שנה וחצי עברו כמעט מאז אותו טלפון מחריד.שנה וחצי מלחמה עצמית ונפשית , להישאר עם אותו קו בריאות ולא להתדרדר..

התחלתי במצב בריאותי דיי רע, החיסונית היתה נמוכה ביותר 120 ועומס נגיפי גבוה ביותר וישר המליצו לי על טיפול קוקטיל!

העקשנות שלי לא לעבור את הטיפול אז הלכה וגברה, כי המחלה שלי התגלתה אחרי חצי שנה מההדבקות עצמה, רציתי ליהנות מהחיים

רציתי עוד לטייל ולראות עולם ולהיות אדם חופשי שלא מחוייב לתרופות שלו,,, לנהל אורח חיים בריא!

וכל פעם שיפרתי ושיפרתי את  הבריאות שלי כל בדיקה שביצעתי הראתה תוצאות יותר ויותר טובות, ואז הקוקטיל היה רחוק ממני, וזאת לפי החישובים של כולנו, כולל הרופאים שלי.

ואז הגיע המצב שהגוף שלי בגד בי, הגוף התחיל לפתח כל מיני גידולים בבלוטות הלימפה (שאינם בהכרח ממאירים זה עוד בבדיקה), ואז שפעת חריפה שיעול שלא עוזב אותי לרגע, והתהפכויות במצב הבריאותי, הביאו את כל הרופאים להיות בהלם ולקרוא לזה קטסרופה!!

אני עכשיו נמצא 12 ימים לפני קבלת התשובות המכריעות בחיים שלי, תשובות שישנו את העולם סביבי במשך שלושה חודשים אם לא יותר, שזה כרוך בסבל ,תופעות קשות  והזהיות , תופעות שכל שבועיים אני אעבור מחדש עד שהגוף יתרגל לסוג של קוקטיל ואז אני אהיה משועבד לכדורים , בבוקר ובלילה על השעון אסור לפספס שעה אפילו, אני לא יודע אם זה נשמע סיוט אבל לכאורה שאני מדבר על זה ואני חושב או קורא על זה, אני אומר אני לא רוצה להיות שם ! אני רוצה עדיין לשאר האדם שחי חופשי, אני לא רוצה לשעבד את עצמי לסוג של תרופות

לא רוצה להפסיק לראות את החברים שלי בגלל הבושה מהתופעות מהקרחת שתהיה לי מהירידה במשקל..

רוצה להישאר מה שאני אותו אדם חייכן בלי סוף מצחיק בלי סוף, אני חושב שהמקום שלי לא שם אלה המקום שלי בעולם האמיתי

ואם אני אהיה שם השאלה כמה זמן אני אצטרך לחכות בשביל לחזור לעצמי ולחזור למה שאני ומי שאני ..

את זה אני לא יכול להגיד וגם אף אחד אחר זה הדבר שהכי מפחיד אותי להיתקע שם !

הניתוק מהעולם הניתוק מהחברים , הניתוק מכולם והסתגרות בתוך עצמי ועם עצמי, תגרום לי בתקופה הזו להרגיש את הבדידות האכזרית..

את כל שלבי הטיפול המתישים ואת הקושי בכל פיפס שאעשה..עד להודעה חדשה..