השנה לאחר המון מחשבות אני עושה דברים שלא עשיתי מזה הרבה זמן.

לא מתקשר להגיד לאף אחד חג שמח, לא בא לי, אם מישהו רוצה, שיתקשר להגיד לי חג שמח.

למרבה העצב, אף אחד לא ברך אותי בחג שמח.

השנה ביום ההולדת שלי שיחוג ב 22 ליוני בחרתי לא להיות בארץ, למה, כי אני לא רוצה להתאכזב כמו בשנתיים האחרונות שכמעט איש לא התקשר לברך אותי בברכת מזל טוב והיו מעט כאלה שנזכרו כמה ימים אחר מעשה.

אז בחרתי שאת יום ההולדת שלי השנה אעשה לבד עם עצמי ואחגוג לי לבדי במסעדת פאר, באמסטרדם לבדי. כן, בלי שאף אחד יהיה איתי כי בין כה וכה כולם שוכחים את יום ההולדת שלי ולכן הבחירה היא, לעשות את זה – לבד.

כן, זה מוזר, אבל בזמן האחרון נוכחתי לדבר מאד מעניין, אנשים רק מצפים ממני כאדם פרטי ולא כנשא להמון אבל זה חד סטרי.

אנשים בתוקף עיסוקי הציבורי בנושא האיידס, באתר, בפורום מצפים כל הזמן שאעשה בשבילם בלי שהם מוכנים לנקוף אצבע אבל יותר מזה, הם יודעים לרטון ולכעוס שמשהו לא הולך כמו שהם רוצים  והם יודעים רק לבקר על מה שלא נוח להם ולא על מה שקורה דברים טובים.

כן, לכן, בחרתי לעצמי בימים האלה:

לא להתקשר לאיש,

ליסוע לחגוג את יום ההולדת לבד עם עצמי.

להתאמן ולהיות חתיך פצצון תוך כמה חודשים ולו רק להראות לעצמי שאני יכול להיות רזה, כוסון והורס ולא בחור שמנמן וחמוד רק.

כן, עצוב לי שככה אני כותב בערב פסח ובערב יום הולדת אבל זו המציאות איתה אני מתמודד.

ועוד דבר קטן שהעציב אותי, היום כתבתי מכתב פרידה לאדם שפעם נחשב לחבר הכי טוב שלי והיום אחרי 10 שנים שהבנתי שהחברות שלנו היא לא כמו בעבר, להפעיל את המושג – שחרר ולומר לעצמי שהוא כבר לא נקרא אצלי – חבר.

כן, ערב פסח תשס"ח.

לא רע לי בחיים, אבל האכזבות מנצחות את הדברים הטובים כרגע.

אבל בזכות הדברים הטובים שאני עושה לעצמי. אני חי לי וטוב לי. כי אני חושב עכשיו רק על עצמי.

אם ברצונכם להגיב על הנאמר בבלוג הרשמו לפורום באופן חד פעמי והגיבו לכתוב בבלוג

קישור לפורום בו ניתן להגיב