת ברמות ה luteinizing horm0e בדיוק לפני הביוץ), והעלייה המשיכה בכל יום אחרי התחלת ההפרשה המוגברת. למרות שזה לא היה ממצא לא צפוי, לפני מחקר זה הנתונים היו סותרים. ידוע כי, הריון וגלולות משפעים על הפרשת נגיף ה HIV כך שנראה הגיוני שהתנודות ההורמונליות המתלוות למחזור החודשי יובילו לאותן התוצאות.

מחקר נוסף היה על המצאות נגיף ה CMV (cytomegalovirus) בהפרשות הווגינליות. בגברים, ידוע כי,HIV יכול להימצא בזרע כאשר רמת העומס הנגיפי בפלזמה גבוה. זה היה המחקר הראשון שבחן הפרשות CMV בהפרשות דרכי המין הנשיות. מחקר זה (Abs-786-W) בחן 45 נשים. ב 7 מתוך 45 הנשים זוהה נגיף ה CMV בהפרשות הגניטליות, והיה קיים קשר לרמות גבוהות של נגיף ה HIV בפלזמה. ב 2 מתוך 7 השנים היו קיימים 2 זנים של CMV. הדאגה היא, שאצל גברים זיהום ב 2 זני CMV קשור בהתקדמות מוגברת לקראת אידס. ההנחה היא, שזה נכון גם בקרב נשים.

השכיחות של זיהומים וירלים אחרים בקרב נשים נשאיות HIV נבחנה ב 871 נשים נשאיות HIV ו 439 נשים שאינן נשאיות HIV, אך בסיכון גבוה שהצטרפו למחקר HER (HIV epidemiology research study) (Abs 778 ). CMV, hepatitis B, HCV, HHV-8 (KS-virus), herpes-2  (הרפס גניטלי), ו HPV (וירוס פפילומה אנושי), היו שכיחים יותר בנשים הנשאיות ל HIV. שכיחות ה Herpes-1 (אוראלי) הייתה דומה בשתי קבוצות הנשים. השוני היה בולט ביותר בבדיקת ה HPV (63.8% בקבוצת הנשאיות HIV, 27.4% בקבוצת הנשים שאינן נשאיות HIV).

מחקרים על HPV יוצגו מעט בכנס. מחקר אחד הודיעה על גילוי 3 זנים חדשים של HPV (Abs 607-W). מחקר אחר בדק את הפרשות נגיף ה HPV בדרכי המין הנשיות, שחלקן התחיל HAART (Oral Abs 119).  התחלת טיפול ב HAART לא השפיעה על עומס נגיף ה HPV בדרכי המין הנשיות, אפילו עם עומס נגיף HIV בדם.

ידוע כי:

נשים שאינן נשאיות  HIV הנן בסבירות גבוהה יותר להבריא מזיהום ב HIV.

נשים נשאיות HIV הנן בסבירות גבוהה יותר זני HPV שהנם בסיכון גבוה להתקדם ל CIN (סרטן צוואר הרחם).

נשים נשאיות HIV , ככל שספירת ה CD4 צונחת, הנן בסבירות גבוהה יותר לשינוי זני HPV בעלי סיכון נמוך לזנים בעלי סיכון גבוה.

לכן, התקווה הייתה שה HAART והשיקום החיסוני כתוצאה מכך, יתמודדו עם זיהום ה HPV. יתכן ומחקר זה, שאורכו כ 6 חודשים, היה קצר מידי ע"מ לראות השפעה כלשהי. באופן נפרד, מחקר אחר על HPV אנאלי בגברים, שהראה פחות או יותר את אותה תוצאה (Abs 606-W). מחקר זה היה מסוג cross secti0al, שבו הפציינטים טופלו ב ARV (אנטי רטרו-וירלי) קרוב ל 5 שנים. לשיקום המערכת החיסונית לא הייתה כל השפעה על הימצאות ה HPV באזור האנאלי, ולא הייתה כל השפעה על SIL (לזיות קשקשיות ברירית האנאליתsquamus intraepithelial= lesi0s). אלו חדשות טובות.

מחקר גדול של אוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו, (Abs 605-W) הראה כי גברים, בין אם הם מקיימים יחסי מין עם גברים ובין אם לא, הנם בסיכון גבוה יותר ל SIL מנשים. באופן מעניין מחקר זה מצא, כי גברים בעלי ספירות גבוהות של CD4 הנם בסבירות נמוכה יותר לפתח SIL מאלו בעלי ספירות נמוכות של CD4. נתון זה לא מתיישב עם נתוני המחקר הקודם שהצגנו. בבדיקה שהתבצעה בין שני המחקרים הבחינו שקשה להשוות את 2 המחקרים אחד לאחד. אוכלוסיות המחקר היו שונות. הפרשנות שהוצגה ע"מ ליישב את הסתירה היא כדלקמן:

כאשר CD4 צונח זני ה HPV הופכים לזנים בעלי סיכון גבוה, מערכת החיסון אינה יכולה להתמודד עם הנגיף ומתפתחת קרצינומה מוגבלת לרירית האנאלית. רק מכיוון שה CD4 עולה שוב עקב טיפול (ARV) לא אומר שהקרצינומה נעלמת, כך שהמחקר הראשון בדק קבוצת פציינטים בעלי CD4 נמוך בעבר, אך חשוב לזכור שפציינטים אלו טופלו בתוכנית HAART למשך 5 שנים. רמת ה CD4 התאוששה אך ה CIN שהפכה לקרצינומה לא חזרה למצבה ההתחלתי אלא נשארה כקרצינומה. בקבוצה השניה הפציינטים היו בתחילת הספקטרום המחלתי של HIV ולכן רמת ה CD4 שלהם עדיין לא צנחה.

חוץ מזה, דאגה נוספת הייתה האם אנו מפספסים SIL באנוס וברקטום בנשים נשאיות ה HIV. ביצענו משטח PAP (pap smear) בפציינטים הגברים שלנו אם הם מקיימים יחסי מין עם גברים או בעלי עדות לקונדילומה רקטלית. עדיין לא התחלנו לעשות זאת בקרב נשים. במחקר הנ"ל, מסן דייגו, שכיחות ה SIL באנוס וברקטום הנשיים הייתה נמוכה (5%) בהשוואה לגברים מקיימי יחסי מין בין גבריים (18%) ובהשוואה לגברים שאינם מקיימי יחסים בין גבריים (29%). כתוצאה מכך כל הגברים הוזהרו והופנו לבצע משטח PAP. בהתייחס לשכיחות של 5% בקרב נשים, משטח PAP רקטלי צריך להיות מומלץ להן.

הפטיטיס C בהפרשות גניטליות בקרב נשים נבדק במחקר קטן (Abs 648-M). זה ידוע כי נגיף ה HCV יכול להתגלות בזרע, למרות שברמות נמוכות. חומצות גרעין של HCV התגלו בפלזמה

ו ב CVL אצל 5 מתוך 9 נשים (לא היה ברור אם 4 הנשים ללא ה HCV ב CVL למעשה היו עם נגיף ה HCV בפלזמה (דם), או שלמעשה אין הבריאו מהנגיף והוא אינו בגופן). למרות זאת, החוקרים גילו כי התגלתה שונות ברצפי במטען הגנטי של נגיף ה HCV בין הנגיף שהתגלה ב CVL לבין זה שהתגלה בפלזמת הדם ב 4/5 הנשים עם נגיף HCV בהפרשות הגניטליות. זה מצביע על "HCV אזורי" שלמעשה מדבר על קונספט האומר כי, דרכי המין הנשיות הנן אזור (compartment) חיסוני נפרד. החשש הוא כי אזורים נפרדים משמשים כמחסנים של HIV, יכולים להרכיב בתוכן וירוסים עם מוטציות עמידות, ויכולות לבודד את הנגיף ביעילות רבה כך הוא יתפתח באופן נפרד. דבר זה מוביל לשונות גנטית גדולה יותר של הוירוס. שונות גנטית מקושרת להתקדמות מהירה יותר של מחלה.

זה מוביל אותנו למחקר ששמו " שונות גנטית ומוטציות עמידות של הנגיף HIV-1  בדם ובהפרשות מדרכי המין הנשיות" (Abs 787-W). חוקרים אלו, מאוניברסיטת דרום קרוליינה, בחנו שוני גנטי בגן פולימרז (pol) בנגיף HIV-1 בפלזמה ו ב CVL ב 30 נשים. שונות גנטית בין HIV בשתי האזורים השונים הייתה 2.3%, שאינה שונה מהשונות הקיימת בתוך כל אזור (כלומר, פלזמה- פלזמה, CVL-CVL). מוטציות עמידות לתרופות  נמצאו ב 25 מתוך 30 הנשים. ב 19 נשים המוטציה הייתה זהה פלזמה ו ב CVL. 5 נשים הדגימו מוטציה רק בפלזמה ואחת הדגימה מוטציה רק ב CVL. אלו ממצאים מעודדים.

האפקט של הג´נדר על העומס הנגיפי של ה HIV, ועל התקדמות המחלה לא יוצג באופן מלא בועידה. מחקר אחד סקר 12 מחקרים אורכיים (l0gitudinal) ו 9  מחקרי   cross secti0al (Abs 775-W). בשלבי מחלה דומים לנשים יש פחות חומצות גרעין של נגיף ה HIV ברמות של בין 0.13 ל 0.345 log10 (cross secti0al) או בין 0.33 ל 0.78 log10. הרבה יותר מעניין היה המחקר שהגיע מ Cote Ivoire’d. עקבו אחרי 104 נשאים ונשאיות חדשים בערך כ 30 חודשים: 77 גברים ו 21 נשים. בהתחלה רמת ה CD4 הייתה דומה (541 בגברים, 493 בנשים). חציון עומס הנגיף בהתחלה היה גבוה יותר בגברים ( 39,810 עותקים למ"ל בגברים לעומת 6310 בנשים). עם זאת, אם בחנו את הפציינטים שהתקדמו למחלה שלב ב´ או ג´, כלומר HIV סימפטומטי או אידס, העומס הנגיפי לא היה שונה בין גברים לנשים (50,119 בגברים לעומת 63,096 בנשים עותקים למ"ל). מכאן יוצא, לפי דעת המחבר, שעומס נגיפי גבוה באישה בהתחלת הספקטרום הזיהומי של HIV (כלומר סמוך להדבקה), הוא סמן (מרקר) למישהי שתתקדם מהר לקראת שלב ב´ או ג´ של הספקטרום המחלתי.

האפקט של הג´נדר על תגובת הנגיף ו ה CD4 לטיפול HAART נבחן במחקר שיצא מאוניברסיטת קולומביה. 229 פציינטים, 35% נשים, נכללו במחקר הסקירה הרטרוספקטיבית הנ"ל. זמן ההתחלה הממוצע לטיפול (ARV) בנשים היה ארוך יותר (355 ימים בנשים לעומת 184 בגברים). רמות ה CD4 בהתחלת הטיפול ב ARV היו דומות (152 בנשים לעומת 127 תאים לסמ"ק בגברים שמבחינה סטטיסטית הפרש זה לא היווה הבדל משמעותי). 92.5% מהנשים ו 80.5% מהגברים השיגו עומס נגיפי מתחת לרמה  הדרושה לגילוי הנגיף בדם (BLD= below level of detecti0) . מכאן יוצא, שנשים היו בסבירות גבוהה יותר להשיג BLD (Odds Ratio= 0.3). פרופורציית הנשים ששמרה על BLD תוך טיפול ב HAART הייתה 79% כעבור שנה ו 70% כעבור 3 שנים. העלייה לשנה ברמת ה CD4 הייתה בערך אותה עלייה לגברים ולנשים (בערך קצב של 120 לשנה). גורמי הסיכון המדווחים לנשים היו יחסי מין הטרו-סקסואלים  (84%) ו IVDU (הזרקת סם תוך ורידית) (13%). הזמן הממוצע מהביקור הראשון במרפאה עד לטיפול (ART= anti retroviral therapy) היה ארוך יותר בנשים מגברים (355 בנשים לעומת 184 ימים בגברים). IVDU היה גורם סיכון ללא להשיג BLD (odds ratio=3.8) (Abs 777W).

ולבסוף,, הערה פרקטית, מחקר שהוצג מאת JH Arsten, רופא ממונטיפיורי / איינשטיין קולג´ בחן את צפיפות המינרלים בעצם בנשים נשאיות HIV מבוגרות המשתמשות במעכבי פרוטיאזות (S’PI) (משפחת תרופות המשמשות לטיפול ב HIV) (Abs 717-T). צפיפות עצם ירודה היא מאורע צפוי והמשכי של הזדקנות, ויכולה להתרחש גם כהשפעת לוואי של ה S’PI. מחקרים גם מצאו קשר ל S’NRTI (מעכבי נוקליאוטידים – משפחת תרופות נוספות לטיפול ב HIV). הגורם לאיבוד עצם ב HIV אינו ברור. מחקר זה הנו קטן. החוקרים בדקו 40 נשים מבוגרות (מעל גיל 40 או מעל גיל 35 אם המחזורים החודשיים לא היו סדירים). סורקי צפיפות העצם של עמוד השדרה הלומברי, של הירך ושל כלל הגוף בוצעו בנשים בתקופה הסמוכה למחזור החודשי ובנשים ללא ווסת תוך שימוש סורק שיקוף מסוג DEXA. ממוצע משקל הגוף היה גבוה (72.5 קילוגרם = 159 פאונד) והנשים היו בעיקרן אפרו-אמריקאיות או לטינו-אמריקאיות. 19 נשים היו נשאיות HIV ו 21 נשים לא היו נשאיות ל HIV. כל הנשאיות ל HIV טופלו במשך תקופה מסוימת בעברן ARV ומחצית מהן ב S’PI. הנשים שטופלו

ב S’PI היו בסבירות גבוה הרבה יותר לאיבוד עצם (56% (n=11) במשתמשות ה S’PI לעומת 13%

(n=8(p=0.05 ( והיו בעלות t-scores (מדדים לצפיפות העצם) (ככל שה t-scores נמוך יותר צפיפות העצם נמוכה יותר) תוך נטרול הגיל והמשקל. לא נמצא כל קשר בין הדבקה ב HIV לאיבוד עצם. מחקר זה מצא קשר, אך לא נטרל גורמים משפיעים אחרים כמו דיאטה, אורח חיים, משקל, עישון, חשיפה לתרופות שיכולות להיות קשורות באיבוד עצם, או גורמים משפעים אחרים. אחת מהבעיות באיבוד עצם/ אי חידוש עצם (אוסטיאופורזיס) ב  HIV, היא שאיננו יודעים את מנגנון איבוד העצם. נתונים אלו יוכלו אולי לעזור במניעה או בטיפול. מחקרים אחרים לא מצאו כל קשר בין S’PI לאיבוד עצם. נגיף ה HIV עצמו או שיקום המערכת החיסונית ע"י טיפול HAART יכולים להיות קשורים לאיבוד עצם, כשם שגורמי סיכון רבים אחרים יכולים להיות, כולל משקל. מחקר מצא קשר חזק בין כמות שומן פחותה או משקל גוף נמוך יותר לאיבוד עצם. כמו בליפודיסטרופיה (פיזור פתולוגי של רקמת השומן בגוף; תופעה המתרחשת בנשאי HIV) קשה לתכנן מחקר שיתן גורם ותוצאה החלטיים. זה הכרחי להציע תוספי סידן ולשקול מבחני צפיפות עצם בהקדם.

*המידע הנ"ל התפרסם באתר NATAP ע"פ ממצאי ה :

9th C0ference 0 Retroviruses and Opportunistic Infecti0s
 
Seattle, Washingt0, February, 2002

 *החומר קובץ, נערך ונכתב ע"י:

Danielle Milano, MD, Boriken Family Health Services, NYC

*אבסטרקט (Abs) פירושו תקציר של מאמר המציג מחקר