חייב לברוח  להשתנות לחזור לעצמי  לפני שיהיה מאוחר מידי  לפני שאשכח מי אני. מרגיש את אופן החשיבה התיסכול משתלט לי על החיים  אני אחר  כל  נזמן  מזכיר לעצמי מי אני

עודדו אותי ואיחלו לי  בהצלחה, הצלחתי לחזור לעצמי  לא היתי לבד במלחמה בכל פעם שעזרו  לי לחזור לעצמי מיד.למרות הכאב,

לקח לי שנה לחזור לעצמי. וכשחזרתי התרחש אסון עצמי , וזה קיבע אצלי את תחושת האובדן ואת ריח התסכול יושב מזה חצי שנה מנסה לעזור לעצמי וכלום לא קורה ,

הרגשות, האנרגיות, אבל גם המודעות שנשלטת בד"כ ע"י ההיגיון

לצעוק כי אני רוצה לחזור לעצמי  לחזור לעצמי, לחזור לעצמי חוטפת אותי לעולם אחר מקום בו הסבל לעולם לא יגמר לברוח למקום הכי רחוק שאפשר לברוח כי כלום כבר לא נשאר ממה שהיתי ,

כל מאמצי לחזור לעצמי עולים בתוהו. אני מנסה  משתדל, מתאמץ, ושוב נופל. אין מוצא. אני מיואש. למה ה' לא עוזר לי  מה הוא רוצה ממני?! מאז הכל התלבש עלי

  אני יכול לחזור לעצמי ברגע שבו אני . רוצה לחזור לעצמי אף אחד לא יכול לדכא אותי כמו שזה דכא אותי, אולי  אני  מדכא את עצמי וזה לא יעיל והכרחי רק לתקופה מסוימת בלבד אבל זה כבר איתי ולעולם לא יעזוב ככה זה נראה  כאלה שנראים בלתי הגיוניים ליציאה אז מה קורה לי עכשיו איפה הכוח שלי מה יהיה איתי אני חייב  להיות מה שהיתי לחזור לתפקד לחזור להאמין מה יהיה איתי קיבינימט מנסה לא להשבר  כל שעה או לזכור מה היה לפני  שנה  השברים גרמו לסיבוכים נוספים, שהובילו לנזקים נוספים ואף קבועים נסחפתי אני אל תוך סערה! לצאת מוכרח, אעשה הכל! אם אצליח, התגמול הוא גדול. רוצה להשתחרר  לחזור לעצמי  אך תמיד ישארו הצלקת והנצנוץ בלבי

דיכאון רודף דיכאון מצב מיאש רודף עוד מצב מין תגובת שרשרת , מין בועה שכל פעם שרואים שהיא מתנפצת היא מתחזקת סביבך, כמו קולר שקשה להשתחרר ממנו, מחשבות, על הכל , לאן הולכים ואיך מתמודדים שום דבר לא מה מועיל, הבעיה האחרונה שצצה לי אולי היא שהכי הקשתה עלי, ואז הנה אני אומר שאני מתמודד איתה , ואז מגיעה שוב נפילה שלא באה בחשבון נפילה , כנראה מצד האחרים נראית הגיונית, אבל מהצד שלי היא נורא אכזרית , אני לא מבין למה ואיך הכל כך, אולי בעולם שאני חיי  בו הכל יהיה כך

מתי ואיך כל זה יגמר , אולי שאני באמת אלך לעולמי ארגיש את הנחת, אולי אז אני לא ארגיש את מה שאני מרגיש כך, אני לפעמים מנסה לנתק את הנשמה שלי מהגוף ולחיות בעולם של ריחוף ולברוח מהכל , ולא לחשוב על כלום, פשוט להיות מנוטרל מחשבות, אבל זה יכול להיות לרבע שעה

ולא יותר, ושאני חוזר למציאות, אז אני חוזר לסיוט , לדבר שרודף אותי ורודף הכל איתי, למה כך החיים שלי הסתבכו, שחשבתי שהנה אני עברתי הכל הכל , יש לי עוד דרך ארוכה לתמודד, עוד המון מכשולים, אבל היום אני רואה את הפסד שלי בכל המערכות, היום אולי זה היום בו אני מרים ידיים ואומר התיאשתי וונמאס לי , המחשבה אולי היא טעות איומה

אבל אולי נוח לי לחשוב כך, לפחות אני אולי לא ארגיש את הכאב ולא את התסכול, כי הם כבר חלק בלתי נפרד מחיי

נכון אני מחוייך כל היום , מצחיק וצוחק, אבל מבפנים התפוררות היא הדבר הכי לא אני , כי אני אחר לגמרי עצמי ולא אדם עם מסכות, היום אני כבר מרגיש שאני אבוד בעולם מוזר , אין מי שידריך אותי איך ללכת אולי בגלל שחושבים שאני די בוגר, אבל בנשמה שלי אני די ילד ולא מבין כלום בעולם המזדיין הזה,