מוזר לי קצת לכתוב על זה אבל בעצם, כייף לי לכתוב. בימים אלה אני מציין שש שנים של זוגיות. זוגיות ראשונה אמיתית שיש לי בחיים (הייתה פעם משהו של 3 חודשים אבל לא נחשב). אבל זו לא סתם זוגיות רגילה. זו זוגיות מסובכת בהרבה יותר. זו זוגיות של אדם שהוא נשא איידס (אני) לבחור בריא.


כן, חברים כמעט שש שנים עברו מאז הכרתי את בן זוגי. כן המון, כאילו אתמול. הסיפור התחיל ביום שישי אחד שהייתי לבד בביתי. ישבתי מול המחשב, שוחחתי עם חבר באינטרנט וקיטרתי לו. אמרתי לו שאני זקוק וצמא לאהבה וחבר אבל לדעתי לי זה לא יקרה. מילים קשות, מילים מטורפות אבל השיחה הייתה והראתה שלי אין אמונה שלי אי פעם תהיה אהבה.

השעה שש וחצי בערב הגיעה, החבר הלך לארוחת ערב, אני הייתי לבד בבית, קצת נחתי ואז בשלב מסוים החלטתי לעשות מעשה. נכנסתי לחדר האמבטיה, גילוח כמו שאומרים – על פי הספר, מקלחת טובה ומרעננת, התבשמות כהלכה, ג`ינס כחול יפה שלא לבשתי הרבה זמן שבדיוק כאילו תפרו אותו ליום זה, חולצה אדומה, קצת ג`ל על השערות וקדימה. יוצא מהבית. הולך ללולו. הלולו היה אז הפאב של הקהילה ההומו לסבית בירושלים. עברתי דרך הוריי שארחו חברים, הם הסתכלו עלי ואמרו – מה קרה – הולך להתחתן  או מה ? ואמרתי, שהחלטתי קצת לצאת מהבית לבלות לבד.

וככה, חתיכי וחמוד נסעתי ללולו. הגעתי, החנתי את הרכב והחלטתי כי אני לא לוקח את הסלולרי איתי, לוקח רק את עצמי ונכנס לשם. במקום לא היו הרבה אנשים והתיישבתי בנקודה אסטרטגית שאוכל לראות את האנשים הנכנסים. עוד בקושי התיישבתי וכבר פנה אלי בחור חמוד מבוגר וניסה את מזלו בלהתחיל איתי, התחלנו לפתח שיחה נחמדה שאליה הצטרף עוד בחור נחמד.

פתאום.
 

נכנסו שני בחורים יפים, האחד "דפק" חיוך מדהים לכוון שלנו והלך עם הבחור השני והתיישב על יד הדלפק של הבאר. שאלתי את האנשים, הוא אמר לך שלום, והוא ענה, לא זה לך, שאלתי את השני וקיבלתי אותה תשובה.

וכך המשיך לו הערב, מבטי העיניים לא משים מאיתנו, כל הזמן מסתכלים אחד על השני ומחייכים. הבחור שיער שטני, רזה מתוק אמיתי. אמרתי לעצמי אני רוצה אותו אבל זה נראה בלתי אפשרי כי הוא עם מישהו. אבל מצד שני, למה הוא מפלרטט איתי כל הזמן ? . כך עברו להן שעתיים ובשלב מסוים קמתי ממקומי עם מחשבות לעזוב את המקום, התחלתי  לדבר שם עם חברים בשם קובי ועודד והתייעצתי איתם והם ממבטים שהסתכלו אמרו לי תחכה, שווה לך לחכות.

 

חיכיתי, חיכיתי, חיכיתי.

 

אחרי זמן מסוים אזרתי אומץ וסימנתי לו ביד לבוא וראה פלא, הבחור בא.שמתי עליו יד ואמרתי לו כמה שהוא חמוד ואז הוא אמר לי "בטח את רוצה עוד זיון" עניתי לו להפתעתו – לא – אני רוצה הרבה יותר מזה. הוא היה בשוק ואני לא פחות. חייכנו ואמרנו שנצא לרכב ואני ארשום בסלולרי את המספר טלפון שלו. וכך היה.

 

יצאנו החוצה, הלכנו לכוון הרכב, אבל אליו לא הגענו. נעמדנו באמצע מגרש החניה של הלולו וכמו שני שפנפנים התחלנו להתנשק.להתחבק וזה היה הרגשה מטאורית. כך שעה, כך שעתיים, מכוניות עוברות , שוטרים עוברים, ניידות משטרה, לא יודע מי עוד ואנחנו בשלנו, מתנשקים בחוץ מתחת לשמים.

 

בשלב מסוים הגיעו החברים שלו והוא אמר להם שהוא ילך עצמאית הביתה.

בשעה חמש בבוקר, לקחתי אותו הביתה. פרידה קשה וקבענו להיפגש באותו יום בשעה ארבע.

 

מאותו רגע שעזבתי אותו סחרחרת המוחות החלה לעבוד, מה עושים, איך מספרים לו שאני, כן אני, נשא איידס . מה אני עושה לכל הרוחות, אני שאמרתי תמיד שאני רוצה חבר נשא פתאום מתאהב בבחור בריא, מה אני עושה והייתי אובד עצות.

 

הלכתי לישון, לדעתי ישנתי עם חיוך מטורף וקמתי רענן אבל לחוץ היסטרי, לא יודע מה הכוון הנכון. התקשרתי לחבר אחד (גיי) סיפרתי לו את המצב והוא אמר לי בצורה חד משמעית – תספר לו לפני שנכנסים למיטה. התקשרתי לחבר אחר (נשא סטרייט) ושאלתי אותו מה הוא אומר, התשובה שלו הייתה: כנס איתו למיטה, בדוק ביצועים ולפי זה תחליט.

 

בראשי היה נדנדה גדולה כאשר גם בי הייתה ההרגשה שצריך לספר לפני המיטה ויהי מה. ירצה אותי ייקח אותי כמו שאני לפני שעשיתי צעד כזה.

 

החלטתי שהיום אני מספר לו. (בפגישה השנייה – הראשונה היא הפגישה עצמה הייתה)

בשעה ארבע אני מגיע אליו אוסף אותו, כמובן נשיקות ונוסעים אלי הביתה,ישבנו ודיברנו המון, על כל דבר ברומו של עולם והשעות נוקפות ונוקבות, מגיע ערב, הבחור שולח ידיים ואני כמו "הבתולה מריה" לא מזיז לי בכלל ולא עושה כלום כאילו – אדם קדוש. ובתוכי אני מתערבב איך עושים את הצעד.

 

צריך המון אומץ ואין לי את זה.

מגיעה השעה 11, התוכנית הכי גאים שיש מתחילה, שבה מדובר על חתיך נשא איידס ואז אני מקבל את האומץ המתאים וגורם לו שיש עלי על הברכיים עם הפנים אלי ואז אמרתי לו שיש לי משהו חשוב ועקרוני לספר לו, אמרתי לו שאני נשא איידס.

 

הוא היה בשוק, הוא היה חיוור לרגע, הוא חיבק אותי הוזיל דמעה ואמר, למה זה דווקא לי קורה, התחבקנו עוד המון, ניחמתי אותו וסיפרתי לו המון ואמרתי לו שאני רוצה שהוא יחליט לבד ולא ייתן לי תשובה באותו יום. הוא אמר שהוא רוצה 24 שעות לחשוב וייתן לי תשובה למחרת בערב.

 

הצעתי לו כבר בתחילת הערב לישון אצלי ושאלתי אותו אחרי הכל אם הוא רוצה לישון אצלי או ללכת הביתה והוא אמר – אני נשאר. האמת, הפתעה.

 

בבוקר הוא קם והלך ואני התחלתי את ההתבשלות העצמית הגדולה והניחושים העצמיים –
מה יהיה ?

כל חולפות השעות, לא היה אדם בעולם שלא דיברתי איתו, כל מי שרק אפשר וכולם אמרו לי שהם מאמינים שיהיה טוב וגם אם לא – אז שאדע שצריך להמשיך הלאה עם ראש מורם.

בשלב מסוים בצהריים התקשרתי אליו , סתם לשאול לשלומו, התגעגעתי, ולפי הקול שלו הבנתי לעצמי שאני יכול להיות רגוע ,אבל בתוך הנפש שלי ממש לא נשארתי רגוע.

 

הזמן לא זז, קבענו להיפגש בעשר בלילה אצלו בעבודה.

השעון ממש לא רצה לזוז, ניסיתי לדחוף אותו, אבל..לא זז.

בסוף הגיע השעה 10 ואני שמתי צעדי לכוון מקום עבודתו. אם מישהו היה בודק אותי רפואית באותו רגע היה חושב שיש לי פרקינסון חריף וקשה מהרעידות.

נכנסתי, החיוך מאוזן לאוזן של הבחור, וזהו. התחלנו לדבר ולדבר ואז הגיע המילה – אנחנו מנסים, כמו שאומרים בלב שלי אמרתי "יש" , יש לי אהבה.

זהו, מכאן הסיפור התחיל, הוא היה אצלי המון, יותר אצלי מאשר בבית שלו, וחודש אחרי היה צריך לעזוב את הדירה שלו ועבר לגור יחד איתי.

כמו בכל אהבה היו עליות ומורדות במהלך השנתיים הראשונות אבל תמיד נמצא אלמנט הפשרה שהמשיך קדימה.

ההורים שלי ידעו על קיומו, יום אחד שכבר נמאס לי שההורים שלי לא פגשו אותו התחלתי לשחק על המצפון של אמא שלי והיא באה והכירה אותו ונדלקה עליו. לאחר תקופה מסויימת היינו צריכים ליסוע לאיפושהו ביום שישי ואז נשבר עוד קרח, האמא שלי הזמינה אותנו אליה הביתה לקפה, היה פשוט מושלם הקפה של בוקר יום שישי ביחד אצל הורי בבית.

ההורים שלי הבינו כי אני מאושר וטוב לי ואז הם הפכו להיות מאושרים גם כן.

וכך חלפו להם הימים, ההורים שלי הזמינו אותו לליל הסדר בראשון הוא סרב אבל אחר כך נשבר וללילות הסדר הבאים בא והיה כחלק מהמשפחה. הוא חלק מהמשפחה, חלק מהחיים, חלק מכל דבר שיש לי, זוגיות לשמה. מנהלים את הבית באופן מקסים, כל יום הולדת הופך להיות חגיגה אמיתית, חודש אחרי שהכרתי אותו היה לו יום הולדת ובאותו יום הוא עבד ושחזר מהעבודה מצא מיטה מלאה בעשרות בלונים צבעוניים ומתנה עליה, היו ימי הולדת שחגגנו במסעדות הכי טובות שיש, נסענו לחופשים ביחד בימי ההולדת שלו ושלי, כמובן אמא שלי כל יום הולדת שלי ויותר חשוב שלו חוגגת עם עוגת יומולדת שהיא עושה ואז כל בני המשפחה מציינים את יום הולדתו כמו כל אחד מבני הבית שזוכים לזה, בדיוק אותו דבר .

הזוגיות היא מושלמת, יש הסכמות למשל ביננו שהמחלה היא לא נושא לדיון בכלל, אולי קצת מדברים שהולכים לבדיקות ואחריהן התוצאות, בסדר או לא, אם מרגישים לא טוב אבל לא יותר, בעיקרון מה שמוביל אותנו שאני בריא וזה הכל.

גם בקשר המיני אנו נוהגים בזהירות המירבית וזה לא מפריע לקיום סקס טוב ואולי אפילו יותר טוב ממה שאפשר לחשוב.

 

בזוגיות שלנו הכל בעצם הוא כמו זוגיות של כל זוג, גייז ואפילו סטרייטי (ללא ילדים....). שיתוף בכל הקשור בבית, בישולים, ניקיון, קניות ובעצם שותפות מושלמת בכל דבר.
שאלו אותי לא פעם האם זה אפשרי שנשא ובחור בריא יקיימו מערכת זוגית ואני יכול היום להגיד – לא סתם כן – בגדול אני אגיד כן. זוגיות מושלמת זוגיות שאחד מבין את השני, יותר סלחן כלפי השני ואני יכול להעיד על עצמי שאני יותר משקיע בקשר כי אני יודע מה קשר כזה אומר.

בלי שום קשר לשום דבר – אני פשטו מטורף על החבר ולכן כל השאר ממש לא חשוב.

אז זהו, כך אנו ממשיכים קדימה תוך תקווה לעוד הרבה שנים יחד מאושרות, בניגוד לכל ההומואים והסטרייטים שזוכרים בדיוק את היום המדוייק והשעה וה.. והה. אני לא זוכר ולא מעניין אותי לזכור תאריך, אני יודע שזה היה בשבוע האחרון של יולי לפני שנתיים וככה אני מסתכל על זה.

 

להאמין שאני  כמעט שש שנים בזוגיות ? ממש לא מאמין שאני נתפסתי, שאני עם בן זוג. שהייתי בריא לא היתה לי זוגיות, היה לי ארון נעול על מנעול ובריח וחיים של סטרייט והיום אני עם איידס, עם שש שנים של זוגיות , בלי ארון סגור ובעצם חי לי שמח טוב לי ואני מאושר.

החיים לא פשוטים, החיים מלמדים אותנו המון דברים, אבל שמשקיעים בדבר שמאמינים בו מנצחים.

יש לי אהבה בזכות האמת שלי, יש לי אהבה בזכות העובדה שאמרתי לחבר שלי עוד לפני הכניסה למיטה את האמת, הוא בעצמו אמר לי אחרי תקופה שאם הייתי נכנס איתו למיטה ואחר כך מספר לו הוא לא היה מסכים להיות איתי ביחד והיה אומר לי לא על קשר, הוא בעצמו אמר שהכנות והאמיתיות שלי איתו והיושר כבר מהרגע הראשון הביאו אותו להחלטה שהוא מנסה את הקשר איתי וזה צריך להיות לאנשים שקוראים את הבלוג הזה מסר חשוב.
איידס לא צריך למנוע קשר, איידס לא מחייב ששניים יהיו עם איידס בשביל שיהיה קשר. אמנם פעם הצהרתי בענק כי אני רוצה רק קשר עם נשא וכל כך עבדתי היום אני יכול להגיד – טעיתי אז ובענק ומסתבר שקשר עם אדם בריא, שהחיים שלנו היום ממש לא מסתובבים סביב האיידס זה ההצלחה שלי.

זהו, לסיום אסגור את הכל בזה שאני מאחל לכולם אהבה כמו שלי, אני מאחל לכל אחד שיהיה לו משפחה כמו שלי אוהבת ותומכת, אני אאחל לכל אחד שיהיה לו בן, בת זוג והמשפחה תאהב אותו/אותה כמו שהמשפחה שלי אוהבת את החבר שלי והכי חשוב אני מאחל לכולם אהבה.

זה הכל, ואגיד לך חבר יקר שלי,

אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים שלי

אוהב אותך, חולה עליך ומתגעגע אליך בכל רגע שאתה לא איתי.

ולסיום – כתבתי על האהבה הזו שיר ובלחיצה כאן תוכלו להוריד את השיר ולהאזין לו

ג`וני

אם ברצונכם להגיב על הנאמר בבלוג הרשמו לפורום באופן חד פעמי והגיבו לכתוב בבלוג

קישור לפורום בו ניתן להגיב