לפעמים כל כך נמאס לי מהבדידות הזאת. מהעובדה שאין לי עם מי לדבר. מהלילות שאני לא מצליח  להרדם ממחשבות על העתיד  רק אם היה לי מישהו לדבר איתו, לבכות ולהוציא הכל

אני לא מאמין שאפשר להיות אחרת. תאמינו לי, ניסיתי לשנות אין ספור פעמים ותמיד מצאתי את עצמי חוזר לנקודת ההתחלה

חופש עם עצמי ... המחשבה הראשונה שהצלחתי לחשוב היתה שכשהעולם הפנימי הופך להיות דחוס, יש מין צורך טבעי לשנות מקום.

היה לי ברור שמוקדם ויכולתי להרשות לעצמי להיות חסר דאגות ולו לחמש דקות. ... שכנעתי את עצמי שאני יודע הכל על הכל עם ניתוחים פילוסופים ופסיכולוגים בגרוש וששום  כיוון שכך, הבנתי שכדי לשמר את כוחותיי אני חייב  לבדוק עם עצמי ברמה הנפשית מי אני ומהם צרכי האמיתיים בתקשורת ואז

סיכמתי עם עצמי מראש שרק בפעם הזאת אכנע ואחר כך לא אתן לעצמי ליפול שוב. אבל במבט לאחור לא יכלתי לתכנן את הדברים. הפעם הזאת שהייתה אמורה להיות היחידה גררה עוד פעם ועוד פעם

ויחד עם זאת לפעמים הייתי רוצה להיות רק עם עצמי .ולנוח מהאשמה ומהלחץ שאני נתון בו .קשה לי להבין אותה, את המ...... .היא כמו אורחת לא קרואה, פילגש מרשעת. להיות ברור עם עצמי כך שגבולותיי יכובדו ולא ישאבו אותי. להרגיש טוב עם עצמי וליהנות מעצמי ומחיי. לאהוב את עצמי זה לא לפחד ולדאוג ממה יגידו.. להיות שלם עם האמת