שחליתי עלתה בראשי בשלב מסויים, האם יש חיים או המוות עומד בפתח. המחשבות היו שליליות, רעות, והאמת כל דבר רק נתן לי עוד סיבה לחשוב יותר רע, כל דבר שעלה שקשור למחלה הביא מחשבות עוד יותר רעות שבעצם השורה האחרונה הייתה, אני הולך למות ובעצם הכל נגמר. מאיפה שלא הסתכלתי, ראיתי שחור, ראיתי מוות, ראיתי את הרע ולא מצאתי דבר אחד טוב, למעט המשפחה התומכת, אבל בהתחלה זה לא הספיק לי בכלל גם כן כי עוד אפילו לא דיברנו על המחלה אלא על כל מה שמסביב. שחשבתי על רע נהיה לי עוד יותר רע, שחשבתי על גרוע, נהיה עוד יותר גרוע והאמת כל הזמן בחשתי ובחשתי בדברים והתוצאה של זה הפכה את כל הדבר להרבה יותר גרוע.

אחרי שעברתי את הפרק הראשון שלי בהשלמה העצמית, אחרי שהמשפחה שלי נתנה לי להבין באופן חד משמעי כי הם איתי ויתמכו בי ולא משנה מה יהיה החל המהפך הגדול.

אחרי שראיתי שחבר טוב תומך ומפרגן ולא נוטש אותי התחלתי להאמין כי יש חיים עם איידס.

הזמן עשה את שלו, אין ספק שיש עליות וירידות אבל השורה האחרונה היא עליה מתמדת תוך מטרת על לשים את האיידס במקום צדדי ביותר שלא יפריע לי בחיים, משפט הזוי אבל זה השאיפה בכלל בחיי.

אין ספק שמהאיידס לא אוכל להתנתק וזאת בגלל הפעילות הציבורית שלי שלדעתי היא חלק לא מבוטל מההחלמה שלי אבל מהאיידס כשגרת חיים אני יכול לומר בלב שלם כי הצלחתי להתנתק ולחפש את עצמי במקומות חדשים.

שני הדברים שבעצם נותנים לי את הכוח ואין בהם קשר הגיוני אבל מסתבר שזה משלים זה את זה הם:

הראשון: תחיה את היום כאילו אין מחר, תעשה, תהנה ותספיק כל מה שאתה רוצה לעשות

השני: להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה.

דבר שלישי שנותן לי את הכוח אבל הוא הפך להיות כבר שגרת החיים שלי הוא המשפחה ובן הזוג אבל על זה אכתוב בהמשך.

כאשר היום אני חי את חיי, אני חי כל יום מול מטרה שאני רוצה להשיג, אם יש משהו שאני רוצה לעשות, אם יש לי רצון לדבר כלשהו הוא לא יחכה למחר, למרות שאני יודע שיש מחר, אני אעשה את הכל באותו יום או בימים הקרובים לו תלוי בזמינות והאפשרויות. אם יש לי מטרה היא תהיה מעבר לכל דבר ואם אין דבר שמפריע בדרך היא תהיה ותתבצע עד תום, כן, מתוך המחשבה שאין מחר, שהעתיד קצר וצריך להספיק ולהנות מכל דבר שרק ניתן להנות ממנו.

אני יודע שזה מנוגד לדעת הרופאים שלי שאומרים שחיי הם חיים ארוכים והפנסיה תדפוק על חלוני אבל אני מצד שני את הדבר הזה למרות שאני מקבל את זה ורואה את זה אני בתוך תוכי לא מקבל את הדבר הזה וחי את החיים כאילו, אין מחר.

זה לא אומר שאני אובססיבי בנושא הזה אבל זה דבר שנותן בי את החיזוק וההצלחה.

הנושא השני הוא ההסתכלות על החצי כוס המלאה, על הדברים הטובים שיש לי והמטרה היא לתת להם את החוזק ולא לחצי הכוס הריקה.

שאני מסתכל על חצי הכוס המלאה אני מסתכל על הדברים הטובים שיש לי בחיי, על הבן זוג המקסים שלי שנותן לי המון כוחות, על המשפחה שלי שהם יד ימיני, על המעסיק שלי שמעסיק אותו והחליט לא לפטר אותי עד היום האחרון בו יסגור את המשרד שזה יקרה בקרוב ולמרות שקודם יפטר עובדים אחרים אותי יחזיק עד הסוף על מנת שאוכל לעבוד ולהתפרנס, זה להסתכל על הבריאות שיש לי, שאני יכול לומר תמיד שהיא יכולה להיות יותר טובה אבל אני מסתכל על התוצאות, רואה שהן סבירות, לא מדהימות אולי מבחינת CD4 אבל מבחינת עומס נגיפי שהוא בלתי נספר כבר שש שנים ו CD4  שנע בין 300 ל 400 כל הזמן, אני מסתכל על כך שאני כל בוקר קם לי בשש ורבע, מתארגן לי בנחת, שותה את קפה הבוקר עם העיתון ויוצא לעבודה, עובד לי ואחר כך ממשיך בעיסוקים שלי גם בבית, ובעצם חי את החיים שלי ועושה את כל מה שאני אוהב לעשות למען עצמי קודם וכמובן למען משפחתי ובן זוגי.

אני מסתכל על הטוב, כי זה האור של החיים שלי, אני מסתכל על החצי כוס המלאה שיש לי ורואה שהיא יפה וטובה. נכון, אני אומר שאני מידי פעם לא מסתכל על החצי כוס הריקה, אבל אני לא נותן לה להיות הדומיננטית וגם אם לפעמים הכוס יותר ריקה ממלאה. אני מוצא בחלק המלא בכוס את החיים שלי וזה נותן לי את האור והתקווה.

גם אם תהיה לרגע רק רבע כוס מלאה, ושלושת רבעי ריקה אני אעשה כל מאמץ להסתכל על הרבע המלא ולא על שלושת רבעי הכוס הריקה. כי זה הכוח שלי, זו התקווה.

כן, זה לא אומר שאין לי רגעי משבר, זה לא אומר שאין לי רגעי חולשה, זה לא אומר שהעצבות והכאב התנתקו ממני אבל אני משתדל לא לתת להם לתפוס את המקום השולט.

שטוב לי אני משתדל שיהיה עוד יותר טוב, אני מחפש את הטוב ואני נותן לו להשתלט על החיים, שרע לי מצד שני אני בעבר אולי הייתי מתחיל לבחוש ולטחון את הרע ואז נהיה לי יותר רע אבל היום לעומת זאת, שכאשר רע לי אני מחפש לי את נקודות האור שלי, שרע לי ועצוב לי אני משתדל לשדר לעצמי מחשבות טובות, מה כן טוב לי ועושה כל מאמץ שזה ישתלט על החלק הרע שמנסה לכבוש אותי וברוב המקרים זה עובד, זה מצליח ובעצם זה משאיר לי אור ותקווה חדשים.

בניתי לעצמי בנק של דברים טובים שיושבים לי בתת מודע, דברים החיוביים בחיי שהם הדברים הטובים והשמחים שיש לי ובזכות זה שרק מתחיל הרע להתעורר אני חושב עליהם והרע הופך לטוב.

בימי המחלה הראשונים, לאחר ששוחררתי מבית החולים והתחלתי את הקוקטייל, היו לי רגעים קשים של חולשה ועצבות קשים, אז לא הייתי גיבור כמו היום, אז לא הייתי חזק כמו היום, ויום אחד שהרגשתי מאד לא טוב ולדעתי זה היה יותר פסיכוסומאטי, הלכתי לרופא שלי והוא קיבל אותי באמצע היום, והתחלתי לקטר לו על הא ועל דה, הוא אמר לי בשלב מסויים אולי תסתכל ג'וני על הדברים הטובים שיש לך גם, אולי תסתכל על חצי הכוס המלאה ובעצם אז פתאום כאילו מישהו נתן לי מכה של פטיש חמש קילו על הראש והתחלתי להסתכל על הדברים הטובים, הוא אמר לי תראה, אתה זוכר שהידיים שלך רעדו, תרים את הידיים, תראה, הם כבר לא רועדות יותר, הן כמו של כל אדם ולא רועדות. תסתכל על עצמך הוא אומר לי, תראה, איפה הפצעים שלך, הגוף נקי מפצעים, אמנם יש צלקות אבל הפצעים נעלמו כלא היו, נעלמו ואינם. הוא המשיך, תסתכל על עצמך במראה רגע, קום, עלית במשקל, אתה אוכל טוב, אתה כבר לא אומר שאתה לא ישן, אתה יותר מרוכז ולא הוזה ובוהה כמו שהיית בהתחלה ובעצם מכל דבר הוא משך אותי שאבין שבעצם יש גם דברים טובים, נכון באותו רגע היה גם משהו שדרש טיפול אבל הוא היה יחסית קטנטן, ויותר זה היו ההרגשות שלי ששלטו בי, אבל שהוא פקח לי את העיניים הבנתי לעצמי שצריך להתחיל להסתכל על הדברים הטובים ולתת להם להוביל אותי כי הם החלק החשוב והם החלק המוביל.

מאז, מאז אותו מפגש עם הרופא שלי הבנתי לעצמי שהאור שלי הוא ההסתכלות על הדברים הטובים שקורים לי בחיי והחשוב ביותר זה לתת להם לתפוס את המרכז ולא לחפש את הדברים הרעים כי תמיד נמצא עוד ועוד. הוא לימד אותי שחצי הכוס המלאה היא האור שלי והחצי כוס הריקה תשתנה בגודל, פעם יותר, פעם פחות אבל תמיד יישארו דברים טובים שאם אמשיך להסתכל עליהם ולראות בהם כמובילים זה יהיה בשבילי שביל ההצלחה וההתקדמות בחיים.

למדתי ממנו את הדרך הזו ואני יכול לומר היום בלב שלם שדרך זו היא גם  שביל הניצחון שלי שמוביל אותי לכך שהאיידס לא יהיה המוטו של החיים שלי אלא החיים שלי הם המוטו של דרך התקווה שבחרתי בה.


אם ברצונכם להגיב על הנאמר בבלוג הרשמו לפורום באופן חד פעמי והגיבו לכתוב בבלוג

קישור לפורום בו ניתן להגיב