כמעט הלכתי לישון, אבל ברגע האחרון העברתי לערוץ 8 ותפסתי שם תכנית מקסימה על הומואים מבוגרים. הם דיברו על זה שבגילם הם מרגישים בלתי נראים אבל לי דווקא יש משיכה והרבה סימפטיה לגברים מבוגרים והם ממש מצאו חן בעיני - אנשים נהדרים, בין הגילים חמישים לשמונים, גברים מאוד מרשימים כל אחד בדרכו שלו.

הם בכלל לא נראו כמו הומואים אלא כמו סתם בני אדם רגילים ונחמדים לגמרי. גברים מאוד סולידים ומאוד נוגעים ללב. חלק גדול מהם חולים באיידס. מדברים על החיים שלהם, על ההזדקנות, על העבר, על התקופה שלפני הקוקטייל.

הראו זוג שחי יחד 48 שנים ועוד זוג ותיק מאוד שאימץ ילד ומצא טעם חדש לחיים, ואיש מקסים בן 68 שהקים מקהלה לנוער וזה נותן טעם לחייו בגיל מבוגר, ועוד אחד שהתחתן בגיל מבוגר עם חברה ותיקה שיודעת עליו הכל וחי איתה באושר.

היה אחד חי עם החבר שלו 17 שנים והוא נשא והחבר בריא ונראה שטוב להם יחד. הוא אמר שבגלל שפגש את החבר שלו בתקופה שרק התחיל האיידס חייו ניצלו ושאר החברים שלו מתו אחד אחד וסיפר שהייתה תקופה שהוא רץ מבית חולים אחד לשני והרגיש שהמוות לא רק דופק אצלו בדלת אלא כבר נכנס ויושב על הספה.

הכי חיבבתי אחד מהם שנראה כמו פקיד בנק, סתם בן אדם רגיל למראה שאמר שגם כאיש צעיר הוא לא נראה משהו.

הוא אמר מאוד באיפוק שמעולם לא התאהב באיש ואצלו סקס היה תמיד דחף שהוא סיפק בלי קשר לרגש רומנטי ועכשיו הוא מאוד מצטער על זה ומרגיש שאיחר את המועד.

זה פשוט צבט לי בלב.

אחד מהם פנה לצעירים שצופים בתכנית ואמר שאסור להם לבסס את ההערכה העצמית שלהם על המשיכה המינית שלהם כי זה דבר זמני שחולף עם הזמן ולא יעזור כלום, כולם מזדקנים, ושלא יעבירו את החיים שלהם רק בהסתכלות בזין שלהם.

אהבתי מאוד את התכנית הזו ואני ממליץ לכול מי שיש לו יס לחפש אותה בערוץ שמונה (דוקו) - the invisebel years - בעברית תרגמו את זה לשנים השקופות שזה לדעתי תרגום מאוד מוצלח.