כולי נרעש ונרגש ולפני שאסביר למה אני חייב וידוי קטן – לאחרונה נעשיתי מכור (אוי, זה ממש מביך) לאופרת סבון ישראלית קטנה ונחמדה בשם אולי הפעם שמשודרת בערוץ חמש ב'יס'.

האשם מוטל על כתפיו של הבחור שביקש ממני לכתוב את הטלנובלה. כדי לא להתפדח יותר מידי התחלתי, לפני שפצחתי במשימה הזו, לצפות פה ושם בטלנובלות למינהן.

את רובן מצאתי אוויליות ומשעממות ורק הטלנובלה הזו... היא עשתה לי איזה קליק בלב ולפני שהבנתי מה קורא נעשיתי מכור.

צפיתי כל יום בקפידה בפרק היומי ובסופי שבוע עשיתי השלמות על הרגעים שפספסתי כשהייתי חייב להתנתק מהצפייה לצורכי טלפונים, אוכל, פיפי, והיום, פתאום, בלי שום הכנה מראש, הודיעו ברוב חוצפה שהפרק הבא, פרק 46, הוא האחרון.

אני המום, כואב ומיואש. לקחו לי את האובססיה הפרטית שלי ואנא אני בא?

ערוץ חמש, אושרי ושלמותי הנפשית נמצאים בידיכם, אל תשכחו אותי! אני יושב פה בחושך, בוכה וממתין לסבב של שידורים חוזרים.