סוגיות שעומדות על הפרק ולדעתי כדאי להעלות אותן בפני כולם וגם אם יש אוזניים שלא אוהבות לשמוע את הכתוב פה – זה מצב היום בעולם האיידס בישראל וכדאי אולי שמישהו סוף סוף יפתח את העיניים ויגיד – מה פה קורה פה. אני אתן את הנושאים בקצרה ואשמח לשמוע תגובות על נושאים אלה ובמידה ויש לכם גם נושאים נוספים אשמח אם תעלו אותם ותחוו את דעתכם או תעלו את הסוגיות למען שכולם יקראו ויחשבו.

שטיפת זרע
בעבר בית החולים רמב"ם ביצע שטיפת זרע לנשאים. שטיפת הזרע היא המקום לתת תקווה לנשאי האיידס להקמת משפחה ודור המשך. בעבר זה התבצע בדרך כזו או אחרת, בצורה של ניסוי או בצורה אחרת אבל, זה היה קיים ונשאים כן בזכות זה הצליחו להביא ילדים לעולם, בריאים ובכך נשאי האיידס שכל כך חשקו בילד משלהם ביולוגי זכו לזה. זה היה נפלא עד שיום בהיר אחד, בגלל סיבות כאלה או אחרות, שעליהן שמעתי כבר סיפורים מכאן עד להודעה חדשה, וכנראה גם ככל הנראה בגלל כל מיני משחקי כבוד ופוליטיקות כאלה ואחרות, הנושא הזה נדם ונגמר ופתאום, אין שטיפת זרע ברמב"ם יותר. נגמר, אבדה התקווה, כל הפניות לבית החולים עלו בתוהו, ונשאי האיידס שכל כך רוצים ילדים לא יכולים להביאם בגלל ששטיפת הזרע בבית החולים "מתה". למה ? שאלה טובה שאיש לא מוכן להגדירה אבל העובדה היא שזה לא קיים.
בזמן האחרון החלו לדבר על זה שתהיה שטיפת זרע בירושלים. בבית החולים הדסה עין כרם אבל גם פה אחרי שזה נשמע כל כך יפה הבנתי שהדברים לא כל כך פשוטים, בית החולים דורש מעבדה כזו או אחרת שיהיו רק לטיפול בנשאי האיידס וכתוצאה מזה – אין שטיפת זרע גם בירושלים וכל הסיפורים על שטיפת הזרע – רחוקים מהמציאות למרות שמספרים – שזה קרוב. מקורות יודעי דבר שקרובים לנושא סיפרו לי מה קורה באמת – וזה רחוק יותר מתמיד.

מה שנשאר לנשאי האיידס שרוצים ילדים ביולוגיים שלהם וצריכים שטיפת זרע זה ליסוע לעולם הגדול, לשלם עשרות אלפי דולרים על מנת לבצע את שטיפות הזרע באחת ממדינות אירופה ואז אחרי תהליכים ארוכים יזכו בילד משלהם בהנחה שההפריה תצליח מהר ולא יצטרכו לחזור עליה כמה פעמים במידה והיא לא תקלט בפעם הראשונה – תהליך ארוך מאד ויקר מאד.

בישראל התהליך הזה – יכול להיות גם בסל הבריאות וגם הרבה יותר זול.

אבל לצערי נשאי האיידס שחלומם הוא ילד – סובלים מזה קשות וכל החלום שהמרחק מהמציאות יכול להיות כלכך קרוב – הופך להיות רק חלום.

מי שיש לו כסף, יהיה לו ילד בסופו של דבר, אבל מי שלא מלא בכיסו מזומנים ודולרים כנראה לא יזכה לילד משלו.

למה ? בירוקרטיה וכל מיני דברים שהראש לא מבין וזה נראה בלתי נסבל.

אם זה לא היה קיים – אז ניחה, אבל שאנחנו יודעים שזה היה, זה היה קיים, זה בוצע ופתאום בגלל איקס או וואי זה הופסק – זה עצוב.

כדאי שמישהו יפתח את הלב שלו וכל המלחמות והבירוקרטיות – יתגמשו ויתעוררו.

דאגה לנשאי האיידס
אני מביט מהצד, רואה מה קורה בתחום הדאגה לנשאי האיידס, בעבר היה עוד אדם שדאג לנשאים, שדאג להם לפעילות חברתית וכל מה שקשור לה. למרות שביני לבינו היה חתול שחור, מהצד שהסתכלתי על מה שעשה – הוא דאג לנשאי האיידס והיה איכפת לו לעזור להם. לא אהבתי אותו וזה בהמעטה בגלל חילוקי דעות אבל מצד שני – הוא תרם רבות למען קהילת הנשאים. זה האמת. והיום שאני מסתכל על הגוף הזה שנקרא הועד למלחמה באיידס עולות התהיות – האם זה גוף שתומך ועוזר לנשאים, ובעצם מה הוא עושה למען נשאים ? שאלה טובה.
מה הם עושים למען ציבור הנשאים – ושמעירים להם – הם אומרים – תתרמו את עצמכם ואת כל מה שאתם יכולים ואל תקטרו.

חברים, זה לא ככה, לא כל אחד יכול, בשביל זה קמה עמותה שהמטרה שלה לאחד את הדברים ולהרים פעילויות ולבצע דברים למען הנשאים.

אם לא היינו מכירים את העבר, שבו הועד היה עושה רבות למען הנשאים – אז לא היינו מצפים לזה. היינו נמצאים ברף ציפיות נמוך – אבל שיודעים מה הוא סף הציפיות – רוצים שזה יהיה לפחות כמו מה שהיה.

הייתה פעילות לנשאים כזו ואחרת, היו מפגשי ימי שישי פעם בחודש – קפה פלוס, היו קבוצות תמיכה מקסימות, היו מסיבות, היו מסיבות גדולות לדומת מסיבה שהייתה פעם בהיינקן ועוד. היו דברים שארגן אותו הגוף אבל היום אין את זה.

הדבר מעורר תהיה – האם לא צריך להתעורר ולהקים גוף משלנו שיתן מענה אך ורק לנשאי האיידס, שיתמוך בהם, שידאג להם, שיהיה אוזן קשבת אליהם ובעצם יעשה את הפעילות הרצויה למען ציבור הנשאים שמונה כ 4000 נשאים. מגיע לנו את זה אבל לצערי אין מי שיעמוד אחרי זה למרות שמספרים שיש בועד מישהי כזו שעושה את זה אבל העובדות מדברות בעד עצמן – נשאי האיידס ללא שום פעילות מיוחדת למענם.

האם הגיעה השעה להקים עמותה שתטפל רק בנשאים ? האם הגיעה השעה שהנשאים יתארגנו לגוף עצמאי ויטפחו את עצמם ? אני חושב שזה מתקרב לרגע הכרעה שבה צריך לעשות מעשים, להקים עמותה ובעצם לראות יותר מזה איך משיגים לזה כספים על מנת לקיים את הפעילויות ואת הדברים. חומר למחשבה שצריך להפוך לדעתי למציאות. בשבילנו.

יותר מידי ובעצם שום דבר
כיום את נושא האיידס בישראל מרכזים שלושה גופים – משלושה אפשר לומר דבר אחד – אין חינוך אין מודעות ואין הסברה ראויה לנושא האיידס. מרוב דובים לא רואים את היער.
אם נסתכל היום מי מוביל את נושא האיידס בישראל אז ישנם שלושה גופים שכל אחד מושך בזכות עצמו – אף אחד לא מדבר עם השני וכל אחד פועל עצמאית ובעצם מרוב זה שכל אחד חושב בעד עצמו – שום דבר לא נעשה למען הציבור, למען המודעות למען ההסברה.

מה יש לנו:
משרד הבריאות – גוף שמרכז את הנושא של האיידס, פועל לבד, מתקצב את עצמו, מרים קמפיינים בזכות עצמו שבעצם איש לא שומע ואיש לא רואה. במקום שבכל מקום נשמע איידס, איידס ואיידס ויותר מזה שיפנה לכלל האוכלוסיות הן בנושא של זהירות והן בנושא של הסטיגמה לא שומעים אותם בכלל למעט פעם בשנה לקראת יום האיידס בדצמבר – פה זה מתחיל ופה זה נגמר.
אפילו את נוהל בדיקות האיידס שיצא במנדט – סליחה ב 1996 ומאז העולם השתנה קצת הם עדיין לא שינו וכל הזמן אומרים אנחנו בדרך לכתוב נוהל חדש. אבל שום דבר לא נעשה.
מעבר לזה הם לא מעודדים ולא מאפשרים בצורה מסודרת את בדיקות האיידס המהירות שיכולות לגרום להעלאת כמות הנבדקים.
יותר מזה – משרד הבריאות נותן לבצע בדיקות אנונימיות לגמרי בעוד שנוהל משרד הבריאות אוסר את זה ובעצם אומר שצריך להיות זיהוי כזה או אחר שיוכלו לאתר את האנשים – ששאלתי פעם איך זה שהם מאפשרים את זה נאמר לי – שתיקה עיוורת. וכך זה קיים, ללא נוהל וללא שום דרך ובעצם אנשים שנבדקים לאיידס – עושים בדיקה אנונימית – ואם יצאו חיוביים אין דרך לאתר אותם. האם זה נכון ? לדעתי לא, כמו שנבדקים לסרטן או כל מחלה אחרת אחרי כל בדיקת איידס צריך לעמוד אדם עם שם. אולי זה רע אולי זה טוב אבל אין הנחות וצריך להגביר את נושא החיסיון, זה הכל.

הועד למלחמה באיידס – מארגן את הפעילות של עצמו, עושה פעם בשנה תערוכה ומגייס כספים ועוד קצת ממקורות אחרים, מטפל בעיקר לפחות לפי מראית עין בנושא הקהילה ההומו לסבית והאמת אנו לא זוכים לראותם יתר על המידה – אין לי ספק שנעשית שם עבודה אבל משכורות גדולות, שלוקחות לא מעט מהכספים של התרומות, אני משוכנע שאיש לא עובד שם בחינם, ובעצם את הפעילות שלהם כמעט ולא שומעים ולא רואים, לא נתקלים בפרסומות שלהם גלויות במקומות ציבוריים כמעט, התקשורת לא משמיעה שום קמפיין כמעט ובעצם – לא רואים אותם כמעט ולא שומעים. אני מסתכל מול גופים מקבילים בעולם ורואה ששם הכל מלא בפרסומים ומעשים, שלטי חוצות, מודעות, פעילויות ולצערי בארץ זה במילה אחת – בקטנה – קטנה מאד יותר מידי קטן שבקושי אפשר לראות.

פרוייקט איידס ירושלים – אנשים מקסימים אבל בין זה לבין המציאות  הכל נראה אחרת. אני שומע מהם שהם עושים פעילות בבתי ספר, אבל זה חלק שבקושי נשמע או נראה לצערי. אני חי את עולם האיידס ויכול להגיד – בקושי שומעים אותם. יש להם את קו המידע שבעבר היה בועד, היה מופעל על ידי מתנדבים והיום לפי השמועות הוא מופעל על ידי אנשים בשכר – וגם לא פעיל בכל השעות שהיה צריך להיות מופעל ויש לא מעט חורים. כן, פשוט כך.

יותר מזה אני שמאד מעריך אותם חושב לעצמי האם עמותה ישראלית צריכה לטפל בכל הקשור בעולם כולו, להוציא כספים והוצאות מרובות על טיפול בנשאי איידס ונפגעי איידס באפריקה ומקומות אחרים וזה במקום לדאוג לארצנו הקטנה. נכון, זה יפה שהם דואגים לכל העולם – אבל אם אתם איידס ירושלים – אם אתם עמותה ישראלית – האם לא מן הראוי שתסתכלו על ישראל קודם, על עניי עירנו לפני שאתם מסתכלים על כל העולם ? לדעתי אם הם רוצים תמיכה ועידוד הייתי אומר שמה שצריך לקרות זה שיתחילו לטפל באיידס בישראל.

ששאלתי פעם – מה עם הטיפול בנשאים עצמם, בישראל – הם הגיבו שזה לא הנישה שלהם, שביקרתי שם שמתי לב שכל מה שהעיקר שלהם זה העולם ולא הארץ שלנו ולכן אני אומר – מי צריך אתכם עם כל הערכתי אליכם – אמנם עמותה שחוגגת 20 שנה אבל אם אתם לא נכנסים ביתר תאוצה לנושא האיידס בישראל – אני חושב שאתם צריכים לחיות רק בזכות עצמכם וזה הכל ואת הנושא של הקו הפתוח להחזיר לועד למלחמה באיידס כי שם לפחות עשו את זה בהתנדבות והכסף שיועד לזה הלך לדברים אחרים.

אני אגיד משהו אולי קצת אכזרי אבל עם יד על הלב – תנו לי את הקו הזה – אני אחזיק אותו ואפעיל אותו שבקרוב אהיה במובטלות – אני אקיים אותו לבד בלי אף אחד מכם ומבטיח שגם התשובות יהיו הרבה יותר טובות, גם הסיוע יהיה הרבה יותר מסודר ובעצם הוא יהיה על ידי אנשים שחיים את האיידס ולא עובדים בשביל האיידס.

מעריך אתכם אבל הרבה תהיות בלב איש – תסתכלו על הארץ שלנו כי בארץ לא מרגישים אתכם.

כן חברים, יש עוד דברים רבים, אבל שלושת אלה עלו היום על הפרק, דברים כואבים של מסתכל מהצד. מסתכל שלא יכול לעשות הרבה כי הוא בודד, הוא שועל בודד בערבה התיכונה שיכול לראות את הדברים אבל קשה לו להפוך דברים למציאות אחרת, הלוואי והייתי יכול לעשות אבל כאדם בודד שהוא אפילו לא יכול להיות עמותה אין מה לעשות.

הייתי מצפה שבישראל יתאחדו הכוחות הנוגעים לאיידס לגוף על אחד שאיכפת לו מההסברה, המודעות, הנשאים וכל מה שקשור אליה.

הייתי מצפה שיקום מישהו שיהפוך עולם, שישבור דלתות ומוס כמויות למען הנשאים שרוצים להיות הורים.

הייתי מצפה להרבה אבל האמת שאני חי את הנושא הציבורי שש שנים וקצת יותר ולדעתי זה עוד רחוק ממה שצריך להיות כרחוק מזרח ממערב.

ומה לכם יש להגיד על הנושאים שכתבתי פה – אשמח לשמוע את תגובתכם

קישור לפורום שבו תוכלו להגיב - יש צורך ברישום קל בגלל נושא ספאם  - לחצו כן למעבר לפורום