שלום ידידי היקר

אחרי השיחה האחרונה שלנו שבה דרשת בתוקף שאשלח לך תמונה מעודכנת שלי התמוטטתי במיטה ושכבתי שם שעה שלמה ואולי יותר בלי יכולת לנוע.

ידעתי שאני לא יכול יותר להסתיר ממך את האמת והייתי המום צער ואבל על עצמי, על החיים שהרסתי בקלות דעת כה רבה.

אתה ידידי הוירטואלי חביב כל כך אלי, סבלני כלפי, אופטימי ומלא שמחת חיים, מנסה לגרור אותי חזרה לחיים אחרי שכבר ויתרתי ופרשתי לעולם הקטן והבטוח שלי.

אתה מתאמץ בתמימות מלאת רצון טוב לחדור להגנות שהצבתי ולא יודע עד כמה אתה קרוב לפרוץ את ההגנות שלי למרות שאלף פעמים הבטחתי לעצמי שלא עוד.

הגיע הזמן לספר לך שהקשר שלי עם בן הזוג שלי הוא לא מה שהטעיתי אותך לחשוב.

פעם הוא היה כזה - מלא אהבה ולהט, שופע סקס, קנאה והמון רגש - אולי יותר מידי רגש.

היום זה שונה. יש ביני לבינו עדיין מחויבות, חיבה ואכפתיות עצומה, וכמובן שיש גם קשר כספי.

כידוע לך אנחנו שותפים לבית ומשלמים עבורו יחד ונשארנו חברים טובים מאוד ועדיין, בשעות רצון, הסקס מדהים.

רק איתי הוא מסוגל להרפות ולהניח לעצמו להיות פסיבי, רק אני יודע כמה קשה לו להפסיק להיות מאצ'ו, לתת לגבר אחר לחדור אליו וליהנות מזה בלי לחוש בושה, אבל הקשר שהוא בנה איתי בעבר הולך ותופס פחות מקום במכלול של חייו.

כמו שעזב את בית אבא אימא ונעשה עצמאי בעזרת התמיכה שלי ככה הוא מרפה לאט לאט מידי ומתקדם הלאה ובונה לו חיים משלו.

ידעתי שככה יהיה מהיום הראשון שבו הוא נכנס למיטתי, חבל רק שלא ידעתי עד כמה זה יכאב.

וזה לא שאני לא שמח בשבילו, אבל לבושתי אני בעיקר מקנא. מקנא בבריאות שלו, בעתיד הצפוי לו ביכולת וברצון שלו לקיים חיי משפחה רגילים עם אישה.

בסוף השבוע הזה הוא חזר לחופשת מולדת ודברנו על זה בצורה גלויה. חשתי כבר זמן מה שמשהו עובר עליו - והיו גם הנשמות הטובות שספרו וריכלו - ועכשיו אני יודע הכל.

הוא פגש מישהי בזמן ששהה בחו"ל ונוצר ביניהם קליק. היא יודעת, מבינה ומקבלת את הנטייה שלו לסקס עם גברים ובכל זאת רוצה אותו. כיום יש להם קשר אמיתי ואוהב והוא פורח מאושר.

הוא כל כך מאושר מהסיכוי להקים משפחה ולגדל ילדים עד שאני לא יכול להגיד כלום. מה יש לי להציע לו לעומתה? שום דבר, רק חולי וצער ובושה. נשאר לי רק להגיד לו מזל טוב.

רק בפניך אני יכול להודות שאני חש לא רק גאווה פגועה של אוהב שנזנח אלא גם קנאה וצרות עין של אדם חולה בבריא שכל החיים עוד לפניו.

אני יודע, זה אנושי ומובן מאליו להרגיש ככה, אבל זה גם כל כך משפיל ובזוי. כל כך קשה לי להודות שלמרות השמחה בשמחתו אני גם מקנא.

אני שונא אותו וגם אוהב. שמח וגם עצוב. מאחל לו כל טוב והמון אושר ובוכה בשקט על עצמי שלא אזכה יותר לחוש אושר כזה.

וכעת אחרי שאתה יודע שלא בגללו אני לא משדרג את הקשר שלנו הגיע הזמן לספר למה באמת אני מסרב להראות את עצמי לפניך -

ליפודסיטרופיה - השומן בגוף משנה את מיקומו, נעלם מהפנים ומצטבר במקומות אחרים. משנה את הגוף ומראה הפנים, מעוות אותם.

אחת מתופעות הלוואי הלא נחמדות של התרופות שאני לוקח.

בזמנו התעמלתי ועבדתי על עצמי במרץ כדי לנסות לשלוט בתופעה. כיום כבר אין לי כוח יותר. התעייפתי. 

די! 

אני לא רוצה לדבר על זה עוד. לא רוצה לדבר על הזוגיות המתפוגגת ועל היופי הגופני שפעם לקחתי כמובן מאליו ועל הכוחות שאוזלים והעצב שכובש כל חלקה טובה.

רוצה רק שקט, רק עוד כמה ימים של שמש חורפית נעימה שתחמם את כתפי, רק לקרוא עוד ספר אחד להאזין לעוד שיר ודי.

בבקשה, אל תטיף מוסר ואל תיתן לי עצות טובות ואל תלחץ על פגישה ושיחה. היה לי קשה מאוד להודות במה שקורה איתי ולספר לך את האמת הפשוטה והמכאיבה.

ניסיתי לשמור על הסוד הזה בתוכי כמה שיותר, אבל אני לא יכול להתחמק עוד מהמציאות - הכל נגמר וצריך לסגור את הבסטה וללכת.

מהיום החלטתי לפרוש ולהיות לבד. לא רוצה יותר כלום מאף אחד ואני מבקש ממך לא להתווכח איתי, בבקשה, תבין אותי ותכבד את הרצון שלי.

לך, חיה את החיים שלך ותן לי ללכת בדרך שלי. אני מעדיף שבבלוגוספרה יזכרו אותי כבחור נאה שיש לו חבר שאוהב אותו ומקנא לו ולא כמו השבר כלי הרצוץ שאני כיום.

ואין צורך להזעיק מישהו שיסתער על דלת ביתי, נשבע לך שאני לא הולך להתאבד או משהו כזה, אני פשוט לא רוצה לדבר יותר על עצמי ועל חיי הפתטיים ועל ההידרדרות הגופנית והנפשית שלי.

זה משפיל מספיק להביט כל יום בראי, לא רוצה לדון בזה עם אנשים.

אני מקווה שאתה מבין ולא חש פגוע ונטוש. נעמת לי מאוד למרות הקשר המוגבל שכפיתי עלינו ואני מודה לך על הזמן והחיבה שלך ונפרד ממך בחיבוק.

אם ברצונכם להגיב על הנאמר בבלוג הרשמו לפורום באופן חד פעמי והגיבו לכתוב בבלוג

קישור לפורום בו ניתן להגיב