לחיות עם איידס זה נשמע אחד הביטויים הכי מופלצים שקיימים כי רוב האנשים אומרים לי שאי אפשר לחיות עם איידס ואני בא ואומר לכם, כן אפשר לחיות איתו גם אם זה קשה ולא נעים וגם אם זו מחלה נוראה ביותר.

שחליתי ראיתי את המוות מול העיניים, ראיתי את המוות מהלך בחדרי חדרים ובעצם לא פוסח על פינה אחת בחיי ופחדתי.

היום שיניתי את הגישה שלי ואני יודע שהמוות מטייל בין החדרים ובתוך חיי אבל ההבדל המהותי הוא אחד, שהיום אני לא חושב עליו וגם שאני חושב עליו מידי פעם ואי אפשר להתעלם מזה אני לא מפחד מהמוות. פשוט כך, המוות כבר לא מהווה עבורי איום והרתעה של החיים. היום הכל נראה אחרת.

שחליתי והגעתי הביתה במיוחד עשיתי הכל על מנת להתאבד, לגמור את עצמי ובעצם לא לחיות יותר. שחליתי והגעתי הביתה תכננתי לפרטי פרטים את הרגע שבו אומר שלום לעולם.

והיום, אני חי בצל של מחלה מסובכת וקשה אבל אני חי את היום כאילו אין מחר. עם כל זה שהרופאים שלי אומרים לי שאני יכול לחיות עד הפנסיה אני מצידי רואה את זה מצד אחד ומנסה לראות את החיים שלי לטווח הארוך מבחינת דברים מסויימים אבל מצד שני והוא הצד המימושי והיומיומי אני חי את היום כאילו אין לי מחר.

אם ארצה משהו זה צריך להיות – אתמול. אם ארצה משהו אז זה צריך להיות עכשיו ולא משנה כלום ואיך זה יהיה אבל זה יקרה עכשיו כאילו – אין מחר. אני משיג את המטרות וגם אם הם קשות להשגה ולו רק שהדברים יהיו עוד היום או בטווח המיידי, אני לא יודע מה יהיה מחר ולכן אני לפחות אם חלילה יקרה לי משהו רוצה לדעת בתוכי שהספקתי את הרצון שלי לעשות את הדבר הזה או האחר.

כן, זה נראה נורא מוזר לאנשים שקוראים את זה וגם לאנשים שפוגשים אותי באתר ובפורום ובבלוג ובעצם בכל מקום כולל הטלפונים.

על פניו מי ששומע אותי רואה אופטימיות ואמונה של חיים ארוכים לטווח הארוך.

אבל זה נכון במבחן הקולי שלי, במבחן הכתיבה אבל במבחן של החיים בתוך התת מודע שלי, בתוך החלק בפנים שמוביל אותי יש דברים אחרים נסתרים שפועלים בהתאם למה שהנפש שלי אומרת למרות שכלפי חוץ משודר משהו אחר.

אני רוצה להאמין לרופא שלי, אני גם עושה הכל על מנת להאמין לרופא שאני אגיע לגיל הפנסיה עם הנגיף ביחד ומקווה שהנגיף ייצא לפנסיה לפני.

אני משתדל להאמין בכל הדברים האלה אבל מצד שני אני חי חיים אחרים שבהם צריך להספיק הכל היום כאילו מחר הכל נגמר ולא יהיה יותר את יום המחר שבו אוכל לעשות את כל מה שאני באמת רוצה לעשות.

מכל מה שכתבתי פה, אל תקחו משהו שאיידס מהווה מוות, זה ממש לא כך, ההפך הוא, הרופאים שלי דווקא מאד בהשקפה שהחיים הם ארוכים ואני גם מאמין בזה אבל התת מודע שלי משדר אחרת וגורם לי לפעול לפיו ולא לפי כל המידע והיידע שיש לי שאיידס הינה היום מחלה כרונית שאיתה אפשר לחיות.

יש מודע, יש תת מודע והם אמורים להתחבר אבל זה לא מסתדר אצלי.

אני מאחל לעצמי את שאחל לי הרופא וזה בעצם בעקיפין ברכה בשבילו לאריכות ימים, הוא איחל לי שנפגש שאצא לפנסיה, זה אומר, חיים ארוכים בשבילו כי הוא גדול ממני קצת......

אני מאחל לעצמי את שאני מאחל לכולם אבל מצד שני לשמור על שפיות ונורמאליות ולחיות כפי שהלב אומר ולא לפי משהו שמישהו אחר אומר. לכו לפי הראש והלב שלכם וזה המתכון המנצח לחיים יפים.

אם ברצונכם להגיב על הנאמר בבלוג הרשמו לפורום באופן חד פעמי והגיבו לכתוב בבלוג

קישור לפורום בו ניתן להגיב