היה לי חבר טוב, חבר נפש, הכרתי אותו לפני 11 שנים, לא בן זוג, פשוט חבר טוב, הוא היה מבחינתי חבר נפש חבר של אמת שבליבי תמיד אמשיך לאהוב אותו גם אם הוא שונא אותי. אני מאוכזב ממנו כן אבל בליבי תמיד תשאר לו פינה חמה.

זו הייתה ידידות מעניינת, אם תקראו את הסיפור בחרתי בחיים הוא קיבל את המילים הכי חמות בין החברים שקיבלו את המחלה שלי, הוא זה שתמך בי והיה לצידי תקופה ארוכה עד שמשום מה בחר להתחיל להתפוגג ממני.

האם זה בגלל האיידס ?

האם זה בגלל סיבה אחרת ?

אין לי מושג אבל הוא החליט שאני לא ראוי כנראה יותר למרות שאני יודע שלא עשיתי כלום רע.

הוא בעצמו אמר לי לא פעם ולא פעמיים שהוא יודע שהוא פישל בחברות הזו אבל הוא לא התאמץ על מנת לתקן, אני ניסיתי לא פעם ולא פעמיים לחדש את הקשר ובכל פעם אמר לי: "אני יודע שאני לא בסדר ואני מבטיח שזה יסודר..." אבל כמה שרציתי שהקשר החברי הזה יימשך, הקשר הזה מת.

אז אחרי המון מחשבות החלטתי לעצמי פשוט דבר אחד על מנת שארגיש טוב יותר.

אמרתי לעצמי את המילה – שחרר, שחרר, שחרר. שלוש פעמים שזה אומר שחרור מאותו אדם על מנת שייצא לי מהראש ואמשיך הלאה.

הוא היה חבר של אמת, הוא אמר שזה קשר דם אבל כנראה זה היה משהו אחר.

תחושת הבטן שלי אומרת – אחד מהדברים שהרחיק אותו זה האיידס, זה הבטן שלי אומרת ואני בדרך כלל לא טועה, זה לא טוב להיות בקרבה של אדם כזה.

לגיטימי מבחינתי, זו זכותו.

אז מבחינתי הוא כרגע לא קיים, הוא מבחינתי כמו מת, כי מת לא קיים יותר ואז אפשר להמשיך לחיות שמבינים שזה כבר לא יחזור.

עצוב לי שהוא מת מחיי אבל יש משפט שאומר שבכל מוות נולדים חיים חדשים.

זו דרכי זו אמונתי וכך אני ממשיך הלאה.

אם ברצונכם להגיב על הנאמר בבלוג הרשמו לפורום באופן חד פעמי והגיבו לכתוב בבלוג

קישור לפורום בו ניתן להגיב