לכוס יש שני חלקים, חצי מלא וחצי ריק, היום אני לוקח לשם המחשה את הכוס שהיא חצי מלאה. חצי מלאה ו...חצי ריקה.

שחליתי ונפלתי למשכב, שהייתי בבית החולים הסתכלתי רק על צד אחד, על הצד הריק, הסתכלתי רק על הרע והכואב ובעצם על כל התרחישים הכי רעים שיכולים להיות, הסתכלתי רק על השחור ולא על הלבן, הסתכלתי על מה ולא על מה טוב ובעצם חיפשתי רק מה לא יוצא לי טוב ומה בעצם רע לי בחיים. האמת, הרבה מאד זמן הסתכלתי רק על החצי כוס הריקה, הסתכלתי על הדברים הרעים מכל כוון ובכל דרך ובעצם גם אם היה דבר טוב הייתי מחפש משהו ומגלה שיש רע יותר מטוב.

שחליתי לא הסתכלתי על זה שפתאום שדחפו לי טונה של אנטיביוטיקה הפצעים נעלמו לי, והאמת, זה היה בלי כוונה ולא מתוכנן, אבל זה לא עניין אותי באותו רגע. שחליתי ראיתי שהחיים שלי נחרבו ולא ניסיתי אפילו לגשש אולי יש טיפה של תקווה, שחליתי המחשבות היו רק איך יזרקו אותי וינדו אותי ולא חשבתי שאולי גם יש אנשים שפויים ונורמאליים, כשחליתי בעצם ראיתי רק את החושך ולא את האור.

כל מה שחשבתי הוא שבעצם חרב עלי העולם, מת העולם, שנגמרו לי החיים ובעצם אין אפילו שבב של תקווה לחיים אחרים. שחליתי הייתי בטוח שבזה תמו החיים וגנרל מוות אורב לי בדלת ומחכה לשנייה הנכונה על מנת לתקוף אותי ולבצע את זממו. שחליתי האמנתי שנגמרו לי החיים ולא הסכמתי לקבל גם דברים טובים וחיבוקים כי חשבתי שהכל צבוע והכל רק בשביל ליפות את הדברים וברגע האמת הכל ישתנה. גם שהיה משהו טוב הייתי משוכנע שבעצם בכל הטוב הזה יש צביעות רבה שבעצם היא רק במטרה להראות הכל זהב למרות שהכל שחור.

כן, ראיתי את חצי הכוס הריקה, ראיתי את הדברים הרעים וגם אם היו דברים שנעשו עם כוונות טובות לא האמנתי להם והייתי בטוח שהכל זה רק על סתם ואין לאיש כוונה טובה. הייתי משוכנע שהכל נעשה רק בשביל לרצות אותי ולא בשביל שיקרה משהו טוב.

עבר לו הזמן, התבגרתי קצת עם המחלה ובעצם פתאום נפקחו העיניים שלי לעולם אחר. התחלתי להסתכל על חצי הכוס המלאה ובעצם על הדברים האחרים שקיימים בעולמי וגילתי שעם כל הרע שנחת עלי יש גם מלא דברים טובים ומעוררי תקווה ואמונה.

גיליתי קודם את הדבר המרכזי, שיש חיים עם איידס, כן ועל שום זה נקראת כל הפעילות שלי "לחיות עם איידס" כי האמונה סחפה אותי לדעה שיש חיים עם נגיף האיידס. גיליתי שיש עולם קסום, גילתי שמה שאחותי אמרה לי שהאיידס יהיה מתנה הוא נכון ובעצם גיליתי שאני הופך להיות אדם אחר, רגוע יותר וטוב יותר לא רק כלפי הקרובים לי אלא גם כלפי הסביבה. גיליתי את הרצון לתת ולתרום למען אנשים ולתת להם מכל אשר אני יכול.

גיליתי שאפשר לחיות עם איידס גם אם זה קשה, לעבור את המכשולים גם אם הדרך קשה ומלאת מהמורות ואם רוצים עוברים אותם אם לא בדרך אחת אז בדרך אחרת. גיליתי שאם יש רצון אז החיים הופכים להיות כמעט רגילים לגמרי אם לא רגילים לגמרי. אין זה אומר שהכל זהב, זה לא ככה אבל כאשר מסתכלים על הדברים הטובים בחיים הדברים הרעים מתגמדים. אין זה אומר שאני לא חי את חיי כאילו אין מחר, אבל מצד שני אני משתדל להנות ממה שאפשר היום בצורה הכי טובה. אם אני רוצה להשיג מטרה, אני אעשה אותה היום, למרות שהרופא שלי אמר שאני אגיע לפנסיה, אבל בליבי אני מאמין שזה יקרה אבל בתת מודע גם מסתובב לו הזיק הזה שאולי זה לא יקרה, אבל כאשר אני חי את חיי היום אני מסתכל על הדברים הטובים וזה נותן לי את המוטיבציה להמשיך ולחיות. אין זה אומר שאני לא חי רגעים של חרדה לפעמים, של עצבות של כאב אבל אני מנסה תמיד למצוא לי את שביל הזהב לצאת מזה כי אני יודע שאני לא חי רק בשביל עצמי, אני חי גם בשביל בן הזוג שלי והמשפחה שלי הקרובה שאני יודע שלו רק בשבילם אני חייב לעשות הכל בשביל לחיות.

על פניו, אני מסתכל על החיים ועל הצד של הכוס המלאה, על הדברים הטובים שקרו לי, על זה שהרופאים הצליחו להציל את חיי ולתת לי אותם במתנה, אני לא אסתכל על זה שהתוצאות שלי הן לא מרקיעות שחקים, אבל אני כן מסתכל על זה שהן סבירות ויפות ושהרופא שלי מרוצה מהן שהן מחזיקות אותי יפה ובמצב בריאותי תקין ושקט.

על פניו אני מסתכל על החיים והעשייה שלי, אני יודע שאני עושה המון אבל מצד שני אני יודע שזה מרוקן לי בצורה כזו או אחרת את הכיס אבל העשייה הזו עושה לי את הטוב בלב ואני טוען שבעצם העשייה הזו היא המרפא שלי מהנגיף ולא רק התרופות עצמן, עצם העשייה מבחינתי היא המרפא, היא חצי כוס מלאה שלדעתי הפכה כבר מזמן להיות מלאה בעשייה זו.

כן, צריך להסתכל על מה שיש לנו, על כך שאנו חיים, על כך שבורא עולם שמר עלינו ונתן לנו את החיים ואת הכוח לחיות, צריך להסתכל על זה שאנו מגיבים טוב לתרופות, גם אם לפעמים יש משברים, צריך להסתכל בהם על זה שיש בכלל תרופה שעוזרת לנו וגם אם יש תופעת לוואי היא תעבור לנו מתישהו אבל אם נסתכל על זה שיש בכלל תרופה שעוזרת זה ייתן לנו את הכוח ולא כמו כל אלה ששום תרופה כבר לא עוזרת להם או לחילופין הם צריכים לממן מכיסם תרופות שסל התרופות לא מאפשר להם אותם.

כן חברים יקרים, שמסתכלים על החצי המלא של הכוס מבינים שאם רואים אותה אפשר לחיות טוב ויפה, אפשר לעבור את המלחמה הזו בהצלחה עם מינימום נזקים. אם מסתכלים על החצי הריק זה יביא לדכדוך ודיכאון עמוק ולשברים בנפש ובגוף וזה חבל.

עשו כמוני ותסתכלו על החצי המלא של הכוס ותגלו שהחצי הזה מספיק מלא לנפש שלכם ותדעו תמיד כי חצי זה הוא החצי שיביא לכם את האושר ואת החיוך לפנים וזה מה שחשוב לנו כי כאשר אנו מחייכים אז החיים מחייכים אלינו חזרה.

אם ברצונכם להגיב על הנאמר בבלוג הרשמו לפורום באופן חד פעמי והגיבו לכתוב בבלוג

קישור לפורום בו ניתן להגיב