1. דברים שרואים משם

רשמית חומי שכר אצלי חדר בגלל פרידה זמנית מאשתו עקב בעיות בזוגיות שלהם. הייתי הוגן וגיליתי לו מיד שאני הומו ונשא. עוד מהרגע הראשון היה לו די ברור שכמעט כל הגברים שמסתובבים אצלי הם הומואים - חוץ מג`קי הסטרייט המוצהר, ונרי שממשיך להתעקש על דו מיניות מפוקפקת, ודני כמובן שהוא רק ילד, אבל אני מקווה נורא שהוא סטרייט.

חומי ידע בדיוק לאן הוא נכנס, אבל לא נרתע מלחתום על חוזה שכירות למרות השכנות ההדוקה שלי עם ליאור, ההומו המקצועי שלנו וחבר מרעיו שהם אוחצ`ות גאות וקוקיצות מסיבה מעוצבות.

לא שאלתי מה הנטיות שלו והוא לא התנדב לספק לי ביוזמתו שום מידע בנושא ואף על פי כן מרגע שראיתי אותו חשדתי שיש סיבה טובה מאוד לכך שהוא החליט לגור דווקא אצלי.

מצד שני מי אני שאוציא מהארון בן אדם בוגר ומיושב בדעתו ואבא לילדים קטנים? החלטתי שאני לא מתעסק בבעיה הזו ומניח לה לפתור את עצמה.

לעומתי ליאור שהגי דאר שלו לא טועה אף פעם אמר מיד שחומי הומו ואם אני מפקפק בכך הוא מציע לי להסתובב קצת סביבו בתחתונים בלבד ולראות מה יקרה.

דחיתי את ההצעה בנימוס, אבל כשגרים יחד בדירה כל כך קטנה... בוא נגיד שאפילו דני שהוא רק בן שלוש עשרה לא התפלא לשמוע שגם חומי הוא אחד מהחבורה.

למרבה הצער החליט חומי לצאת מהארון בנסיבות מאוד לא מוצלחות שגרמו לבלגנים איומים, ומעשה שהיה כך היה : ליאור ומיצי והחבר של ליאור - חיילון בלונדיני יפה תואר וטיפשון - לקחו אותו ביום שישי האחרון למסיבה אצל אלכס - המורה לשעבר של ליאור מהמכללה לעיצוב - יש לו וילה נהדרת בדניה והוא חובב גברים צעירים ומסיבות לוהטות. האווירה החופשית השפיעה על חומי ששתה יותר מידי וניסה לשים ידיים על החיילון.

כמובן שהתפתחה מריבה לא נעימה, חומי הסתלק ראשון, וליאור עם החיילון הסתלקו זמן מה אחריו, ועוד באותו סוף שבוע הם נפרדו זה מזה.

לצערי אני לא יכול להיפרד מהדירה שלי ולכן יש לי את שניהם על הראש. חומי - זועף ומדוכא בחדר השינה לידי וליאור - זועף ומדוכא בדירה מתחתי.

הם שונאים זה את זה ולא מדברים אחד עם השני ומי לדעת נרי האשם בכל התסבוכת הלא נעימה הזו? אני!

אני אשם כי השכרתי לחומי את החדר במקום לתת לו לעזור לי עם המשכנתא ומה יהיה מחר, כשכולם - ליאור ונרי ושאר חברי הכנופיה המעוצבת - יתכנסו בסלון שלי מול הטלוויזיה לראות את החגיגה שתיערך לכבוד חמישים שנות אירוויזיון? איך הם יחגגו כשחומי הקודר תקוע להם שם כמו קוץ שמנמן בתחת ההומואי המעוצב שלהם?

לא יודע!! ולא אכפת לי מכל האירוויזיון המטופש הזה!

עד שנרי עצבן אותי בשנה שעברה כשהתפעל בקולי קולות מהמחשוף של שירי מימון בקושי ידעתי מה זה אירוויזיון.

עכשיו אני יודע ועדיין לא אכפת לי!

אני בורח לאקס שלי במוצאי שבת ונותן להם לשבור לבד את הראש המחומצן שלהם. 

לתדהמתי התברר לי שביום שישי בלילה יש קדם תחרות, או אם תרצו מעין תזכורת - לא יודע איך קוראים לזה – המנחה של האירוע הייתה בחורה נחמדה עם פנים שמצאו חן בעיני - יותר מעניינים מיפים, אבל עם מחשוף ענק.

מה קורה עם הבנות הללו? מי חינך אותן? מה זה צריך להיות? להסתובב ככה, עם כל הציצים בחוץ, ועוד בטלוויזיה? איפה ההורים שלהן? אין להן בושה? לא קר להן?

השירים שהיא הציגה לפנינו בעזרת איזה אחד - מה שמו? לא חשוב – שעממו אותי. לדעתי היו שם יותר מידי בגדים, שירים, צחקוקים ונוסטלגיה בשחור לבן. למרבה הצער לא יכולתי לזפזפ משם והלאה כי ליאור, מיצי, סשה, דימה ועוד בחור אחד ששמו פרח מזיכרוני לא הסכימו איתי. הם ישבו אצלנו בסלון והביטו מלאי התלהבות במסך בעוד נרי מלעיט אותם במעדנים.

חיכיתי שימאס להם והם ילכו כבר, ואז חומי שהסתגר בחדרו בגלל הפאדיחה עם ליאור יוכל לצאת סוף סוף, אבל הם לא הפסיקו להתלהב ולקפץ בשמחה בגלל השירים העתיקים הללו תוך כדי שהם גונחים בגלל הדיאטה - מה שלא הפריע להם לזלול עוגות, כריכים, פופקורן, שוקולד וגלידה, ואני לא יודע מה עוד.

כשהבליח יזהר כהן בשחור לבן, צעיר ומתלהב, מזמר את אבאניבי הבלתי נסבל, איבדתי תקווה שהם ילכו סוף סוף והודעתי שאני הולך לטייל קצת בחוץ.

היחיד שהתרשם מדברי היה חומי, (הוא בטח ישב ליד הדלת, מצמיד את אוזנו לפתח המנעול), ובצעד נועז הוא קפץ החוצה בגרביו, מחזיק את נעלי ההתעמלות שלו בידיו, (נעלי אולסטאר, צהובות?) וצעק בלחש שהוא רוצה לבוא איתי גם.

ליד השער הוא נעצר ודחף לידי את הנעלים שלו. "רק רגע פולי." ביקש, ולמרבה תדהמתי פתח את מכנסיו והשתין על שיח כלאי התה מזן אייסברג שעומד בפינת הגינה ומפריע לפתוח את השער עד הסוף.

"כמעט התפוצצתי." הסביר לי כשהוא סוגר את החנות שלו, ונעל את נעליו, מקפץ קודם על רגל אחת ואחר על השנייה.

"קניתי אותן אתמול." אמר בגאווה בלתי מוסתרת, "מה דעתך עליהן?"

"הן, אה... מאוד צהובות."

"כן, פשוט לא יכולתי להתאפק. פעם ראשונה שקניתי נעלים לבד, בלי אשתי. היא בטח לא הייתה מרשה לי לקנות נעלים בצבע כזה, ובהתחלה גם אני היססתי, אבל הן נורא מצאו חן בעיני, אז למה לא?"

"למה לא?" הסכמתי, "אני מקווה שהן נוחות כי אני הולך מהר, הן לא משפשפות לך?"

"לא, מה פתאום? הן נוחות שיגעון, אני מרגיש שאני הולך על עננים." התפייט חומי וחייך אלי חיוך מלא אימון.

"אתה חושב שליאור עוד כועס עלי?" שאל.

"לא יודע, לא שאלתי אותו, אולי תשאל אותו אתה?"

"אני מתבייש. התנהגתי כמו אידיוט, אבל החיילון..." הוא נאנח, "הוא כזה יפה, והוא כל הזמן הסתכל עלי ו... לא הכרחתי אותו לעשות כלום."

"מה עשיתם?"

"רק התנשקנו, זה הכל. ליאור נורא התרגז ודחף אותי ו... מה אתה צוחק?"

"אני צוחק בגלל שבשנה שעברה קרה לי עם ליאור אותו דבר. הוא התנשק עם נרי בדיוק באותו מקום, ואז אני כעסתי נורא."

"עם נרי שלך? בבית של אלכס? מה עשית?"

"ברחתי החוצה ונרי רץ אחרי, ירד גשם, ובדרך הביתה התברברנו בדניה. יצאה לי הנשמה עד שהגעתי הביתה. רבנו נורא, ורק אחרי כמה ימים השלמנו באמת."

"חבל שליאור והחיילון לא השלימו."

"עזוב, אם זה לא היית אתה זה היה משהו אחר. ליאור והחיילון לא מתאימים, הוא אידיוט וצעיר מידי, וליאור ... טוב, זה סיפור ארוך."

(ליאור זה באמת סיפור ארוך, ואני אספר אותו פעם).

המשכנו ללכת ברחובות הריקים של הקריה, וכמו תמיד רגלי נשאו אותי לכיוון עין גנים. בדרך עברנו על פני המספרה של ז`וז`ו וקוקו. אם הם לא היו כעת בנופש באילת גם הם בטח היו יושבים אצלי בסלון ומתלהבים מהנוסטלגיה האירוויזיונית.

"סיפרו לי שפעם אתה והם ..." חומי הסמיק קצת, "שהייתם עושים שלישיות לפני שהכרת את נרי."

"עשינו את זה רק פעם פעמיים, אחרי כמה זמן נמאס לי."

"נמאס לך?" נדהם חומי. "למה? איך דבר כזה יכול להימאס עליך?"

"עובדה שנמאס." פסקתי, ואז, למראה אכזבתו, ניסיתי להסביר לו מה בדיוק היה שם. "הם זוג. הם כבר המון זמן יחד, והם צריכים גיוון, אבל הם גם מקנאים. הפתרון שלהם זה להכניס עוד אחד למיטה כדי לגוון, ובהתחלה זה באמת נחמד, אבל..."

"אבל מה?" חקר חומי, נושא אלי מבט להוט שגרם לי לחוש מבוכה.

"הרגשתי כמו אביזר מין." ניסיתי להסביר לו, "הם נחמדים והכל, אבל הרגשתי שהם משתמשים בי ורציתי ... רציתי מישהו שיאהב אותי בגללי, מישהו שיהיה רק איתי."

חומי נאנח קצת וסיפר לי בביישנות שיש לו מעט מאוד ניסיון עם גברים, ואף פעם הוא לא עשה את זה עד הסוף, והוא בכלל לא בטוח ש... הוא עוד לא החליט.

"מה? עדיין לא החלטת אם אתה הומו?" התפלאתי. הוא כבר כמעט בן ארבעים כמה זמן אפשר להתלבט?

"לא, לא לזה התכוונתי. רציתי להגיד שאני לא יודע אם אני אקטיבי או פסיבי." עקף חומי בזריזות את שאלת הנטייה המינית שלו.

"חומי, תקשיב לי טוב," הרעפתי עליו ממרומי ניסיוני, "בסופו של חשבון כולנו, דו מיניים וורסיטאליים, וכל אחד יכול לעשות הכל עם כל אחד, הכל תלוי בנסיבות."

"כן, אבל... אבל... שמעתי שאתה והבוריס הזה ועוד אחד ... שגם איתם וש..."

"אתה שומע המון רכילות בזמן האחרון." הערתי חמצמצות, למרות שבעצם לא היה לי מה על מה להתלונן - מי שגר ליד אוחצ`ות שלא יתפלא שהוא קם כל בוקר עם רכילויות חדשות. לפי הסיפורים עלי באמת אפשר לחשוב שהיו לי חיי מין סוערים ומדהימים, אבל האמת כמובן שונה לגמרי. דברים שרואים משם לא רואים מכאן.

כדי לסדר נכון את העובדות בראש המבולבל שלו סיפרתי לחומי שנכון, כשהייתי בתל אביב עשיתי סקס בשביל כסף כי הייתי תפרן וחסר בית, אבל זה היה זוועתי ולא אהבתי את זה בכלל, ובסוף גם חטפתי מכות רצח. מה שבעצם היה לטובה כי כשאושפזתי התגלה שיש לי איידס. בגלל זה באתי לגור בקריות. תל אביב המסריחה נמאסה עלי לגמרי ורציתי לחיות חיים שקטים יותר.

"ונרי ידע שיש לך איידס כשהכרתם?"

"בטח. אני מספר לכל מי שרוצה ללכת איתי למיטה."

"וזה לא מפריע להם?"

"מי שזה מפריע לו מסתלק. לבוריס זה בכלל לא הזיז, למרות שהוא היה נשוי אז והכל."

"פגשת אותו כשהוא היה נשוי? היו לו ילדים? אשתו ידעה?"

"יש לו ילדים, וכשאני הייתי איתו אשתו לא ידעה כלום, אבל בסוף היא גילתה תמונות של בחורים ערומים במחשב שלו והם התגרשו. בתקופה ההיא הייתי מאוהב בארקאדי ולא הייתי בקשר עם בוריס, שמעתי על זה רק אחר כך."

"שמעתי שארקאדי באיטליה עכשיו."

"כן, הוא תמיד שנא את הארץ, בגלל זה הוא שמח מאוד לנסוע לארה"ב עם בוריס."

"הם נסעו יחד? האקס שלך נסע עם החבר שלך?!" נדהם חומי. הוא לא הראשון, כולם מתפלאים כשהם שומעים את הסיפור הזה.

כשאני מספר את זה בבת אחת זה באמת נשמע חולני ומופרע, אבל בזמנו דבר אחד הוביל לדבר אחר בצורה לגמרי סבירה. נכון, כשבוריס עזב עם ארקאדי הלב שלי נשבר, אבל האמת שארקאדי היה עוזב אותי בין כה וכה כי הוא רצה עושר וחו"ל וסקס מהסוג שאני מרגיש לא נוח איתו, והמצחיק הוא שגם נרי לפעמים....

אולי זה משהו בפרצוף שלי שמושך אלי טיפוסים כאלו? טוב, לא חשוב. לא בא לי לדבר על זה עכשיו.

הראיתי לחומי את שכונת עין גנים שפעם גרתי בה ליד אליס ודני שגם היום הם השכנים שלי, ואחר כך חזרנו הביתה, משוחחים בנעימות על כל מיני דברים, ואז עשיתי טעות ואמרתי לחומי שהוא בטח ימצא שפה משותפת עם בוריס כי גם הוא נפרד מאשתו בגלל שהוא מעדיף גברים.

חומי התעצבן ואמר שלו ולאשתו היו המון בעיות חוץ מזה, ושהם נשארו יחד רק בגלל שהיא נכנסה להריון, ושזה בכלל לא ככה! והוא בכלל לא בטוח שהוא כזה, וזו רק תקופה כזו שעוברת עליו, ושהוא נמשך גם לנשים וש...

"בסדר, סליחה, לא התכוונתי להעליב." מיהרתי להתנצל. החבר`ה האלו שיושבים על הגדר נורא רגישים, אבל הוא כבר נעשה זועף מאוד והתעטף בשתיקה, וברגע שחזרנו הביתה טס לחדר שלו ולא יצא ממנו עוד.

הסלון היה ריק חוץ מנרי שישן על הספה, מוקף בצלחות ובכוסות מלוכלכות. אספתי הכל למדיח ואז נרי התעורר פתאום מבולבל, צעק עלי ששכחתי לקחת איזה תרופה - לא שכחתי, רק חיכיתי לרגע האחרון, זה לא אותו דבר - ובסוף נרדם בזרועותיי.

2. בחור חיובי עם דם רע

בסוף כן ראיתי את חגיגות היובל לאירוויזיון ואפילו נהניתי, אם כי התאכזבתי מאוד שוולארה לא זכה במקום הראשון.

מילא, גם מקום שני זה מכובד מאוד.

נכון, תכננתי לצאת לטיול רגלי עם חומי, אבל הוא עבר מהפך והספיק במשך השבת להתפייס עם ליאור ולהחליט שהוא כן רוצה לשבת עם כולם ולראות איזה שיר יזכה במקום הראשון, וחוץ מזה גם בוריס וולאדי הגיעו ככה שלא היה טעם לקחת אותו אליהם.

איך קרה כל המהפך הזה?

נרי, המקיאוולי הקטן שלי בחש בקדרה ושינה הכל.

הוא שתלטן ועריץ ותחמן, וחוץ מזה הוא הבין מיד שקרה משהו, למרות שלא אמרתי כלום אחרי השיחה המרגיזה עם דדי, ולכן הערב נגמר כמו שנגמר.

השיחה עם דדי ביאסה אותי מאוד. אני שונא את השיחות הללו של – התלבטתי המון זמן והחלטתי לספר לך לטובתך כי אני חבר שלך, ואני במקומך גם הייתי רוצה לדעת – תרשה לי לתקן אותך דדי, במקומי לא היית רוצה לדעת, ומה זה חשוב בכלל היום מה ועם מי הוא עשה אז?

שתוק כבר ותפסיק לספר לי דברים לטובתי!

בגלל שביום שישי הם טחנו מול הטלוויזיה, והמשיכו עם זה גם בשבת, השיחה עם האורחים שלנו ליאור מיצי ושות` נסבה על דיאטה, ומובן ששוב נרי התחיל לקטר שאני לא אוכל בריא ונכון, ובעיקר אוכל מעט מידי.

ניסיתי להסביר שבגלל שיש תרופות שצריך לאכול לפני שלוקחים אותן כל נושא האוכל שפעם היה רק כדי להשביע רעב (ואם האוכל היה טעים זה היה גם תענוג), נעשה בשבילי כמו סקס בשביל זוגות שלחוצים להיכנס להריון ושוכחים שסקס זה קודם כל כיף.

"יש תקופות כאלו של חוסר תאבון וצריך להיות סבלני ולא להציק." הסברתי.

"חוסר התיאבון שלך זה בגלל שאתה בדיכאון!" פסק נרי, ושוב נדנד שאראה מישהו, כלומר פסיכולוג.

כאילו שאין לי מספיק עם הקבוצת תמיכה הזו ושאר הרופאים שיורדים לחיי.

נרי, אולי בגלל שאימא שלו תמיד הייתה חולה והיפוכנדרית, מקשר אהבה לדאגות בריאות, ולפעמים אני חושב שהוא ממשיך להיות איתי רק בגלל שהוא נהנה לטפל בי. אני רוצה להיות בשבילו החבר שלו, לא מקרה רפואי שזקוק לטיפולים ודאגה.

כדי לסיים את הויכוח הטיפשי הזה הסכמתי שהם ימדדו וישקלו אותי ודי הופתעתי כשגיליתי שירדתי למשקל 76 ק"ג. תמיד שקלתי 80 ואפילו קצת יותר מסתבר שגובהי הוא לא סתם מטר שמונים ומשהו כמו שחשבתי עד היום אלא מטר שמונים ושלוש בדיוק, וליאור, המומחה שלנו לענייני דיאטות ומשקל אמר שבחור רחב כמוני צריך לשקול קצת יותר, ומיד הרים לי את החולצה ומישש לי את הצלעות - כאילו שהוא הולך להכין ממני צלי או משהו – והודיע לי שאני שדוף ועלי לחזור ולהתרפד קצת ונתן לי קרמבו.

הריח של השוקולד עשה לי בחילה, אבל כולם הסתכלו אז אכלתי. הקרמבו הזה נשאר תקוע לי בגרון שעות אחר כך.

הייתי רוצה שיפסיקו לבדוק אותי, לדבר עלי, להציק לי, ולהפוך את האוכל שלי לנושא לדיון – זה הורס לי את כל שמחת החיים שעוד נשארה לי.

כשהשידור התחיל ישבתי מול המחשב שבקיץ העברתי לסלון, והתכתבתי במסנג`ר עם יוני. הוא נמצא עכשיו בחיפה אצל סבא וסבתא שלו, ממש קרוב אלי, ונורא נורא מתחשק לי להיפגש איתו, לראות אותו, לגעת בו גם פיזית, לא רק במילים, אבל זה מחייב כל כך הרבה תיאומים והתחמקויות והסברים ... ובסוף אני מניח שזה ייגמר באכזבה כמו כל הפגישות הוירטואליות ואני אאבד את החבר הוירטואלי היחיד שלי.

עדיף ככה, שנישאר רק ידידים בלי מגע פיזי.

נרי שתק ורק הסתכל עלי בלי מילים, והמשיך לשתוק גם כשהופיעה דנה עם השמלה האוורירית שלה. באמת יפה מצידו שהפעם הוא התאפק ולא אמר כלום בניגוד למה שקרה ביום העצמאות כשהוא התפעל מהמחשוף של שירי מימון.

לאות תודה על האיפוק שלו כיביתי את המחשב וישבתי עם כולם, ונסחפתי עם האווירה הטובה והצחוקים והבדיחות, אבל לא נגעתי באוכל - פיצה וגלידות לא בא לי, וקולה אני ממש שונא, ובירות עוד יותר.

"לא אכלת כלום מאז הקרמבו הזה שליאור נתן לך." אמר נרי אחר כך, כשכולם הלכו ורק אני והוא נשארנו עם חומי והבלגאן.

"ואתה לא עשית עדיין בדיקת דם אחרי ...." ואז ראיתי שחומי מקשיב למריבה והשתתקתי, אבל הוא ידע טוב מאוד למה אני מתכוון - לקטע המופרע הזה כשהוא ליקק לי את השריטה באצבע.

"בשבוע הבא אני אבדק." הוא הבטיח, "וחוץ מזה אתה סתם נלחץ פולי."

"למה הוא צריך להיבדק?" לא התאפק חומי לשאול. הוא היה קצת שתוי, אחרת הוא לא היה מתערב.

"כי פולי אידיוט וחושב שהדם שלו הוא רעל!" התפרץ נרי שגם הוא היה טיפה שתוי.

"מתי תבין, מפגר אחד, שאתה לא רעיל ולא טמא!?" הוא צעק עלי.

אמרתי לו לסתום והלכתי לחדר השינה שלנו. אחרי שהוא הפעיל את המדיח הוא בא אחרי. נשכבנו לנו, מכורבלים יחד, ורבנו על חוסר הזהירות שלו ועל הזלזול שלי בתרופות ועל זה שהוא קנאי ושאני כל הזמן יושב עם האף בספר או במחשב.

כדי לעצבן אותו חזרתי על החוכמה שלי שאני בחור חיובי עם דם רע. הוא באמת התעצבן וניסה להכות אותי, ואני תפסתי לו את הידיים חזק מעל הראש וליטפתי לו את התחת, קודם ביד הפנויה, ואחר כך עם הלשון ואחר כך ...

אחרי שהתרחצנו הלכנו לישון ועדיין לא דיברנו על מה שדדי סיפר לי, אבל הוא לא הניח לי להירדם עד שהבטחתי לו שאני אוהב אותו מאוד, ורק אותו אני רוצה, ואני לא אפגש עם אף אחד אחר חוץ ממנו.

מקיאוולי כבר אמרתי?

3. כל תכנית היא בסיס לשינוי

חזרתי אתמול הרוס מעייפות. היה מן יום מעצבן כזה בעבודה. הכל השתבש שום דבר לא עלה יפה, הכל התאחר וכל התוכניות נעשו בסיס לשינוי.

לא אוהב ימים כאלו. אפילו איציק שנורא התאמץ להיות בסדר ולא להתרגז נשבר לקראת סוף היום וצעק.

הבנתי אותו לגמרי, באמת היה יום מתסכל.

חזרתי הביתה רצוץ וצנחתי מול המחשב רק כדי לגלות - הפתעה הפתעה! שהיום הנחס הזה ממשיך גם בבית – לכל אחד היה משהו לספר לי ולהגיד לי ולהתלונן לפני. הטלפון צלצל בדיוק כשהייתי במקלחת ועד שנפטרתי מנודניק אחד צלצל אחר לנייד שלי!

די כבר קרציות! לא משלמים לי מספיק בשביל לסבול אתכם גם בבית.

בסתר לבי אני יודע היטב למה התרגזתי כל כך על כולם – נרי התקשר אלי הבוקר להגיד לי שהוא נוסע ישר מהעבודה להורים שלו כדי לקנות איתם טלוויזיה והוא בטח כבר יישאר אצלך לישון.

כן, ואני מלכת אנגליה!

עובדה היא שלכל אחד מאתנו יש בפינה קטנה וקרה אי שם בקצה ליבו מחשב קטן ואפור שעליו נערך מאזן חסר רגש ומדויק מאוד של הרווח וההפסד שיש לנו ממערכות היחסים שלנו.

ברגע שהמאזן מראה הפסדים חוזרים ונשנים אנחנו סוגרים את הבאסטה, פשוט ככה, והמאזן שלי עם נרי מתחיל לסבול מהפסדים כרוניים לאחרונה.

אני משקיע חום, ורגש, ואהבה, וגעגועים, ומקבל סיפורים על ההורים שלו, (ששונאים אותי), דיווחים טרחניים על מצבי הרוח והבריאות שלהם ואיך הם לא יכולים לצאת מהבית בלי נרי שיחזיק להם את היד.

גם אני צריך מישהו שיחזיק לי את היד אחרי יום עבודה מפרך ועם כל הכבוד ליוני החמוד – ידידי הוירטואלי, אני לא יכול לבנות רק עליו בנושא הזה של תמיכה וידידות.

"אנחנו רק רבים ועושים סקס, חוץ מזה אין בינינו כלום." כתבתי ליוני, ופרץ של כעס מריר נשך לי את הלב.

למה אני לא יכול לדבר איתו כמו עם חבר? למה אנחנו שקועים ביחסים הדוקרניים והמתחשבנים הללו? איפה האהבה והחברות והשמחה? פעם הם היו פה? לאן הם נעלמו?

הסעתי את דני הלחוץ לאן שהוא היה צריך להגיע, חזרתי הביתה ונכנסתי לדירה של ליאור כדי להגיד למעוצבים מה בדיוק אני חושב על ההתקרצצות שלהם עלי.

לפני שהספקתי לפתוח את הפה הם הגישו לי ארוחת צהרים, וכרכרו סביבי מלאי חרטה, וליאור הפציר בי לתת לו רשימת קניות כי הוא בדיוק עכשיו קופץ למגה, ומיצי התנדב לעשות לי מסג`, מה שגרם לסשה ולדימה לצחקק בעליזות.

אולי הם יודעים משהו שאני לא יודע על המסג`ים של מיצי?

מיד אחר כך חומי בא לספר שנרי השאיר לי הודעה שהוא בדרך הביתה ופתאום הכל נראה קצת פחות קודר.

בלילה ניסיתי לדבר עם נרי על העתיד שלנו ולברר מה דעתו שאולי ... 

אני מתכנן את השיחה הזו כבר המון זמן, אבל עד שהספקתי לפתוח את הפה התחיל `עמוק באדמה` ואחר כך פשוט נרדמנו.

אולי בפעם אחרת, אחרי הכל כל תכנית היא בסיס לשינוי.

למחרת טרחתי כל הבוקר על ניקיון, סידורים ובישולים. לעומת אימא שלי שהייתה נתקפת תזזית בימי שישי ולא נרגעת עד לרגע הדלקת נרות השבת הייתי די רגוע, אבל בכל זאת קמתי מוקדם בבוקר, עשיתי קניות לשבת, רוכש מתוך דחף פתאומי דג סלמון ששוקי הקצב נשבע לי שקל מאוד להכין אותו ושהוא טעים מאוד - במחיר שהוא עלה לי חסר לו שלא! אחר כך חזרתי הביתה והתחלתי לעבוד. שטפתי וקרצפתי וגירפתי, ואפילו ניקיתי קורי עכביש מהפינות.

חומי התגלה כעזר כנגדי וגם, הפתעה הפתעה, כבעל ידע ותשוקה לבישול!

עד הצהרים הוא כבר הרגיש מספיק נוח איתי והעז לשאול אותי מה זה ויאז`ה.

"מאיפה שמעת את הביטוי הטיפשי הזה?!" נזפתי בו.

הוא התפתל במבוכה ומלמל משהו על צ`אטים ואטרף וכיוצא בזה.

אמרתי לו שזה ביטוי סלנג להומו זקן, אבל שלא ייקח ללב כי בעדה שהוא מנסה להסתפח אליה שלושים פלוס נחשב לזקן.

"אני לא מרגיש זקן." אמר חומי במרירות, "אולי אני כבר לא ילד, אבל אני לא זקן. בן כמה אני נראה לך?"

"אני שונא שאלות כאלו, אני אף פעם לא יודע מה לענות. ברגע שמבקשים ממני לנחש גיל של מישהו ראשי מתרוקן לגמרי ואני הופך לעילג.

גמגמתי שאני לא טוב בזה והוא נראה לי בן ארבעים מינוס, פחות או יותר.

"אני בן ארבעים ושתיים." אמר חומי, "פתאום גיליתי שבן אדם בגילי נחשב בצ`אטים לקשיש."

"האמת שאף אחד לא אומר את הגיל האמיתי שלו במקומות כאלו."

"את זה הבנתי כבר לבד, בגלל זה אני משקר שאני בן שלושים ושמונה, זה טיפשי!"

"מה שטיפשי זה להיכנס בכלל לצ`אטים של הומואים."

הוא הסתובב בגבו אלי בניסיון להסתיר ממני את ארשת פניו, אבל יכולתי לנחש את אומללותו ממראה גבו. "אז איפה אני אמור להכיר בחורים פולי?" שאל בקול נמוך, מבויש.

הרגשתי שאני מתאייד מרוב מבוכה. "יש ... אני יודע? יש... מסיבות, או פאבים, או בתי קפה או ..."

"פולי," הוא הסתובב, שוכח את מבוכתו, "אני חרמן, ואני אוהב בחורים צעירים, ממש צעירים, יותר צעירים ממך."

"אבל חומי," סקרתי אותו בייאוש. הוא נראה קצת יותר טוב בזמן האחרון. מאז שהתחיל לגור כאן רזה מעט ושיפר את בגדיו ותסרוקתו, אבל עדיין אף אחד לא היה חושב שהוא בן עשרים, אפילו שלושים אי אפשר היה לתת לו. "מה רע בגברים בגילך? לפחות תוכל לדבר איתם אחר כך."

"אני לא רוצה לדבר, דיברתי מספיק כשהייתי נשוי, עכשיו אני רוצה לזיין." פסק חומי, "אני רוצה בחורים חלקים, שחומים, רזים, אבל לא נשיים מידי." פירט את העדפותיו.

"מישהו כמו נרי." הצטחקתי.

חומי האדים ואגלי זיעה צצו מעל שפתו העליונה. "כן, מישהו כמו נרי." הודה.

הבטנו זה בזה במבט ממושך ושתקנו. אני כי הייתי נבוך ולא היה לי נעים לספר לו שרק כסף ישיג לו את מה שהוא רוצה, והוא ... לא יודע למה הוא שתק. אולי מהבושה?

המשכנו לעבוד ועד הצהרים הבית הדיף ריחות טובים של מאכלים וניקיון. ישבנו לאכול ושוב חזר חומי לנושא שהעיק עליו.

"אתה בטח חושב שאני מניאק." העז להגיד.

"אני חושב שאתה מנסה לפצות את עצמך על השנים שאיבדת, אבל זה לא ילך חומי."

"יש צעירים שדווקא אוהבים מבוגרים יותר." העז חומי להעיר, ותקע את עיניו בצלחת.

"כן, יש, אבל בדרך כלל מה שהם באמת אוהבים זה את הארנק הבוגר שלהם." הרשיתי לעצמי להיות קצת גס רוח.

"זה מה שאתה אוהב אצל בוריס?" החזיר לי חומי מידה כנגד מידה.

נאנחתי, איך אני יכול להסביר את הקשר שלי עם בוריס לחומי? אני לא יכול, בטח שלא עכשיו כשהוא חרמן ומפנטז על איזה צעיר לוהט שיחזיר לו את אשליית הנעורים האבודים שלו.

"בוריס תפרן, וחוץ מזה אף פעם לא היינו בקטע של אהבה. אצלנו זה רק ידידות וסקס."

"רק סקס זה בסדר גמור מבחינתי." הודה חומי בכנות שגם הצחיקה וגם העציבה אותי.

"נו, אז מה אני עושה פולי?" שאל כשפינינו יחד את השולחן.

"שם כמה שטרות בארנק, מחכה עד שעה אחת עשרה בערך והולך לגן."

חומי העווה את פניו בתיעוב. "אם לא זה אז אתה יכול ללכת לאיזה פאב, יש אחד ברחוב מסדה נדמה לי ... אבל אל תשכח את הכסף."

"פאבים זה משעמם. מה עם מועדונים? קצת לשתות, קצת לרקוד."

סקרתי את גזרתו השמנמנה ופניו העגלגלים וניסיתי לשכנע אותו שהוא לא ירגיש נוח בין כל הצעירים המפזזים לקצב הרעש שמכונה משום מה מוזיקה, במיוחד לאור העובדה שהשמחה האמיתית מתחילה בשעה שאזרחים מהוגנים כמונו כבר מכבים את הטלוויזיה ופורשים לשנת לילה.

"לא אכפת לי!" הטיח חומי בזעף, "אני רוצה לחיות! אני רוצה לבלות! לרקוד! להשתכר! לעשות סמים וסקס בשירותים!"

"עכשיו נזכרת? איפה הייתי בעשרים השנה האחרונות?" התבדחתי כדי להסתיר את המבוכה שעוררו בי דבריו.

תאוות החיים שלו שהתעוררה עשרים שנה מאוחר מידי עוררה בי רחמים ופחד. פחד שגם אני אתעורר פתאום ואגלה שכבר עברתי את גיל שלושים ועדיין אני מתפקד כמין תחליף אבא לנרי שממשיך לדלג בעליזות בין שני עולמות, פחד שאני מבזבז את זמני המועט כל כך על הילד הסקסי הזה שעדיין לא יודע לאיזה כיוון ינווט את חייו.

כאילו המחשבה עליו משכה אותו הביתה נרי התגשם פתאום בפתח הבית. הוא שיבח את הניקיון ואת האוכל, טעם מפה ומשם, התלהב מהסלמון ונישק את לחיו של חומי שהאדים עד לאוזניו ושאל הוא יכול לצאת הערב עם נרי לבלות במועדון `החורבה` בהדר.

"בטח." אמר נרי בעליצות, "אבל בתנאי שאתה תהיה זה שלא שותה."

חומי הסכים בלהיטות שעוררה בי עצב ולאות תודה ליטף את כתפו של נרי. הליטוף הגנוב הזה הרגיז אותי, אבל שתקתי וכולנו הלכנו לנוח את מנוחת הצהרים.

"תתנהג איתו בעדינות, הוא קצת דלוק עליך." הזהרתי את נרי כשהיינו לבד.

"מי, הקשישון הזה?" הצטחק נרי, "מה פתאום?"

"הוא מנסה להספיק עכשיו מה שהוא לא הספיק לפני עשרים שנה. הוא רק נראה בן ארבעים, בלב הוא מרגיש בן עשרים, ואתה בדיוק הטעם שלו."

"שטויות." פטר נרי את חומי בקוצר רוח ונשכב עלי, ממסגר את פני בכפות ידיו, "אתה בטוח שלא תבוא איתנו?"

"נרי, די. אתה יודע מה דעתי על הקטע הזה של בילויים במועדונים, מיציתי את זה. אני אוהב ללכת לישון בחצות, ושונא רעש ועשן של סיגריות."

"ומה איתי? אותי אתה עוד אוהב?" חקר בצחוק, בטוח בתשובתי החיובית.

כששתקתי והסבתי את פני ממנו הוא הרצין וירד מעלי. שכבנו גב אל גב ושתקנו. מגע עכוזו החלק בגבי ותחושת חום גופו נעמו לי מאוד. גיששתי בזהירות בכפות רגלי אחרי כפותיו, מלטף אותן בעדינות באצבעות רגלי, מתענג על מגע כריות בהונותיו החלקלקות בבהונותיי.

"פולי, קראתי בבלוג שלך."

נאנחתי.

"יש לי הרגשה שאתה רוצה שנפרד, שנמאסתי עליך."

"לא אתה חמוד, אבל המצב שלנו, כל הקטע הזה שאתה גר קצת פה וקצת שם, נמאס לי שאני אף פעם לא יודע מה קורה אתנו."

הוא התיישב והשעין את ראשו על כפות ידיו. "זה בגלל שאני יוצא הערב בלעדיך?"

"לא, מה פתאום? תצא, תעשה חיים בכיף. זה לא זה, זה פשוט..."

"אתה לא אוהב אותי יותר!" פסק נרי נוגות והלך למטבח.

הצצתי באלכסון מבעד לדלת חדר השינה וראיתי שהוא מוציא את הכלים מהמדיח ותוך כדי כך מנגב מידי פעם את לחייו הלחות מדמעות בגב כף ידו.

נשארתי בחדר השינה, מנסה לברר ביני לבין עצמי מה אני באמת חש כלפיו, אבל מראה פניו העצובים ושפת הגוף האומללה שלו - מעולם לא ראיתי מישהו מסדר כוסות בארון בטראגיות מרשימה כזאת – הסיחו את דעתי.

הניסיון שלי להיאבק בדחף לרוץ אליו ולנחם אותו נכשל. הוא היה אומלל! לא יכולתי לשאת את זה!!

רצתי אליו וחיבקתי אותו, נישקתי את דמעותיו, לקחתי אותו למיטה ואהבתי אותו עד שהתעייף ונרדם.

אולי מחר יהיה לי זמן לשבת ולחשוב מה אני מרגיש כלפיו?

4. רק הסתכלתי

קצת אחרי אחת עשרה בלילה ירדו חומי ונרי, מגונדרים ומבושמים, לדירה של ליאור. משם הם תכננו לצאת כולם יחד לבלות בעיר.

אחרי שהם הלכו צחצחתי שיניים, לקחתי את הכדורים של הלילה, קראתי קצת בעיתון ונרדמתי עוד לפני חצות.

בערך בארבע לפנות בוקר התעוררתי ממגע ידיים על גופי. זה היה נרי - ערום, לוהט, מזיע וחרמן רצח - הפך אותי בלהיטות על בטני ונדחק אלי.

"מה אתה עושה? מה קרה? כבר חזרתם? מה שעה? מה....?"

כמו אות מבשר רע התגלגל לעברנו רעם נמוך ומפחיד והחריש את אזני, ומיד אחריו בא עוד אחד- הייתה לי הרגשה שהגג רועד מעצמת הרעש. המון מטוסים עוברים מעלינו בדרכם לרמת דוד, אבל בדרך כלל לא בשעות לילה כל כך מאוחרות, ולעיתים נדירות הם טסים כל כך נמוך.

קפאנו בשתיקה, ממתינים עד שהרעש הנורא ייחלש. "נרי," התחלתי להגיד, "מה?"

"שתוק כבר ותפתח את הרגלים." אמר ותקע ברך קשה ועקשנית בין רגלי. ידיו מעכו בכוח את כתפי, וכשלא מיהרתי למלא את פקודתו חטפתי נשיכה בכתפי.

היחס הקשוח הזה הדליק גם אותי. הרגשתי איך הדופק שלי מתגבר והזין מזדקף. "תשים קונדום." אמרתי, והתרוממתי על ברכי להקל עליו את הגישה.

"שמתי, זה בסדר." הוא לחש באוזני, נגס בעדינות את התנוך וחדר לתוכי בתנועה אחת מהירה.

זה כאב קצת, אבל כאב טוב כזה, כאב נעים. זה היה זיון פראי. אני הייתי עוד קצת מנומנם ולא ממוקד והנחתי לו להוביל. הוא היה מתוח, כועס, מלא להט ודברן יותר מהרגיל.

הרגשתי מבולבל, לא הייתי בטוח מה קרה לו, למה הוא משתולל ככה.

כל מה שיכולתי לעשות בנסיבות ההן היה לשכב בשקט ולנסות ליהנות. זה היה מרגש, אבל גם מפחיד קצת.

 "אתה שייך לי פולי." גנח תוך שהוא הולם בגופי בכוח, "אתה שלי ואל תשכח את זה." חזר ואמר, וליתר תוקף הוסיף נשיכות על עורפי וכתפי.

"תגיד שאתה שלי." דרש וטלטל את כתפי.

משום מה לא הצלחתי להגיד את המילים הללו, הן סירבו לצאת מפי. ניסיתי למצוא להן תחליפים ראויים – "אני אוהב אותך." אמרתי, "אנחנו שייכים זה לזה." הוספתי בניסיון להרגיע ולפייס.

הוא מעך את אשכי בכוח. "תגיד שאתה שלי." התעקש.

התחלתי להיאבק בו, מנסה להיחלץ בכוח מהגוף הרזה והנוקשה שמסמר אותי למיטה. הוא התנגד וקילל אותי בערבית, ואני החזרתי לו קללות ברוסית, וככה, תוך מאבק אלים, גמרנו יחד – דבר די נדיר אצלנו.

נרי ניתר מעלי מיד אחרי שגמר וטס לשירותים, משאיר אותי שוכב בחושך, מותש ומתפלא.

"מה קרה חמוד?" שאלתי ברוך כשחזר למיטה, "איך חזרתם כל כך מוקדם?"

"לא נסענו בכלל." ענה נרי, "נשארנו בדירה של ליאור."

"אבל עכשיו כבר ארבע בבוקר ויצאתם באחת עשרה?" התפלאתי, "מה עשיתם שם כל כך הרבה זמן?"

"לא חשוב." הוא הצטנף בזרועותיי, רועד קצת. "הכאבתי לך? סליחה. הייתי קצת ... קצת ...."

"היית קצת הרבה." ליטפתי אותו, "מה קרה נרי? מה עשיתם שם?"

"אני חושב שליאור תכנן הכל מראש." אמר נרי ופיהק, ופתאום, כמו שקורה אצלו כשהוא עייף מאוד, הוא נרדם בבת אחת.

 מניסיון ידעתי שאין טעם לנסות לדובב אותו עד שלא יתעורר ולכן הלכתי למקלחת והתרחצתי, ובדיוק כשיצאתי ערום בדרכי חזרה למיטה נכנס חומי, לבוש רק במכנסים, מחזיק את נעליו בידיו.

בהינו מופתעים זה בזה. "אתה לא ישן פולי?" הוא שאל לבסוף, ממצמץ בטיפשות לעברי.

"לא, נרי העיר אותי." מבטו עבר על גופי, מתחיל מלמעלה, עובר על חזי ובטני ונתקע בין רגלי. "אתה ממש גדול." העיר בקנאה, "ליאור אמר שאפשר לדעת לפי  הידיים, אני רואה שזה נכון."

חומי הזה, כמה שהוא היה שיכור ומסטול הוא הצליח לגעת במשפט אחד בשתי הנקודות הרגישות שלי - תמיד חשבתי שיש לי ידים מכוערות ומגושמות וזין לא מספיק גדול. אני מניח

שלכל הגברים יש בעיה עם הזין שלהם. לי, שגדלתי בחדר אחד עם שני אחים גדולים ומפותחים מאוד גופנית, על אחת כמה וכמה.

רק אחרי שיצאתי מהבית והתחלתי לקבל מחמאות הבנתי שאין לי מה להתבייש, אם כי עד היום אני מתעקש לא לדעת כמה ס"מ יש לי שם, אבל אני יכול להגיד רק דבר אחד - של נרי יותר גדול.

"של נרי יותר גדול." אמרתי לו, והוא צחק צחוק מסטולי מטופש והתחיל לספר לי מה קרה בדירה של ליאור - הם חיכו למישהו שיתקשר ושתו, ואחר כך המישהו התקשר והם חיכו עוד, וכדי לא להשתעמם שתו ועישנו וראו פורנו בטלוויזיה.

לליאור היה דיסק מדליק של אורגיות עם כושים אמר, ועיניו ברקו בהתלהבות, ואחר כך היה להם חם והם התחילו להוריד חולצות ואחרי זה מכנסים ו.... שמעתי מספיק ודי!

"אתה מסטול מהתחת, לך כבר לישון!" אמרתי בזעף.

הוא כשל לעבר חדרו והסתבך בדלת. היה עלי לעזור לו כדי שלא ייפול אפיים ארצה.

"נרי לא הסכים להוריד את המכנסים." גילה לי כשכבר שכב לבטח במיטתו, "תגיד, הוא חלק ככה באופן טבעי או שהוא מוריד שערות?"

"שתוק כבר ותישן חומי." אמרתי וצבטתי ברשעות את הצמיג הרך שעטף את מותניו. האלכוהול והחשיש חיסלו אצלו את תחושת הבושה. ראיתי דברים כאלו קורים אצל אנשים במצבו - הם מאבדים את כל העכבות שלהם ואם לא משגיחים עליהם הם נסחפים בצורה מסוכנת.

"ליאור זיין אותי בתחת וזה היה נעים." אמר, מתעלם מהצביטה, "אני אוהב שמזיינים אותי בתחת" הודיע לי, "תגיד, אתה ונרי, כשאתם במיטה, מי משניכם הוא ....?"

"אנחנו מתחלפים לפי התור." אמרתי במהירות, לפני שישלים את שאלתו, כבר שמעתי את השאלה הזו בעבר ותמיד השואל היה שיכור או מסטול. חומי היה גם וגם.

"איך ידעת מה אני רוצה לשאול?" התפלא חומי, "אתה ממש חכם פולי, אתה לא נראה חכם אבל אתה ממש חכם."

"תודה רבה ולילה טוב." קטעתי את השתפכותו וקמתי.

רציתי לצאת משם כמה שיותר מהר, לא אהבתי אותו כשהוא היה כזה, הוא הסריח מאלכוהול ודיבורו היה משובש. פחדתי ממה שהיה לו לספר לי, רציתי שישתוק וישן, אבל לחומי היו רעיונות אחרים.

"למיצי יש זין ורוד ומתוק נורא." סיפר לי, "רק מצצתי אותו, ליאור לא הרשה לי לזיין אותו בתחת, הוא אמר שהתחת של מיצי שייך רק לו. יש לו תחת עגול ורך כזה, תחת חמוד ולבן כזה, אני אוהב תחת של בחורים צעירים, למה נרי לא רצה להראות לנו את התחת שלו?"

"סתום כבר." סיננתי, וברחתי משם, סוגר בכוח את הדלת מאחורי גבי.

הלכתי לחדר השינה שלנו ונשכבתי לצידו של נרי, מקפיד לא לגעת בו. אל תעשה סיפור מכל שטות אמרתי לעצמי, מה אתה, ילד?

אתה יודע מה זה שיכורים, והם גם עישנו וראו פורנו. נו, מה חשבת שיקרה כששמים יחד כמה הומואים מעורבבים עם אלכוהול וחשיש?

נשמתי לאט מהסרעפת, כמו שלמדתי בפילטיס, וניסיתי להירגע ולהזכיר לעצמי שאני לא ילד וכבר ראיתי דבר אחד או שניים בחיים, אבל העובדה שהחבר הפרטי שלי, שלמיטב ידיעתי הוא בחור שמרן ולא ממש שתיין גדול, היה מעורב בבלגן ההוא, די זעזעה אותי.

נרי מלמל מתוך שינה, התהפך ונצמד אלי. דחפתי אותו מעלי, אבל הוא התעקש ודחף רגל בין ירכי. זה היה נעים. בסוף נרדמתי מחובק איתו, והתעוררתי רק בשמונה בבוקר.

בבוקר הוא קם לפני וכשהתעוררתי הוא כבר היה במטבח, מכין סלט. השתרכתי למטבח רק בתחתוני וביקשתי קפה.

הוא מיהר לתת לי כוס קפה ועוגה, מביט מודאג בסימנים הכחולים שעשה על כתפי. כרגיל אצלי זה תמיד נראה יותר גרוע מכפי שזה באמת. יש לי עור לבן שכל סימן נראה עליו בולט ודרמטי מאוד, אבל זה בכלל לא כואב.

"שמעתי שהיה לכם ערב סוער." הערתי.

נרי התיישב מולי, מביט בי במבט מוכה אשמה. "אני לא עשיתי כלום." התגונן, "רק הסתכלתי. חשבתי שעוד רגע נלך, אבל הם שתו המון ועישנו, ואחר כך היה ... הם ראו איזה מן סרט כזה..."

"שמעתי, פורנוגראפי עם כושים." אמרתי בשלווה, נהנה לראות איך הוא מסמיק. יש לו עור שחום מאוד וכשהוא מאדים לחייו פורחות בצבע אדום יין כהה, משובב נפש.

"רק הסתכלתי." חזר ואמר.

"והורדת חולצה." קנטרתי אותו.

"היה נורא חם פולי, אבל אחר כך הם התחילו ... רק הסתכלתי."

"בסדר אדון רק הסתכלתי, למה לא חזרת הביתה אחרי שהם הורידו את המכנסיים?"

"כי ... כי ... חשבתי שזה בצחוק, חשבתי שעוד רגע הם יפסיקו, אבל ... די פולי, רק הסתכלתי."

עזבתי אותו וירדתי לדירה של ליאור. מצאתי אותו ואת מיצי ישנים יחד במיטה של ליאור. ברור היה שאי אפשר לדבר איתם.

הדירה הייתי הפוכה לגמרי – כוסות, צלחות בגדים ובדלי סיגריות מפוזרים בכל מקום. באמצע השולחן המבולגן עטיפת הדיסק של הסרט הפורנוגרפי עם הכושים. הסתכלתי על העטיפה, ראיתי שהדיסק עדיין במערכת והלכתי.

יש דברים שאפילו להסתכל עליהם אני לא מוכן.

בצהרים ליאור קם סוף סוף וישב בגינה עם קפה וסיגריה. התיישבתי לצידו וניסיתי לברר מה בדיוק היה שם.

"תפסיק לחפור כבר!" התנפל עלי עוד לפני שהספקתי לנסח שאלה, "אין לך מה לדאוג, החבר שלך רק הסתכל קצת ואחר כך ברח, תרגיע."

אני לא יודע מה לענות כשחברים מדברים אלי בטון מרושע כזה. אומרים לי לא לחפור אז אני מפסיק לחפור.

חזרתי הביתה ומצאתי את נרי יושב מול המחשב, מנסה לשחק סוליטר ומפסיד כל הזמן.

"מה ליאור אמר לך?" שאל בחרדה

"שאפסיק לחפור ושרק הסתכלת." עניתי והלכתי לשבת על הספה.

כמו שקיוויתי הוא בא והתיישב עלי, משעין את ראשו על כתפי. "פולי," אמר, "אל תכעס, רק הסתכלתי. זה היה מחרמן נורא, אבל לא רציתי שהם יגעו בי, רציתי רק אותך, אתה כועס?"

הבטחתי לו שאני לא כועס ושאני מבין, ושזה באמת מחרמן נורא לראות אחרים עושים סקס, ואני שמח שהוא חזר הביתה ולא הצטרף לאורגיה שלהם.

אחר כך דיברנו קצת על עצמנו ועל היחסים שלנו לאור מה שקרה בלילה - נרי היה מתוק ואמר לי שאני מייצב אותו, ומרגיע אותו, ובלעדי הוא היה נסחף ומדרדר. הוא אמר שהוא יודע כמה קשה לי עם אי הבהירות של המצב שלנו, וכמה הוא מעריך את ההתנהגות שלי, ואפילו התנצל שהתנפל עלי והשאיר עלי סימנים, ואני אמרתי לו שאני מבין ואני אוהב אותו, וזה לא חשוב.

אני מניח שמה שעשינו היה דבר טוב - חשוב לדבר, בריא לעבוד על הזוגיות ולעבד יחד חוויות (ככה קוראים לזה בקבוצת התמיכה).

אחר כך הלכתי להתקלח. לא הייתי כל כך מלוכלך, אבל הייתי צריך להיות לבד כמה דקות, להירגע מתחת לזרם המים החמים שעשה לי נעים בעורף, ולשאול את עצמי מה יקרה איתנו אחרי שהוא לא יצטרך יותר מישהו שייצב אותו וירגיע אותו? איפה אני אהיה אחרי שהוא יתבגר ויתייצב ויתחיל להשתעמם מבן אדם יציב ורגוע וחפרן כמוני?

5.  דקירות בגב    

כדי להסביר מה קרה, ובעיקר מה לא קרה, אני צריך להסביר מי הם בוריס וולאדי ומה הקשר שלי אליהם.

אז ככה – אחרי התקיפה שעברתי והגילוי שאני נשא החלטתי לשנות את חיי, לחזור לקריות, ללכת ללמוד ולהתנזר ממין עד יומי האחרון. עמדתי בהחלטה עד שפגשתי את בוריס בערב גשום אחד של דצמבר לפני שנתיים.

למה דווקא הוא? אני מניח שזה היה צירוף של נסיבות, עיתוי ומזל. ירד גשם חזק, הוא הציע לי טרמפ, ומאחר וידעתי שהוא מורה במכללה שלמדתי בה, והוא נשוי ואב לילדים, נכנסתי בלי שום חשד למכוניתו, ומצאתי את עצמי במה שהוא כינה, דירת הזיונים שלו.

הוא מבוגר ממני ביותר מעשרים שנה, ובזמנו חשבתי שגבר שמתקרב לחמישים הוא עובר בטל.

בוריס הוכיח לי שאני טועה טעות חמורה.

הקשר איתו היה נוח גם לי וגם לו.זה התחיל כסקס בלבד, בלי שום רגש, אבל עם הזמן התיידדנו. הוא לימד אותי המון דברים על מין, ועל עצמי, ואולי גם אני גיליתי לו דבר אחד או שניים שהפתיעו אותו.

לפני כחצי שנה בוריס פגש את וולאדי - עולה חדש מרוסיה - גבר גדול ורחב, לא צעיר, אבל חזק.

בקיץ עברו וולאדי ובוריס תאונה מוזרה – ליד עכו הם יצאו מכביש צדדי לכביש הראשי והמכונית שלהם התנגשה בסוס. מאז וולאדי סובל מכאבי גב, ואולי סבל מהם עוד קודם? לא יודע. העיקר שהוא סובל מפריצת דיסק, ולפעמים נתפס לו הגב והוא זקוק לביקור במיון. שם נותנים לו זריקה, משאירים אותי לישון לילה, מטיפים לו מוסר שיוריד במשקל ויפסיק לשתות, מנסים לשכנע אותו לעשות ניתוח, ובסוף מתייאשים ושולחים אותו הביתה.

זמן מה הם אפילו גרו יחד, אבל זה לא ממש הסתדר להם, בעיקר בגלל המשפחה של וולאדי - שני בנים, כלות ונכדים (אישתו נשארה ברוסיה) - שלא מקבלים בעין יפה את הנטיות המיניות שלו.

וולאדי שכר דירה בבלוק שבו גר בוריס והם מסתדרים יחד לא רע. גרים לחוד, אבל ביחד, ומבלים זה עם זה הרבה זמן.

אתמול בערב התקשר אלי בוריס וביקש שאבוא מהר עם הפז`ו של ג`קי - ולאדי שוכב אצלו על הרצפה ולא מסוגל לזוז מרוב כאבים וצריך לקחת אותו מהר למיון.

ולאדי בן אדם מגודל. מטר שמונים וחמש על מאה עשרים ק"ג בערך. להרים אותו מהרצפה ולהוריד אותו שתי קומות - 35 מדרגות סך הכל - לרכב לא היה מבצע קל.

הצעתי שנזמין אמבולנס עם אלונקה, אבל ולאדי קילל אותי ברוסית אמר שאין לו כסף לגנבים הללו וביקש וודקה. סירבתי לתת לו כי אלכוהול לא הולך טוב עם משכחי כאבים,

פחדתי שהוא יתעלף, מצד שני אם הוא היה מתעלף הוא היה שותק ונותן לנו לשאת אותו על כפיים בלי בעיות. עד שהגענו לפז`ו התעשר מאוד אוצר הקללות שלי בגרוזינית מדוברת (וולאדי שירת בצבא הרוסי) ולא אתפלא אם גם אצלי התחיל תהליך של פריצת דיסק.

טסתי למיון של רמב"ם ושם, תודה לאל, הביאו אלונקה ניידת והסיעו אותו פנימה. לפני שהרדימו אותו הוא התקשר לבן שלו לספר לו מה קרה והבן אמר שהוא כבר בא.

פגשנו את הבן בפתח המיון ובישרנו לו שוולאדי יצטרך כנראה לעבור הפעם את הניתוח שדחה שוב ושוב.

"בסדר." אמר הבן - בחור נאה ושחרחר עם מבטא רוסי קל מאוד וגינוני נימוס קרירים – "אני מאוד מודה לכם שעזרתם לאבא שלי אבל עוד מעט יגיע אחי עם הנשים והילדים ואני מבקש שתלכו מפה."

"מה תלכו?!!" התפרץ בוריס, "הוא החבר שלי, הוא הולך לעשות ניתוח, אני רוצה להיות איתו."

"עדיף שלא." פסק הבן בטון מסתייג, וסקר אותנו בשמץ תיעוב.

לדעתי נראינו כמו שני אזרחים תמימים וחפים מפשע. קצת פרועים אחרי המאבק במדרגות, אבל סך הכל לא מזיקים.

הבן של ולאדי הסתכל עלינו כאילו היינו משהו נתעב שנדבק לו לנעל ואמר שהוא לא רוצה שהילדים ידעו באיזה חברה סבא מסתובב, והוא מעדיף שאישתו וגיסתו לא יפגשו אותנו ולא ידעו שהוא היה איתנו כשקרה המקרה.

"הוא היה רק איתי!" התרגז בוריס, "ובסך הכל אנחנו ...."

"אני לא רוצה לדעת מה עשיתם יחד." קטע הבן בתיעוב  את דבריו, "ובעתיד אני מעדיף שתתרחק מאבא שלי."

"לא היית מעז לדבר ככה לפני אבא שלך פסקודניאק!" צעק עליו בוריס ברוסית, אף פעם לא ראיתי אותו כועס ככה.

איש הביטחון, רוסי גם הוא, התחיל להסתכל לכיוון שלנו, ואיזה רופא שהציץ עלינו מעבר לוילון הרים טלפון והתחיל לחייג. אולי זו הייתה פחדנות מצידי, אבל לפעמים יותר טוב להיות פחדן.

תפסתי אותו וסחבתי אותו מהר למגרש החנייה. הוא נאבק קצת, אבל נכנע די מהר והלך איתי בשקט.

הוא קילל ברוסית כל הדרך הביתה, אבל לא דברנו על מה שקרה ועל איך גירשו אותנו רק בגלל ש... בעצם בגלל מה? בגלל שאנחנו הומואים והם לא רצו שידעו שלאבא שלהם יש חברים הומואים? למי אכפת בכלל? למה זה מפריע להם? הרי הם ידעו יפה מאוד למה ולאדי ואימא שלהם לא יחד.

מה הם חשבו, שבוריס וולאדי יתנשקו באמצע במיון? מטומטמים!!

רציתי להישאר עם בוריס, אולי אפילו לישון איתו, אבל הוא סירב. שתינו יחד תה, והוא סיפר לי שוולאדי והוא אכלו יחד ארוחת ערב, ואחרי האוכל וולאדי קם ורצה להזיז את הכסא שישב עליו וכנראה שעשה תנועה אחת קטנה לא במקום והתמוטט על הרצפה, גונח מכאבים.

אמרתי לו שאם מנתחים אותו כעת אז רק מחר בבוקר אפשר יהיה לראות אותו, ושהכל יהיה בסדר, אבל הוא נשאר עצוב וכועס.

חבקתי אותו לפני שהלכתי, ונישקתי אותו כמה פעמים לפרידה (גם על הפה), והצטערתי שהוא לא מרשה לי להישאר איתו, אבל הוא אמר שהחבר שלי מחכה לי (הוא קורא לו התימני הקטן שלך) ושאלך כבר.

בבית מצאתי את נרי ודני ישנים יחד במיטה שלנו. דני כבר בן שלוש עשרה, ומזמן הוא לא בא לישון איתי במיטה. אני חושב שהוא כבר גדול מידי לדבר כזה אבל כשניסיתי להחזיר אותו הביתה הוא התרגז וישן למחצה הוא ניסה להשתמט ממני, מתעקש לחזור למיטה.

"עזוב את הילד." אמר נרי, "ג`קי יצא ואימא שלו עדיין לא חזרה. הוא לא יכול להישאר לישון לבד בבית."

"אז שישן על הספה הוא גדול מידי לישון פה."

תפסיק להיות לחוץ, זה רק דני שלנו." פיהק נרי, "בוא כבר לישון."

בסוף הוא נשאר לישון אצלנו וחזר הביתה רק בבוקר. אני לא מבין למה אליס מבלה זמן כה רב עם התינוקת שלה אצל אחותה בנתניה? ולמה ג`קי לא מתעקש שהיא תחזור? ומי לדעתם אמור לטפל בדני? ילד בן שלוש עשרה לא יכול לדאוג לעצמו.

למחרת בבוקר צלצל בוריס וסיפר שולאדי עבר את הניתוח בשלום ואחרי שהוא התעורר הוא שמח מאוד למצוא את בוריס ליד המיטה שלו.

הבנים שלו לא העזו להגיד כלום ליד אבא שלהם כשהוא היה ער, אבל בוריס אמר שהרגיש את העיניים שלהם דוקרות אותו בגב כל הזמן.

6. מחר יהיה יום חדש

שמתם לב שצרות תמיד באות בצרורות?

הוא התפרץ הביתה כמו כדור תותח והתחיל לריב איתי ולצעוק עלי בגלל משהו שהוא קרא בתגובה שהגבתי לאחד הקוראים שלי.

המילים ניצול, רמאות, בגידה, ונבזות חזרו על עצמן בתדירות בלתי נסבלת.

למה זה קורה דווקא עכשיו, יום לפני יום ההולדת שלי? אין לי די דאגות אחרות? אני מנסה כבר שלושה ימים לתפוס את אליס ולא מצליח וג`קי מתחמק ממני ולא רוצה לדבר איתי על הבעיות המשפחתיות שלו אם כי הוא מניח כמובן מאליו שדני הוא האחריות שלי כשאימא שלו שוב מחליטה להעלם. (כן, היא כבר עשתה את זה בעבר).

במידה מסוימת זו אשמתי, הרי ידעתי שהוא מציץ לכאן, אבל אני לא סובל צנזורה. זה בלוג אישי ואם אני לא יכול להתבטא פה בלי לעשות חשבון אז מה אני מחפש כאן?

מה שעצבן אותו זה שכתבתי בתגובה מסוימת שרק פעם אחת התאהבתי בצורה עיוורת ובמשך כמה שבועות הייתי נטול כל הגיון ועשיתי שטויות, אבל זה עבר ובחיים אני לא ארשה לעצמי להיסחף ככה שוב, פעם אחת זה מספיק ודי!

נרי קרא את התגובה שלי וחטף קריזה. לא הכרנו זה את אז זה ככה שאין טעם לקנא, אבל הוא כועס כי אני לא חש ככה גם כלפיו.

אם הייתי מאוהב בו בצורה כזו הייתי בטח מתאבד. גם ככה סבלתי מספיק ודי מכל ההיסוסים שלו ומהמעברים שלו מסטרייט להומו.

אני לא שוכח איך הוא סיפר לי בשלווה בחורף שעבר שהוא רואה את עצמו בגיל שלושים נשוי עם ילדים ולא הבין בכלל למה אני אוכל את הלב בגלל זה.

אמרתי לו שאהבה זה יפה מאוד, אבל בן אדם צריך להגן על עצמו דווקא מאנשים שאכפת לו מהם. כשאתה אוהב מישהו אתה נותן לו כוח עליך ובסוף זה נגמר בבכי. זה לא שאני לא אוהב אותו, אבל אני לא עיוור למגרעות שלו ואני לא מוכן להיפגע שוב פעם.

הוא כעס מאוד ואמר שאני מנוול ושניצלתי אותו ואחר כך חזר על רשימת כל הדברים שהוא ויתר עליהם בגללי – לדעתי חוץ מקצת סכסוכים עם ההורים הנדחפים שלו הוא לא ויתר על כלום אבל הוא לא רואה את זה ככה.

בקיצור, עמדנו וצרחנו זה על זה שטויות שאף אחד מאיתנו לא התכוון אליהן. לא חשוב מה, אין לי כוח וחשק לחזור עליהן.

אני מניח שכל זוג שחי יחד מספיק זמן עובר מידי פעם מריבה כזו - שופכים המון זבל ואז או ששוכחים ומתפייסים או שנפרדים.

באמצע הצעקות וטריקת הדלתות והקריזות נכנס דני, אומלל וכמעט בוכה וצעק שנפסיק כבר, והוא מבקש סליחה, והוא לא יבוא יותר לישון אצלנו, רק שלא נריב יותר.

משום מה הוא הבין מהצעקות שלנו (ששמע רק את חלקן וטוב שכך) שהמריבה היא בגללו. ככה זה ילדים - נדמה להם שכל העולם מסתובב סביבם.

ברגע שהוא נכנס הרגשתי כאילו מישהו שופך עלי דלי מים קרים, וגם נרי נרגע מיד. הילד היה כל כך מסכן ומבוהל בגללנו עד שכל ההתלהבות והלהט שלנו שכחו.

מיד נחפזנו להרגיע אותו שזה לא בגללו, בכלל לא, ושהוא לא הבין טוב, ואנחנו רבים בגלל משהו אחר לגמרי

דני נרגע, התיישב, ושאל אם יש משהו לאכול, ומה בנוגע לטוסט פיצה - ארוחת הערב הקבועה שלו - ותוך כדי זלילת טוסט שאל על מה רבנו.

הסתכלנו זה על זה ואני בטוח שנרי כבר שכח לגמרי מה עצבן אותו כל כך. אני לא שכחתי, אבל בטח שלא התכוונתי לספר לילד דבר כזה, אז אלתרתי מהר ואמרתי שאני כועס על נרי כי הוא שכח שיש לי מחר יום הולדת.

חבל שלא הייתה לי מצלמה ברגע זה. ממש תענוג היה לראות איך הילד מפרכס מרוב עליצות. ואיך הוא מתפתל מרוב מאמץ להתאפק לא לגלות לי את הסוד.

נכון שילדים זה דבר מאוד מעייף ומטריד לפעמים. וגם לא משתלם כלכלית. אבל ילדים הם גם דבר נורא מצחיק. ובשביל רגעים כאלה שווה לעבור את כל הזובור שילדים מעבירים אותך בדרך כלל.

אני מצטער שאני הורס את האשליות של מי שמאמין שילדים זה שמחה. בדרך כלל זה לא, אבל לפעמים יש גם נחת.

אחר כך ג`קי צלצל להגיד שהוא חוזר היום נורא מאוחר ואם אנחנו יכולים לתת לדני לישון אצלנו? אמרתי שבטח וניסיתי שוב לדבר על אליס והוא שוב התחמק ואמר שנדבר אחר כך וסגר.

אני מכיר אותו, לא יהיה שום אחר כך. 

כשדני הלך להתקלח חומי שאל אותי אם גם הלילה הוא יישן פה, ומה קורה עם הילד הזה? איפה אימא שלו ולמה אין לו אבא?

שאלות מצוינות, אבל אין לי תשובות.

הסברתי לו את המצב המשפחתי של דני – אבא ביולוגי לא ידוע, אבא חורג שלא שם עליו, ואימא שנעלמת מידי פעם מהשטח.

"מה היא עשתה עם הילד לפני שהיא הכירה אותך?" שאל חומי וקימט את מצחו בדאגה.

"שמה אותו בפנימייה, אבל הוא שנא את זה."

חומי שיחק בחוסר חשק עם הסלט שלו (הוא בדיאטה) ואמר שהוא לא רוצה להעליב, והוא יודע שאני לא כזה, אבל זה לא רעיון טוב שהילד יישן איתי ועם נרי באותה מיטה.

אמרתי שאני יודע, והוא יישן מהיום על הספה, והלכתי להביא לו פיז`מה ושמיכה ותוך כדי כך הצצתי בארון של אליס, למעשה חדר ארונות ענקי שנראה קצת ריק מידי.

היא לקחה המון בגדים בשביל ביקור של כמה ימים. אולי זה מין דפוס כזה אצלה – גבר חדש, תינוק חדש, ואחר כך ממשיכה הלאה.

לא יודע. לא מבין מה קורה פה, אבל דני לא הולך שוב לפנימייה, לא אחרי שהוא הצליח להשתלב כל כך יפה בשכונה הזו ובבית הספר החדש.

אחרי שהילד נרדם והמשחק כדור סל נגמר נרי ואני ניהלנו שיחה ממושכת, רגועה הפעם. שיחה שהייתה מכאיבה לשנינו.

זה התחיל כשהערתי שאני חושב שבזכות דני הצלחנו להגיע עד הלום, והרבה פעמים הדאגה לו וההתעסקות בבעיות שלו איחדו אותנו.

נרי אמר שאני צודק, והביא כדוגמא איך הפסקנו לריב היום כדי לא לצער אותו, ומשם המשכנו ודיברנו על זוגיות ועל עצמנו.

נרי הודה שבזמן שהוא היה בקורס בטקסס הוא היה עם גברים אחרים ובגלל זה הוא היה כל כך קר כלפי והתרחק ממני – הוא הרגיש אשם ומבולבל ולא נהנה בכלל, והתחיל לפקפק אם הוא בכלל הומו.

דווקא הפרידה שיזמתי גרמה לו להבין עד כמה הוא אוהב אותי וכמה הוא אומלל בלעדי.

הוא הסביר לי שעד שהוא הכיר אותי הוא נמשך פיזית לגברים, אבל לא הרגיש כלפיהם כלום, רק נשים עשו לו את זה מבחינה רגשית.

"הייתי מכיר בחורה, מתלהב ממנה, מדבר איתה שעות, אבל חולם לזיין את אחיה שבקושי דיברתי איתו מילה." סיפר לי בחיוך עצוב.

"ומה קרה אחרי שפגשת אותי?" שאלתי, מרגיש קצת אי נוחות מהווידוי שלו. אני לא רגיל שהוא מדבר איתי בכנות כזו.

"אותך אני אוהב מכל הבחינות והצורות." אמר נרי, "ואוכל אותי שזה לא קרה לי עם בחורה, קשר כזה שהוא גם פיזי וגם נפשי צריך להיות עם נשים, לא עם גברים."

"למה? כי זה מה שאימא שלך אמרה?" עקצתי אותו ברשעות.

"לא רק אימא אלא גם אבא והאחים והאחיות, כל העולם אומר שרק בין גבר לאישה יש אהבה אמיתית, ושגברים עם גברים זה לא זה."

נרי המסכן, הוא בסך הכל ילד טוב שרוצה להיות בסדר ושכולם יאהבו אותו, ולא מבין למה זה לא הולך.

"היו כמה בנות שמאוד רציתי לרצות אותן, שיעמוד לי כשאני איתן, אבל זה לא הלך." אמר בעצב, "עם המולדבית הייתי ממש ממש קרוב פולי, היא באמת בחורה מקסימה, גם אתה היית מחבב אותה."

"כשהיית איתה זיינתי את מיצי." אמרתי לו. זו הייתה מכה מתחת לחגורה, אבל הדברים שלו פגעו בי ורציתי לפגוע בו חזרה.

"אני יודע, זה בסדר." אמר נרי, אבל אני מכיר אותו, זה לא היה בסדר.

הוא נשכב עם הגב אלי ולא רצה לחבק אותי. במקום להתנצל ולנסות לתקן עזבתי אותו ואני יושב וכותב מה היה.

אולי אחר כך אני אשכב לידו ואחבק אותו, ואמשוך אותו אלי, ובסוף נירדם חבוקים, ומחר נתחיל הכל מחדש.

7. יום הולדת שמח לי

למרות שידעתי על המסיבה המתוכננת לא ידעתי מתי היא צפויה ואיפה. ביום שישי הלכתי לישון אחרי הצהרים - לנרי אני אומר שאני קורא את העיתון, אבל אני תמיד נרדם אחרי שתי דקות – והתעוררתי בשש בגלל טלפון של דני שביקש ממני לגשת אליו רגע הביתה.

קצת מנומנם חציתי את השביל שבין החצרות שלנו, נכנסתי והופתעתי!

הם סידרו הכל נהדר עם בלונים ופרחים ומוזיקה לטעמי - אולדיס מתקתקים ורוק משנות השישים שמגעילים אותם לטענתם, אבל גורמים להם לחייך ולרקוד – והמון אוכל טעים ושתייה לא חריפה והמון אנשים (חלק בכלל לא הכרתי) שצעקו לי מזל טוב, ונישקו וחיבקו אותי והמטירו עלי מתנות.

קצת קשה לי כשמרעיפים עלי כל כך הרבה רגש ואהבה, אבל עמדתי בכך בגבורה ולמרות שהיה לי קשה הצלחתי אפילו לא לבכות.

קיבלתי ספרים, ובגדים, ונעלי בית, ודיסקים, ושעון יד נהדר מנרי. היה נהדר ומקסים ומהמם!

תודה לכולם! קשה לי לבטא את זה אבל אני מודה לכם ואוהב אתכם מאוד!

השבת עברה עלי ועל נרי בבטלה מתוקה ובצפייה לגשם שלא בא. במוצאי שבת נרי נסע חזרה לבסיס ואני ניצלתי את ההזדמנות ותפסתי את יוני במסנג`ר.

סיפרתי לו על המסיבה והוא מיהר להתנצל ששכח שיש לי יום הולדת וסיפר לי על ההצגה שהוא משתתף בה, והבטיח לשלוח תמונה של עצמו מאופר כדראג קווין, ואז דני נכנס.

השעה הייתה כבר עשר בלילה, ובשעות כאלו הילד אמור לישון!

ניתקתי את המסנג`ר מהר (סליחה יוני) ותכננתי לנזוף בו קשות ואז ראיתי שהוא נסער כמעט עד בכי.

סיפרתי ליוני במכתב מה קרה ולמה, והחלטתי לפרסם אותו גם פה.

רציתי להתנצל שניתקתי לך את המסנג`ר בחיפזון כזה. אני לא רוצה שהילד ידע שאני בקשר אתך כי זה מיד מגיע לנרי ונכון שאנחנו סתם משוחחים אבל בכל זאת...

אני מאוד מודאג ממה שקורה במשפחה הזו - אם אפשר לקרוא להם ככה.

גם בחורף שעבר אליס פשוט התחפפה והיו כמה ימים שלא ידענו איפה היא - אולי החורף עושה לה את זה. היום המתקצר מעורר אצלה את יצר הנדודים, כמו אצל חסידות.

בזמנו דני היה בפנימייה וזה היה סביר, פחות או יותר, היום זה בלתי מתקבל על הדעת. לפי הכעס שלי אפשר לחשוב שאני בעלה, אבל ג`קי - בעלה האמיתי - שם זין, ולמעשה הילד זרוק בלי הורים.

זה לא בסדר!!

הוא לא מוזנח פיזית כמובן. אני דואג לו והוא אוכל כראוי ומתלבש טוב, אבל צריך שמישהו ישים לב שהוא יכין שיעורי בית וינהל סדר יום שמתאים לילד בגילו. 

הוא לא מוכן לישון בחדר שלו כשאין אף אחד בבית ואפשר להבין אותונ- ג`קי חוזר נורא מאוחר אם בכלל, ולכן הוא ישן אצלי בדרך כלל.

שוב חוזר הסיפור שהיה בשנה שעברה - אני מוצא את עצמי מטפל בילד בן שלוש עשרה שאין לי שמץ של קרבה משפחתית אליו.

אתה יודע שאני מכיר אותו כבר חמש שנים ואני נורא אוהב אותו, אבל הוא מתחיל את גיל ההתבגרות עכשיו, והוא רב איתי על כל דבר, והוא מבולבל, ואני מרגיש שאני לא דמות חינוכית מספיק בשבילו.

גם הסביבה שלנו עם ליאור וכל החבר`ה שמסתובבים שם... הם כבר יודעים שאני לא מרשה להם לדבר על סקס כשדני בסביבה, וכמובן שבלי סיגריות או באנגים בנוכחותו. גם להשתכר כמו פסיכים מוודקה ובירה לא נראה לי רעיון טוב, במיוחד כשיש ילד קטן בסביבה.

הבעיה היא שאין לי שום סמכות חוקית עליו, והעובדה שאני נשא והומו ושהוא אוהב לבוא לישון אצלי במיטה, בעיקר עכשיו, כשאימא שלו נעלמה פחות או יותר, רק מקשה עלי עוד יותר.

אתמול כשאני הייתי איתך במסנג`ר הוא דיבר עם אימא שלו בטלפון (איזה מין רעיון טיפשי זה להתקשר לילד בשעות הלילה כשמחר יש לימודים?) והיא אמרה שהיא שוקלת להיפרד מג`קי ורוצה להחזיר אותו לפנימייה.

בגלל זה הוא בא אלי כל כך מאוחר למרות שהוא יודע שבשעה כזו הוא כבר צריך לישון.

הוא היה נסער מאוד. ניהלנו שיחה ארוכה והבטחתי לו לדבר עם אימא שלו ולנסות למנוע את השליחה שלו חזרה לפנימייה. אני לא חושב שהיא תצליח להכניס אותו לשם בין כה וכה כי שנת הלימודים כבר התחילה והמקומות הללו שמאחסנים בהם ילדים בסיכון תמיד עמוסים עד להתפקע.

אחרי כמה בירורים שעשיתי אתה ועם ג`קי מסתבר שהיא ברחה לאחותה בנתניה כי לדעתה ג`קי בוגד בה. כאילו שאין לי די בעיות אני צריך גם את כאב הראש הזה.

ג`קי טוען שלדעתו הילדה בכלל לא ממנו והוא מקטר שנמאס לו. אחרי החתונה הכל נראה אחרת ואליס כבר לא כייפית (פירוש רש"י - יש פחות זיונים) ומצידו שתלך. על דני הוא כמובן לא חושב כלל. אין לו שום דבר נגדו, אבל מה אכפת לו? זה לא הילד שלו.

פתאום אני מוצא את עצמי כמבוגר היחיד שבאמת אכפת לו מדני. אני לא מבין איך אנשים יכולים להיות כל כך אנוכיים וחסרי הבנה!!

הילד פשוט עזוב לנפשו. הוא צריך מבוגר שישים לב מה קורה איתו, שיקנה לו בגדי חורף, שילך איתו לקנות נעלים חמות וסוויטשרטים בשביל התלבושת האחידה, והוא צריך גרביים חדשים ומעיל חדש.

עוד בעיה - המורה שלו רוצה לדבר עם ההורים!! רק היום כשחיטטתי לו בתיק התברר שהיא מצפה שאחד ההורים של דני יופיע לפגישה ביום שלישי בבוקר.

בפנימייה ידעו על המצב שלו, אבל פה זה בית ספר רגיל ולא מכירים אותו, והוא התבייש להגיד למורה שאימא איננה ואין לו אבא. דחף את הפתק לתיק ושכח ממנו.

הוא רק ילד והוא לא מסוגל להתמודד עם הבעיות הללו לבד. אף אחד לא רוצה לקחת עליו אחריות, ג`קי רוצה לשים אותו על מונית ולשלוח אותו לאימא שלו והאימא רוצה שילך לפנימייה - ברור שהילד נלחץ. 

הוא רוצה להישאר כאן וחושב שאני ונרי מספיק מבוגרים ויכולים לשמור עליו, אבל אני די מפקפק בזה.

מצטער שאני מפיל עליך את כל הבעיות הללו. אני פשוט אובד עצות, ונרי כל כך ילדותי, לדעתו אנחנו יכולים לטפל בדני בקלות ולמה אני כל כך מודאג?

כשאני מנסה להסביר לו עד כמה זה לא מתקבל על הדעת הוא מסרב להבין שהילד צריך משפחה יציבה ומסודרת, לא אותנו, שני הומואים לא יציבים ושרוטים.

זהו, אין לי יותר מה להגיד בנושא הזה. אני תקוע בין הרגשת החובה והדאגה שלי לדני ובין החשש שלי שאני עושה טעות ומסתבך במשהו שגדול עלי מידי .

לא יודע מה לעשות ואיך לעזור בלי לקלקל עוד יותר?

8. מה יהיה עם הילד?

אתמול בלילה התלוננתי לפני נרי שאני לא מצליח לתפוס את אליס בטלפון ושגם ג`קי לא ממש משתף פעולה ומשם המשכתי לקטר שהילד מתגנב למיטה שלנו בלילה וזה עלול לסבך אותנו בצרות.

דיברנו בחדר השינה שלנו והילד ישב בסלון וראה טלוויזיה. חשבתי שהוא לא שומע כלום, אבל מסתבר שאני לא מבין הרבה בילדים.

הוא שמע קצת ממה שאמרתי וכשחזרתי ואמרתי בתוקף שהשינה שלו איתנו באותה מיטה לא מקובלת עלי הוא התפרץ לחדר השינה נעלב מאוד ממה שנתפס אצלו כעונש אכזרי ולא מובן. "אז מה אם אני בא לפעמים לישון אתכם?" צעק בדמעות זעם, "חשבתי שאתם חברים שלי?"

הייתי נבוך כל כך עד שהרגשתי שאפילו כפות רגלי מסמיקות מבושה. "אנחנו חברים שלך, אבל בגילך עדיף שתישן לבד במיטה שלך." אמרתי, מיואש מכל המעמד המביך הזה.

דני נעלב והסביר שעצוב לו לבד בחדר, בעיקר כשאימא לא בבית, ולפעמים, כשיש רוח חזקה וגשם הוא מתעורר ובאות לו מחשבות עצובות והוא לא יכול להירדם. בגלל זה הוא בא אלינו כי כשהוא איתנו המחשבות הרעות בורחות ואז הוא נרדם בקלות.

"גם בפנימייה היית נכנס למיטה של מישהו כשירד גשם?" שאלתי.

"לא, אבל שם ישנו ארבע בחדר ואף פעם לא הייתי לבד." הסביר דני, ופתאום תפסתי שאף פעם לא היה לו חדר משלו. הוא תמיד ישן עם עוד מישהו בחדר. בדירה הישנה שלו ושל אליס היה רק חדר שינה אחד. עד שהוא הלך לפנימייה הוא ישן במיטה קטנה ליד המיטה שלה, ובפנימייה היו כמובן כמה ילדים בחדר, ופתאום הוא בודד בחדר שינה שנראה לו ענקי ומפחיד.

אני מבין שהוא שואב מהשינה אתנו בטחון וחום. אין לי בעיה עם זה, אני מרגיש כלפיו חיבה ואהבה כאילו היה אחי הקטן, אבל אני מודע מאוד לאיך הסידור הזה עלול להיתפס בעיני הסביבה ולאיזה בעיות אני עלול לגרום לו ולי ולאימא שלו אם מישהו יחליט להגיד מילה לעובדת סוציאלית או משהו דומה.

לך תסביר דבר כזה לילד בן שלוש עשרה שמרגיש שכל המבוגרים בחיים שלו נוטשים אותו על לא עוול בכפו.

דווקא נרי שהאשמתי אותי בילדותיות וחוסר הבנה של הסיטואציה הגיב ברגישות ובתבונה שהפתיעו אותי והצליח להסביר לילד בפשטות ובנועם שהשינה שלו אצלנו עלולה להתפרש בצורה מוטעית.

אחרי שיחה מביכה מאוד שהגירה ממני פלגי זיעה התברר שהמושגים שלו על קשר בין גברים קצת מבולבלים וכל החינוך המיני שלו קצת מעוות.

דבר אחד הוא יודע בביטחון גמור – אני ונרי אוהבים זה את זה כמו מבוגרים, ואותו אנחנו אוהבים כמו שאוהבים ילד – ואלו שני דברים שונים לגמרי.

"יש מבוגרים שלא מבינים את זה ומנסים לאהוב ילדים בצורה לא טובה ...." התחיל נרי להסביר בעדינות, והילד התפרץ לדבריו ואמר שהוא יודע הכל על זה, ולאנשים האלו קוראים פדופילים, והם חולים ולא יכולים להתאפק וצריך להיזהר מהם, אבל הוא מכיר אותנו ואנחנו לא כאלו!

בסוף הוא הלך לישון על הספה ואני הסתערתי שוב על הטלפון ומעשה ניסים תפסתי את אליס!

עד היום כשהתקשרתי לנתניה הצלחתי לדבר רק עם אחותה או עם גיסתה ופעם עם האחיינית שלה. כולן טענו שהיא עייפה וקשה לה והיא צריכה לנוח וסירבו לתת לי לדבר איתה כל פעם בטענה אחרת - היא מטיילת עם התינוקת, היא במקלחת, היא ישנה, היא פה והיא שם.

עד היום התביישתי להתקשר אליה מאוחר בלילה, אבל אתמול הייתי נרגז ועצבני מספיק כדי להתקשר בחצות, וסוף סוף היפיפייה החמקנית ענתה לי בעצמה.

לא נתתי לה להתחמק בסיפורי מעשיות על עייפות ודיכאון אחרי לידה. העמדתי אותה בפני עובדות - יש לה ילד שצריך אותה, ביום שלישי בבוקר יש לה פגישה עם המורה שלו, אני לא יכול לתפקד כאבא שלו ואם הוא ימשיך לבלות כל הזמן בדירה שלי ולישון איתי ועם נרי זה עלול להיגמר רע.

"מה רע? על מה אתה מדבר? מה תעשו לו?" התחדד קולה של אליס בעצבנות.

אנחנו לא נעשה לו כלום, אהבלה!" התעצבנתי, "אבל כולם יודעים שאני הומו, וכמה זמן ייקח עד שאיזה מורה או יועצת חטטנית של בית הספר יעלו על זה שהוא ישן אצלי ושבעצם אין לו משפחה שתגדל אותו?"

היא ניסתה להתחמק בטענה שג`קי הבטיח לה לטפל בילד שלה כאילו שהוא שלו ושזכותה לצאת לחופש לפעמים, ועוד שטויות כאלו.

"אין דבר כזה, חופש מלהיות אימא." אמרתי די ברשעות, "אם תמשיכי עם החופש הזה ייקחו לך את הילדים." איימתי עליה.

היא התחילה לבכות ואז אחותה עלתה על הקו. חזרתי והסברתי את עמדתי וביקשתי שתשלח את אליס הביתה כבר מחר אחרי הצהרים כדי שהיא תגיע בזמן לפגישה עם המורה, פגישה שנועדה להיערך בשבע וחצי בבוקר.

הוחלט שאליס והתינוקת ייסעו צפונה ברכבת ואני או ג`קי נבוא לאסוף אותן מתחנת חוצות המפרץ. ביום שלישי היא תפגין נוכחות אימהית אוהבת בפגישה בבית הספר בתנאי שאני אסיע אותה לבית הספר ואתמוך בה מוסרית בזמן הפגישה.

"לא מפריע לך שהיא אצלך כל כך הרבה זמן ועוד עם תינוקת קטנה?" שאלתי את אחותה של אליס שעשתה רושם של אישה לבבית וחמה אם כי מותשת מעבודה קשה.

"מה אני יעשה מותק שלי?" היא אמרה, "מי יעזור לה אם לא אני? לא היה לה מזל בחיים, בחור אחד (האבא של דני) הכניס אותה להריון ואחר כך נכנס לבית סוהר, בחור שני הכניס אותה להריון, שם אותה בכלוב של זהב והסתלק

"מה הסתלק?" מחיתי, "הוא התחתן איתה! ג`קי והיא גרים יחד בוילה יפה ומסודרת והוא מתייחס אליה יפה מאוד."

"הוילה הכי יפה בעולם נעשית כלוב של זהב כשגרים בה עם בעל שרץ אחרי אחרות!" הודיעה לי אחותה של אליס בעצב.

"ג`קי לא כזה נוראי." ניסיתי להגן עליו למרות שאני יודע שהוא לא לוקח את הנישואים שלו יותר מידי ברצינות וממשיך להסתכל על כל מה שלובש שמלה, בעיקר עם מחשוף.

היא נאנחה וסיפרה לי שאליס תמיד הייתה פראית והיא תמיד הייתה בורחת מהבית כי היו לה ג`וקים בראש וגם כששמו אותה במוסד היא הייתה בורחת, ושאני לא אדאג, היא כבר תדבר איתה והכל יהיה בסדר.

פעם ראשונה ששמעתי סיפורים על אליס. עד היום היא הייתה שתקנית מופלגת כשזה נגע לילדותה ולסיפור היכרותה עם אבא של דני.

כמובן שג`קי לא הסכים להביא את אליס מהרכבת וטען שהוא עסוק מאוד, אבל נתן לי בנדיבות רבה את המכונית שלו, ואפילו עזר לי לסדר את הכסא של התינוקת באוטו תוך שהוא מסביר לי למה לדעתו זו בכלל לא הילדה שלו.

"מה אכפת לך?" התעצבנתי, "האימא נשואה לך! זה מה שחשוב. עכשיו אתה נזכר לספור עד תשע? איפה היית עד היום?"

ג`קי הסביר לי בטקט שכשגבר נמצא בכוס של אישה הוא שוכח לעשות חשבון, אבל אחרי שהוא יוצא משם החשבון חוזר אליו.

הסמקתי כמו ילד בגלל ההסבר הציורי הזה ואמרתי לו שהוא אידיוט.