האם עדיף למות מבושה או לחיות עם איידס ?

 שאלה קשה שאני מעלה אותה היום, שבוע ימים לפני שנציין את יום הזיכרון למותה של הזמרת שכולנו אהבנו, עופרה חזה.

איש לא יודע בנתיים מה בדיוק היה שם אל ממה שמצטייר שם היה שם משהו לא טוב, משהו שאולי אפשר לומר שהוא הרצון שלא להיחשף, שלא יידעו שיש לה איידס, להסתיר את הדבר ובסוף, זה עלה לה בחיים שלה, כן איבדנו את הזמרת שכולנו או לפחות רובנו הערצנו בגלל שמתה מנושא חוסר טיפול בזמן, הגעה כבר במצב בלתי הפיך שהוביל אותה למוות.

 זה הקדמה לדיון שאני פותח פה מול כל אלה שאומרים שהם רוצים לעשות בדיקה אנונימית ואם חלילה יתגלו כנשאים איש לא יידע על זה והם יחליטו מה יעלה בגורלם ולרוב לא ירצו לקחת את הטיפול ובעצם לבחור במוות ולא בחיים. זה דיון כרגע על מה באמת אתם חושבים.

האם אתם חושבים שעדיף לא לדעת ובסוף לגמור כמו שגמרה את חייה עופרה חזה או עדיף לדעת את האמת ולהתמודד איתה ? האם אתם חושבים שאם תסתירו את הבדיקה שעשיתם, וזה יכול לקרות רק אם זה בדיקה אנונימית כי בדרכים אחרות בסופו של דבר זה יגיע אליכם בדרך זו או אחרת, האם זה הדבר הנכון ?

 דעתי היא שכיום אמנם יש סטיגמה, היום יש שם רע למחלת האיידס אבל יש את נושא חיסיון התיק הרפואי שלכם שמאפשר לכם לא לפחד ולחיות עם איידס בלי שיהיה עליכם שום תווית של איידס על המצח.

 לדעתי, כל אדם היום שעושה בדיקת איידס ומקבל תשובה חיובית צריך להבין שזה לא סוף העולם ויש איך להתמודד עם זה ולשמור על פרטיות וסודיות. לדעתי וממיטב הכרתי מרכזי האיידס שומרים בקנאות על פרטיות החולים ואני יכול להעיד על זה ממקור ראשון על ירושלים ועל דרך התנהלות המחלקה ששם לפני הכל זה הפרטיות של החולה. בירושלים אין מחלקת איידס שמקבלים שם קהל, בירושלים אנחנו נטמעים בתוך אחת המחלקות האחרות של בית החולים, בשעות מרפאה של אחת ממרפאות האחרות שקיימות בבית החולים וכך שאי אפשר בחיים לדעת מי הוא נשא, מי הוא לרופא אחד ומי לשני ומי בעצם מקבל מה ולמה.

 יתרה מזאת התיק של האיידס מופרד מהתיק הרפואי של בית החולים והתיעוד רק נמצא אצל רופא המחלקה ואחות המחלקה ולא יוצא מידיהם לאיש.

 לכן, שאני חושב על מקרה עופרה חזה, שאני רואה פה את האנשים שחוששים מזה שפרטיותם תגמר ברגע שיגלו שיש להם איידס אני בטוח שאתם טועים.

 אם עשיתם בדיקת איידס אתם צריכים לעמוד מולה ולא לברוח ולפחד.לקבל את האמת ולהתחיל לדאוג לעצמכם. התגובות שאומרים הרבה אנשים "אני אתאבד" היא רחוקה כיום מהמציאות, היום עם איידס אפשר לחיות רק צריך לשמור ולטפל.

 אין דבר כזה לדעתי שעושים בדיקה ואחר כך או שמפחדים לקחת את התוצאה, או שפשוט מחליטים לא לקחת אותה, או לוקחים אותה והולכים איתה הביתה ולא משתפים איש. אסור שמצב כזה יקרה. אין הבדל בין לעשת בדיקת דם לאיידס א סרטן, או כל דבר אחר. לכל אדם מאיתנו באשר הוא יש אחריות. במידה ואדם עושה בדיקה הוא צריך לעשות אותה תחת שם ופרטים מלאים. בלי חוכמות ובלי משחקים. כל הקטע של התחבאות אחרי בדיקה אנונימית, אי לקיחת התשובה או לקיחתה ואי עשייה היא פשע כפול:

האחד מול החברה

השני מול עצמכם.

מול החברה – אתם מסכנים את החברה ויכולים להדביק עוד ועוד, אם במכוון ואם לא במתכוון בגלל שפשוט אתם לא יודעים את תוצאת הבדיקה שעשיתם.

מול עצמכם – בגלל שאתם לא מטפלים, לא עושים את הדבר הנכון עבורכם אז אתם פשוט יכולים למות בגסיסה וייסורים ובסך הכל להגיע לרגע מסוים בו הכל ייצא משליטתכם ובעצם אתם כבר תגיע לבית החולים או באמבולנס או כמו שאומרים "על ארבע" או שתגיעו למקום אחר כבר בתוך ארון.

 אני יודע שאני מחמיר אבל לדעתי היום שיש טיפול נכון לאיידס, שיש חוקים על חיסיון של חולה, אין סיבה לפחד גם מלדעת את האמת ולטפל בה גם אם היא כואבת. אין איש בעולם שאומר שאתם צריכים לרוץ לספר לכל העולם ועוד קצת על זה שיש לכם איידס, על זה אני יכול לכתוב ספר איך חיים עם איידס, ולא כל העולם יודע וחיים טוב, לכל אחד מאיתנו ואין איש כמעט בעולם שאין לו סוד של עצמו ואפשר לחיות עם זה ואפילו טוב. נכון, מול בן או בת זוג צריך לספר את האמת , לטענתי גם בסטוצים אבל זה נושא לדיון אחר, אבל כיום בימנו אנו חובתנו באם עשינו בדיקה לדעת את האמת לאמיתה בלי להתחמק גם אם זה כואב.