יש מישהו בבית הספר ???

מאת: רותי מרקוס

שיחת הטלפון שקיבלתי כשליוויתי את אבי לטיפול רפואי בבית חולים, העסיקה את מחשבתי עוד שעות אחדות לאחר מכן. הייתה זו לימור (שם בדוי), רכזת שכבת כתות יא´ מביה"ס בו אני עובדת, היא התנצלה מראש על "ההפרעה" היות והיה זה היום החופשי שלי מעבודתי כאחות ביה"ס. "יש פה תלמיד שמתעקש לשוחח רק אתך בדחיפות" אמרה והוסיפה "אינני יודעת במה מדובר אני מקווה שתוכלי לעזור לו, נראה שהוא במצוקה".
 

צחי (שם בדוי), תלמיד כתה יא´ היה מוטרד מאוד בשל חששו שחברתו בהיריון. לכאורה, הוקל לי כשהבנתי שזה "רק זה". כמובן שעבור צחי הייתה זו מצוקה אמיתית.  לא ההיריון העסיק את מחשבתי שעות לאחר מכן אלא התושייה שבעזרתה מצא צחי כתובת למצוקתו וזה לכשעצמו גרם לי קורת רוח רבה. במקרה זה הייתה זו בעיה שבאה על פתרונה בקלות רבה, יומיים לאחר מכן חששותיו של צחי נתבדו, חברתו לא הייתה בהיריון.
 

במקרה אחר פנתה אלי סיוון (שם בדוי), תלמידה שחששה שנדבקה באיידס ובחרדה גדולה תיארה לי את הסימנים והתופעות שהחלה לסבול מהם מספר חודשים לאחר שהחלה לצאת עם בחור בוגר ממנה ב- 6 שנים. סיוון לא הייתה מוכנה בשום אופן לשתף את הוריה במצוקתה היות והם אסרו עליה לצאת עם הבחור. גם הפעם הייתה אזעקת שווא, היא נבדקה וHIV- נמצא שלילי.
 

תהיתי ביני לבין עצמי כמה תלמידים בבית הספר שלי חווים מצוקות ואינם יודעים למי לפנות או מכירים גורמים מקצועיים אך חוששים לפנות. בטוחני שמה שהביא את צחי ואת האחרים לפנות אלי ללא חשש הייתה האווירה הנוחה שנוצרה בינינו בעקבות המפגשים שניהלתי עם התלמידים מתחילת השנה. השאלונים, השיחות, המפגש ביום האיידס עם נשא איידס, הזמינות שלי בביה"ס והנגישות הבלתי אמצעית לחדר אחות הם שסללו את דרכם אלי.

לא אחת אני תוהה, כאם לילד מתבגר כיום וגם בעבר, למי יפנה בני כשימצא עצמו טרוד (במקרה הטוב) או עומד בפני משבר (במקרה הגרוע)? האם יהיה מספיק פתוח לשתף אחרים במצוקותיו? את הוריו, חבריו האם יהיה מישהו בביה"ס שיהיה זמין וקשוב לאיתותיו? אחות, יועצת, מחנכת?
 

בבדיקה שאני עורכת מדי שנה בקרב תלמידי כיתות י´ (בעזרת שאלונים אנונימיים) טרם מפגשי חינוך מיני במטרה להכיר אותם, אני למדה שהנשאלים מעדיפים בראש ובראשונה לשתף את חבריהם בנושא המין ואחר-כך בהפרש ניכר ובסדר יורד יעדיפו לשתף מישהו מבני משפחתם ואח"כ אחות ביה"ס, רופא ויועצת ואחר.
 

בשאלה אחרת אני מבררת מה לדעתם הקושי העיקרי של המתבגר בכל הקשור בנושא המין. רובם רואים את ההתייעצות עם אנשי מקצוע כקושי. ידוע שבני הנוער משתמשים הכי פחות מכל שכבת גיל אחרת בשירותי הבריאות בקהילה ואכן רוב הבנות דירגו את הביקור או הבדיקה אצל רופא נשים בדרגת קושי גבוהה.
 

כמחצית מהנשאלים סבורים שגילם הוא גיל מתאים לקיום יחסי מין אך רק מקצתם ( בדומה לנתונים בספרות) דווחו שאכן קיימו מגע מיני ומביניהם הרוב המוחלט הוא של הבנים.

כבר נכתב רבות בספרות העולמית וגם בארץ אודות ההתנהגות המינית של המתבגרים. דובר גם אודות המחקר שנעשה בארץ על ידי דר´ שטרקשל ואחרים ונמצא לפיו שמכתות ט´ וי´ דווחו כ-20% מהבנים על קיום מגע מיני, ועד כתות יב´ המספר עלה לכ- 50%. אצל הבנות לעומת זאת האחוזים הרבה יותר נמוכים. נמצא קשר בין התנהגות סיכונית (עישון, אלכוהול, בריחה מהבית, העדריות מהבית) לבין קיום יחסי מין. נמצא גם שהבנות חוששות יותר מהבנים ממחלות מין למרות שהן פחות פעילות מינית.
 

בני הגילאים הללו, שמתחילים את פעילותם המינית, חשופים עכשיו יותר מתמיד לסכנות הקשורות למין. השילוב בין ההתנהגות הסיכונית האופיינית כל כך לגלאים הללו וזמינות של "חומרים" מיניים (באתרי סקס, במועדונים,מכונים ועוד) חושף אותם לחוויות מסוכנות כמו אונס, הריון, הדבקות באיידס ומחלות מין ועוד, ואלו עלולים להשפיע על כל חייהם ואף לסכן אחרים.

יום האיידס הבינלאומי החל מדי שנה ב-1 לדצמבר עבורי הוא יותר מאשר תאריך להעלאת המודעות לסכנת התפשטות מגפת האיידס. עבורי הוא הזדמנות שאין טובה ממנה להתחיל את פעילותי בחינוך מיני בבית הספר. ההכנות ליום האיידס מתחילות שבוע לפני, הפעילויות בשיתוף התלמידים מפגישות אותם עם הנושא. בעזרת שאלונים נבדקת  רמת הידע שלהם, הם מתעדכנים, שוברים מיתוסים ובעיקר לומדים להתגונן בפני האיידס ומי שמעוניין מעביר הרצאה בכיתתו בנושא איידס. לסיום הפעילות מתקיים מפגש עם נשא איידס שמספר את סיפורו וכאן ג´וני (מנהל האתר "לחיות עם איידס") מתגייס לעזרתנו.
 

עוד צעד שמטרתו לסייע לתלמידים הנחשפים למצוקה בנושא האיידס נעשה על ידי משרד החינוך מ-2005 , באמצעות חוזר מנכ"ל ושם הוא מפרסם "איגרת לתלמיד" האמורה ליידע את התלמידים אודות בדיקה לגילוי נגיפי איידס בקטינים ואותה יש להביא לידיעת התלמידים והמחנכים. באיגרת זו מובאת אינפורמציה רלוונטית אודות מגיפת האיידס, אודות החוק המאפשר לתלמידים (קטינים) לבצע בדיקה לגילוי נוגדני איידס ללא ידיעת הוריהם או האפוטרופוסים ומפורטות כתובות לביצוע הבדיקה. אין עיתוי מתאים יותר לדעתי להפיץ את האיגרת  מאשר לקראת "יום האיידס" שבמילא התקשורת מעלה את הנושא על סדר היום. החיבור בין האיגרת לבין יום האיידס יקדם את העניין לממדים רלוונטיים ויפחית את החרדה בקרב התלמידים שהייתה עלולה להיווצר אילו היו "מנחיתים" את האיגרת בעיתוי אחר.

ברור לי שישנם תלמידים המתחבטים בנושא ההומוסקסואליות, אם כי הכי פחות פניות הגיעו אלי בנושא זה. הכותרות שעולות מדי פעם בתקשורת מציבות את הנושא במקום שאי אפשר להתעלם ממנו יותר (ולאחרונה מצעד הגאווה בירושלים). רציתי לברר מה דעתם של התלמידים בנושא והאם לדעתם יש לדון במסגרת החינוך המיני גם בנושא ההומו לסבי. לרוב הבנים הייתה דעה שלילית לנושא מהנימוקים שלא כדאי לדון בנושא ההומוסקסואליות כדי לא להגביר או לעודד את התופעה או מהנימוק שהומוסקסואליים ולסביות הם מיעוט שולי ולכן אין צורך להעלות את הנושא. לעומתם, לרוב הבנות הייתה דעה חיובית לנושא דהיינו חובה לדון בנושא או שלא הייתה להן התנגדות לשמוע אודות הנושא. מעניין היה לבדוק מה הרקע לממצאים הללו.

לסיכום כשמדברים על מקור תמיכה לתלמידים או על ערוצי תקשורת בשעת מצוקה, נראה שהבית הוא לא המקור הראשון אליו יפנה התלמיד לעזרה. ידוע שאת התמיכה העיקרית הוא ירצה לקבל מחבריו בראש ובראשונה כי מהם הוא שואב את נורמות ההתנהגות והחיזוקים. לא בדקתי בקרב התלמידים, אך מעניין לדעת עד כמה יוזמים הוריהם פניה אליהם במטרה לברר אודות תפיסתם והתנהגותם המינית. מומלץ, לטעמי, שהורים יבררו בבית הספר מה נעשה בנוגע לחינוך המיני ואף יותר מזה. כדאי להורים להיכנס לפורומים באינטרנט העוסקים בנושא שם עונים מומחים ( כמו למשל הפורום הזה) ויקראו אילו שאלות שואלים המתבגרים בענייני מין. הם יקבלו תמונה אמיתית של מה שמעסיק את ילדיהם.

מדי יום מזכירים לי התלמידים עד כמה חשוב שיהיה גורם שיזוהה עם חינוך מיני בבית הספר (אחות, יועצת, מחנכת) מישהו זמין ונגיש עם דלת פתוחה לכל שאלה. למען אלה  החוששים משיחה פנים מול פנים רצוי לפרוש במקום נגיש רשימת מרכזי ייעוץ או  פורומים מהימנים שם יוכלו בני הנוער לקבל תשובות מהימנות ואחראיות להתחבטויותיהם ומצוקותיהם.