אחרי המהפך של שנת 2001 אצלי הפכתי להיות ישראלי, אולי יותר מידי ישראלי אבל האמת ישראלי מסוג אחר. לפני זה הייתי ישראלי מסוג אחר, עבדתי קשה, נתתי את הנשמה למה שעשיתי והאמת תרמתי רבות למדינה בדרכים אחרות שהשתיקה יפה להם. אין ספק שזו הייתה עבודה שלא אשכח אותה ואני מצטער עד היום שעזבתי אותה וחלק מזה בגלל שמצבי הבריאותי הדרדר ושיקול הדעת שלי בצורה כזו או אחרת פעל בניגוד לשכל הישר.

היום אני חושב שאני ישראלי אמיתי ואפילו יותר מידי אובססיבי לישראליות שלי.

אני אוהב את הארץ שלי, אני מאמין בה והאמת בטוח שאין לי משהו יותר טוב מאשר הארץ שלי. אני השנה הרשתי לעצמי ליסוע מספר פעמים לחו"ל, אודה, נהנתי מכל רגע של טיול, מכל נוף שראיתי, מכל דבר יפה שצפיתי בו, מכל אתר שביקרתי בו אבל היה רגע אחד בטיולים האלה שהיה הכי מיוחד, לחזור הביתה לבית שלי, לארץ שלי למקום שאני מחובר אליו יותר מתמיד.

יש לנו ארץ נהדרת, ארץ שבעצם אפשר לומר לא חסר בה כלום, אולי קצת בטחון אולי דברים אחרים אבל היום אני בטוח בלב שלם שאין לנו משהו יותר טוב מהארץ שלנו.

ומבחינה אישית הפכתי גם להיות אחרי שחליתי יותר ישראלי מישראלי, יותר ממה שהייתי בעבר בתחום התרומה לציבור שאני עושה את  זה לבד, בכוחות עצמי ונותן ללא מעט אנשים חיים חדשים. אין לי ספק היום כי לפעילות הזו יש זכות גדולה.

לא מעט אנשים שראו את חייהם מתפוגגים והם כבר ראו את דרכם לעולם אחר, הצלחתי להחזיר חזרה. לא בודד, לא שניים לא עשרות אפשר למנות את זה במאות שכבר תכננו לשים את חייהם במקום אחר אבל בזכות הפעילות של האתר, הפורומים שהפעלתי ואני מפעיל עד היום אני יודע שהרבה אנשים חבים את חייהם לאתר לחיות עם איידס. לא רק לי  ואני יותר מזה לא מבקש תודה על זה, אני רק מאושר לעצמי שאני יודע שבזכות הפעילות הזו – הם חיים היום ולא בעולם אחר.

לא אחד ולא שניים היו בדרך לשמים, אבל היום הם פה, חיים, בריאים, וממשיכים בשגרת החיים.

בזה אני רואה את הישראליות שלי, שנתתי לאנשים את החיים שלהם בחזרה, שהחזרתי להם את הרצון לחיות ואת התקווה, ובסוף אחרי תקופה הם חזרו לעצמם, עשו את הסוויץ בחיים וחזרו לחיות באופן מלא. בשבילי – זו המתנה – שהם חזרו לחיות ולהיות כשאר בני האדם.

לתת את הנשמה ואת הלב כתב בועז שרעבי, וזה מה שכאן נעשה. זה לא נעשה מתוך כוונה להרוויח כסף, הכל נעשה פה בהתנדבות עם המון אמונה בלב שזה מה שצריך לעשות, זה נעשה כי אני יודע שאמנם יש מקומות שמסייעים לאנשים אבל הם עושים את זה גם מתוך כך שהם מקום עבודה שנותן שרות וגם מתוך דברים אחרים אבל אף אחד מהם לא נותן את זה לדעתי, מהלב. אנשים מסייעים אבל זה לא בא מתוך הלב הפנימי שלהם אלא מתוך זה שזה עיסוקם.

כאן, באתר, כאן בפורום זה נעשה רק מתוך דבר אחד, מתוך אמונה ואהבת האדם, אהבת הזולת.

בין באי האתר יש שתי קהילות שמגיעות.

האחת, האנשים שחוששים שנדבקו באיידס וחרב עולמם. עליהם בעיקר דיברתי קודם למרות שלא רק עליהם.

הקהילה השנייה היא האנשים שגילו שיש להם איידס, וחרב להם עולמם, שראו את הדרך שלהם לאבדון ואיבדו תקווה. שכבר אמרו לי בשיחות כאלה ואחרות שהתוכנית שלהם דומה למה שאני חשבתי לעשות – להתאבד. לא אחד, לא שניים רבים מאד הם האנשים שדיברתי איתם שגילו שיש להם איידס במהלך שש השנים וחצי האחרונות. כולם ראו את המוות מול העיניים כולם איבדו תקווה וראו את החושך ולא את ניצוץ האור שיש גם בקצה.

דיברתי איתם, פגשתי את חלקם ונתתי להם את קו החיים שלי,  קו האמונה שלי, קו התקווה שלי, קו החזון שלי ובעצם את הדרך שלי. את כל זה אסכם בשתי מילים שאומרות הכל:

כולם בחיים.

איש מהם לא התאבד למרות שהצהיר על זה בגלוי, איש מהם לא גרם לעצמו נזק כזה או אחר, איש מהם לא איבד את התקווה ורובם חזרו לחיות ולשגרת החיים.

שחליתי, אחותי אמרה לי – אתה תראה שהאיידס הוא המתנה שקיבלת בחיים, ואני יכול לומר היום, זה נכון, קיבלתי מתנה גדולה מאלוהים, אמנם זו מתנה רעה במובן האחד של המתנה אבל מצד שני זו מתנה ענקית כי השתנתי, והפכתי לאדם אחר – שליח ציבור לדאוג לכל אלה שמגיעים לרגע האמת הקשה ולראות אותם נשארים בחיים.

יודע אני שהדברים שאני כותב בכל מיני מקומות מגיעים לאוזניים רבות של אנשים, של קוראים ויודע שגם הם מקבלים וזוכים לתקווה ואמונה.

כן, זה גורם לי לחייך למרות שהיום אני עם כל הציבוריות שלי די בודד, חברים נטשו, חברים ברחו, חברים שהיו קשר הדם שלי התפוגגו, והחליטו לנתק מגע. נכון שיש לי משפחה נהדרת, בן זוג נהדר אבל היום ביום ההולדת של המדינה אני אמנם אדם מאושר שלא חסר לו דבר וחושב שיש לי גם במובנים רבים הרבה יותר מאנשים אחרים אבל היום חסרים לי חברים של אמת שהיו לי ואינם.

למדתי לצערי לקבל את העובדה הזו והחלטתי בעקבותה שאני אמשיך לתת את הנשמה שלי מצד אחד ולא אשתנה ומצד שני אתחיל להשקיע בעצמי ובחיי וזו היום הדרך שלי שנותנת לי את האור והתקווה. היום איכפת לי יותר מעצמי והיום אני עושה הכל שלא רק מסביבי יהיו כולם שמחים ומאושרים ויקבלו את התקווה – אלה שקודם כל אני אהיה מאושר לעצמי עם כל האכזבות של חיי והעיקר שלי יהיה טוב ואני אהיה מאושר.

יום הולדת שמח ישראל, אוהב אותך, מחבק אותך ושמח שאני חלק ממך ואתן בדרך שלי את כל כולי למען הציבור הישראלי.

אם ברצונכם להגיב על הנאמר בבלוג הרשמו לפורום באופן חד פעמי והגיבו לכתוב בבלוג

קישור לפורום בו ניתן להגיב