לפני מספר שנים, חודשים, שבועות, היו לי חברים שמבחינתי היו שותפי הסוד הכי גדולים שלי. כן דברים שרק הם ידעו. (אני לצורך העניין מדבר על חברים ולא בן זוג כי זה סיפור אחר לגמרי). לפני מספר שנים היו לי חברים שיכולתי גם ב 2 לפנות בוקר לדבר איתם שקרה משהו טוב או רע, הם ידעו עלי הכל ואני עליהם – הכל. זה היה הדדי, זה היה פשוט כייף ומושלם.

היה לי מקום שבו יכולתי להוציא את הטוב ואת הרע, את המרגש ואת הכואב, את השמח ואת העצוב, היה לי כותל שמאזין, שלפעמים מייעץ ובעצם חברים של אמת.

אחד מהם היה ראשון היודעים על זה שחליתי באיידס מעבר למשפחה. הוא היה שותף סוד אמיתי עד שבשלב מסויים התחלתי לשים לב שהוא מוריד את אופי החברות, שנתיים אחרי שחליתי היה זהב טהור ואחר כך לאט לאט דעך ודעך עד שבזמן האחרון הבנתי לעצמי שזה נגמר. שכתבתי לו אפילו לא ענה לי ולא התייחס, אני יודע שהוא קרא הכל דרך צד שלישי אבל הוא החליט להתעלם ממני ובעצם זה נתן לי את ההחלטה להבין שמבחינתי הוא פשוט – מת. עצוב לי, אהבתי אותו כאדם אבל הוא בחר בנתק הזה. הערכתי היא שכל זה מסתובב סביב האיידס, האמת יש לי את כל הסיבות להאמין בזה שהאיידס הוא הגורם לזה וזה כואב לי לכן יותר אבל, כך הוא בחר וכך יהיה, ולי הלך חבר אחד שמבחינתי היה חבר של אמת שהיה שותף סוד הכי גדול שיכול להיות ועכשיו – מת מחיי לצערי ולא רואה שום דרך שזה יכול לחזור. מבחינתי הוא היה ואיננו.

אדם שני שגם הוא היה שותף סוד שלי, קרה מה שקרה, נסענו ביחד לחופשה, טיילנו הרבה יחד, אבל היו לנו גם חילוקי דעות בעיקר בנושא בילויים משותפים וזה הסתיים בנובמבר, שסיימנו את הטיול, ביום האחרון הוא אמר לי – ייקח עוד כמה חודשים עד שנתראה. היום זה כבר חצי שנה שעבר מאז, לא התראנו, למה – כי אני רציתי משהו אחד והוא משהו אחר, לי הלך קצת יותר טוב שם ולו פחות ולדעתי זה העצים את גודל הכעס שלו. אני לעצמי נהנתי בחופשה הזו אבל חילוקי הדעות האלה גרמו מצידו לניתוק. הוא אומר לי מידי פעם שזה לא נכון אבל עצם העובדה שלא נפגשנו מזה חצי שנה, עצם העובדה שהוא כבר לא שותף סוד אמיתי לצערי לכל הטוב והרע שהיה ביננו באופן הדדי אומר – זה קר, זה קפוא ובנתיים זה רחוק. פה עדיין אני מאמין שיקרה משהו טוב אבל כמו שנאמר, זה קפוא וקר.

כן, שאדם יש לו שני חברים טובים של אמת, הוא אדם מאושר, כי לזכות בשני חברי אמת זה המון, והאמת לא מחפשים למצוא יותר כי לא צריך יותר כאלה חברים עמוקים בחיים.

אבל פתאום, שבמכה אחת אין יותר חברים כאלה זה מאד חסר בחיים ומשאיר חלל ריק.

חבר של חיים, חבר טוב של אמת לא נבנה ביום אחד. חבר כזה לוקח הרבה זמן שאמון ואמינות יישארו חרוטים וכרגע – אין כזה בכלל – אין לי כאלה שאני יכול לבוא לשפוך אצלם את הטוב והרע שאני לפעמים רוצה להוציא ויש כאלה שהם ידעו בעבר והחבר שלי אפילו לא ידע, גם לנו היו סודות של חיים.

עצוב לי שכך המצב, ואני מחפש לי דרכים להתמודד בדרך אחרת עם זה.

היום האמת אני לא ממהר לחשוב על חברים חדשים ברמות כאלה כי אין לי חשק יותר להכוות. אני מעדיף את פינתי הקטנה והבטוחה על פני כל דבר אחר ואם יש סוד כלשהו הוא נשאר בבטן, נשאר בלב.

זה חסר לי, לא אשקר אבל זה המצב שלפי דעתי לא ישתנה.

ותראו איזה אבסורד, אבל זו האמת שלי וזה לסיום מאמר זה.

אני בחודש הבא, 22 ביוני חוגג יום הולדת 45, ואללה קשיש... אבל רק כרונולוגית, בנפש אני בן 18. ואני בגלל הקטע הזה שכבר אין לי חשק לחגוג עם איש את יום ההולדת שלי כי בשנים האחרונות הרבה שכחו אותי והחלטתי שאני על מנת לא להתאכזב מעדיף ליסוע רחוק, רחוק, רחוק לאמסטרדם ולא להיות פה, לחגוג עם עצמי לבדי שם ואחרי יום ההולדת שלי לחזור ולהמשיך את השגרה כאשר אני יודע שאיש לא מברך אותי, ולא לחשוב שבעצם לא זכיתי כמעט לברכה.

אני פה בורח ממציאות עצובה, ומעדיף לחגוג עם עצמי ולהיות מאושר ושמח מאשר להיות פה, לצפות לאיזה טלפון משמח של מזל טוב שלא יגיע ואז בעצם לומר – כמה אני מאוכזב מבחינתי.

וזהו זה, אני כרגע בחרתי לחיות בשביל עצמי בעיקר, לעשות מה שטוב לי בחיי, לעשות מה שגורם לי להיות מאושר, אני כרגע מתאמן מאסיבי בחדר כושר על מנת להוריד הבטן ולהיות כוסון, בנתיים זה הולך נהדר וירדתי כבר מספר קילוגרמים והבטן הצטמצמה והשרירים מתפתחים. אני נוסע לאמסטדם כמו שתיכננתי, בעוד שנה ומשהו אכנס לבית חדש ובעצם אני היום חושב על עצמי  ומחפש את הדרכים להפוך את עצמי מאושר ובלי שאהיה זקוק לחיבוק של אחר ושאצטרך את זה אחבק את עצמי וזה יעשה לי טוב בלב.

אמנם יש שיר שאומר

"לא טוב היות האדם לבדו...."

אבל כיום בקורח הנסיבות זה המצב

בדד ומאושר.

אם ברצונכם להגיב על הנאמר בבלוג הרשמו לפורום באופן חד פעמי והגיבו לכתוב בבלוג

קישור לפורום בו ניתן להגיב