חלק מהדיכאון שלי הוא סתם תופעת לוואי דבילית של תרופה שאני לוקח. למרבה הצער התרופה הזו משפיעה נהדר על דיכוי הוירוס ואין לה אצלי שום תופעות לוואי אחרות שיש לתרופות מסוגה - בחילות, כאבי שרירים, ושאר זוועות - הדבר היחיד שרע בה זה שהיא גורמת למעין מועקה ודיכאון.

אני צריך לבחור בין כאב גופני לנפשי.

בין ירידה במשקל ובין חלומות זוועה. אכן בחירה קשה מאוד.

כדי להילחם בבחילות ובחוסר התיאבון נתנו לי בזמנו חשיש שגרם לי בכלל לצאת מדעתי ולהתנהג בצורה שמאוד לא מוצאת חן בעיני. ואני מדבר על התנהגות חסרת עכבות שציערה מאוד את בן זוגי וגרמה לי לעשות שטויות איומות ולדבר הבלים וחמור מכך - לשכוח שאני נשא.

בקיצור, הלכתי שוב על הסטוקרין בתקווה שאם אקח אותו רק בלילה הוא יניח לי לפחות בימים לתפקד כמו שצריך.

אני רק צריך לזכור שאני לא באמת מדוכא ועצוב אלא שזו השפעה של הכימיקלים שאני לוקח ושזה יעבור אחרי שהגוף שלי יסתגל. למרבה הצער בדיוק עכשיו הבן זוג שלי עסוק מאוד בעבודה ונמצא מעט בבית ובגלל שהוא בקורס ולא במקום הרגיל שלו והוא לא רוצה שכולם שם ידעו עליו... אני מרגיש נטוש ובודד ומדוכא ובכיין ואפילו לא יכול לדבר איתו בטלפון כדרכי תמיד.

אומרים שהסטוקרין מטריף רק את מי שיש לו פוטנציאל ראשוני ושהוא משפיע רק על שרוטים. כנראה שזה נכון כי יש אנשים שהוא בכלל לא מזיז להם. מצד שני למרות הסיוטים והעצב אני מחזיק מעמד יפה, ממשיך לכתוב וליצור, עובד קשה ומתפקד די טוב.

ג'וני זרק לי רעיון שדי הלהיב אותי ואני רוצה כבר לנסות ולראות אם זה ילך. כל זמן שאני מתלהב עדיין ושמח ושש אלי כתיבה אני יודע שאתגבר על הכל