א.

איתי המתוק והיקר שלי

איך הפכת בזמן כל כך קצר לבן אדם כל כך חשוב בעיני.

ההתמכרות המהירה שלי אליך מפחידה אותי ועוד יותר מפחיד אותי הצורך שלך בקשר איתי.

כשאני עם רוני אני יודע שחצי ממה שאני אומר עובר לו מעל הראש. הוא מתרבות אחרת ואת רוב מה שאני אומר הוא בקושי מבין.

אתך הקשר כמעט טלפתי, כמעט כמו לדבר עם עצמי.

זה מפחיד.

אני רגיל להיות לא מובן, מסתורי. האשכנזי הלא מפוענח של רוני. הטיפוס המלומד הזה שקורא כל הזמן ספרים.

במידה מסויימת נוח לי בסוג כזה של קשר כי אני לא נדרש להעמיק לתוך עצמי ולהבין דברים שמכאיב לי להבין. הוא כמו הצרצר ההוא, חי על פני השטח, לא מנתח דברים אלא פשוט מתקיים, מאושר ושמח מעצם היותו בחיים.

אני מעריץ את התכונה הזו אצלו יותר מאשר את הזין היפה שלו ואת עורו השחום והחלק וריחו הטוב והיכולת האינסטינקטיבית שלו לגרום לי לצאת מעורי מרוב עונג.

כמובן שאין סיכוי שאצליח להסביר לו בכלל מה הוא גורם לי להרגיש. הוא לא מתעסק ברגשות ובפלסף אשכנזי משעמם אלא חי במלוא הקיטור קדימה.

התובנות שלו פשוטות מאוד וסף הסבלנות לקשקשת קצר.

אני זקוק לו כמו אוויר לנשימה ובכל זאת זקוק גם לתוספת, למישהו שאפשר להתפלסף ולקשקש ולהתבדח על ביאליק איתו.

האם זה הוגן לנצל אותך לצרכים האלו?

לא חושב. אם היה לך חבר זה היה אחרת אבל... אני מדבר אתך וחש את הבדידות שלך ואת הכמיהה שלך לנפש תאומה שתהיה נתונה כמובן בגוף מעוצב וצעיר.

אני כל כך רוצה שלא תהיה לבד עידו, שלא תשכב כמוני בודד וכואב בכל ס"מ של עורך את הלבד הנורא הזה.

אני מפציר בך להפסיק לחשוב על החיים הדפוקים שלי אלא להתרכז בעצמך בלבד - למצוא עבודה שתאהב אותה ותגרום לך סיפוק ושמחה, לגור במקום שיעשה לך טוב ולישון כל לילה עם אדם שישמח אותך ויחשוב שאתה נהדר.

והעיקר - לא לשכוח קונדום!!!

ב.

כמובן שלא כתבתי כלום. דווקא הפרק ערוך בראשי פחות או יותר ואם אסיים יום אחד את הסיפור הזה אקדיש אותו לך, אבל כעת אני נסער מידי ולא מצליח להכנס למצב רוח של כתיבה.

אני חש שאנחנו נסחפים עוד ועוד למרות כל ההבטחות שלי לעצמי ולסביבה שלי להרגיע ולהתמתן.

אני כבר לא מצליח להפריד בין חיי הפרטיים לעבודה שהיא בשבילי עולם נפרד לגמרי שבו אני מתפקד ברמה שונה לגמרי.

היום הייתי כל כך מבולבל וחסר ריכוז שזו פשוט בושה ומגיע לי שיצעקו עלי ואפילו יורידו לי שכר על הפשלות שעשיתי.

התנהגתי בצורה לא מקצועית כי הייתי טרוד במחשבות עליך.

היום שמעתי אותך עוד ועוד במסנג'ר ונהניתי מאוד למרות שבעצם תכננתי להיות תכליתי וקצר ולשדר לך שמיצינו זה את זה והגיע הזמן להמשיך הלאה. משום מה המתיקות שלך מצליחה להמס את כל הנחישות שלי.

אני לא מבין איך אתה עושה את זה ואיך זה קרה דווקא אתך. כל הזמן כותבים לי אנשים ואני תמיד אדיב מאוד אבל קר ומרוחק. אין לי פנאי וחשק לנהל חיי חברה דרך המחשב ויש לי בן זוג, בן זוג שאוהב אותי ושמקנא וחרד שמא ניפרד.

הקשר אתך הוא בגידה.

אני יכול להתפלפל ולספר סיפורים לעצמי ולך אבל זו בגידה. אני רוצה מאוד לתת לקשר שלי איתו עוד סיכוי. השקעתי בו כל כך הרבה דמעות וכאב ותקוות, אני לא יכול ולא מסוגל לזרוק הכל סתם ככה.

פעם ראשונה שהוא שמע ממני שאני מרגיש רגשות לאחר והוא נחרד מאוד ומוכן לעשות הכל כדי שלא ניפרד. אני חייב לו עידו ואני קשור אליו מאוד ואני נקרע לחתיכות.

אמרת שתעשה כמעט כל מה שאבקש, אני מבקש שלא תחיה כמו נזיר. אתה צעיר ואוהב סקס ומשתוקק לאהבה ולחום ואני כל כך רוצה שיהיה לך מהם בשפע ושתחייה טוב.

אני מניח שגם אימא שלך רוצה אותו דבר.

הייתי רוצה לדעת לאן אפשר לשלוח לך דואר. תא דואר או כתובת או משהו. אני רוצה לשלוח לך משהו שכתבתי והפעם מודפס על נייר.