"העומס הרגשי קשה, אבל האיידס קשה יותר"

ג´וני ירושלים, נשא איידס, התייאש מהגופים שתומכים בנשאים, ולכן הקים אתר תמיכה. לקראת יום האיידס הבינלאומי הוא מספר על השליחות שלקח על עצמו

שנה שלמה התקשה ג´וני ירושלים (שם בדוי) למצוא דרך להתמודד עם העובדה שהוא נשא איידס, עד שהחליט לנתב את ההתמודדות האישית לכיוונים אחרים, והקים אתר אינטרנט הנושא את השם המתאים כל כך לתאר את המשמעות הכפולה עבורו: "לחיות עם איידס".

יש ימים בהם ג´וני מוצא את עצמו עוסק שעתיים-שלוש ביום בסיפורים אישיים של גולשים, בשירים שהוא כותב

ובשיחות טלפון בלתי פוסקות עם אנשים שגילו שהם הפכו לחלק מהסטטיסטיקה, וקיבלו תשובה חיובית ולא במובן האופטימי: הם נשאי איידס מעתה.

"לסלולרי של האתר אנשים מתקשרים חופשי", הוא מספר ל-נענע בראיון לקראת יום האיידס הבינלאומי שחל מחר. ג´וני מונה מעל מיליון כניסות לאתר בשנה מצד גולשים מיותר מ-200 מדינות. "רק לפני שעה התקשר מישהו חרד שרצה לדבר. הם מתקשרים שבעה ימים בשבוע. אני לא חוסך ממישהו את התמיכה, אין כזה דבר לא לענות. גם בחג ובשבת. לפני שלושה שבועות התקשר גם יהודי מאנגליה כדי לקבל תמיכה", הוא נזכר באחת השיחות הרבות שקיים.  

המילה "שליחות" אינה זרה לו, זה בדיוק מה שהוא לקח על עצמו כשהקים את האתר באופן פרטי, ללא מימון, והתחייב בפני עצמו ובפני הגולשים שתמיד יעמוד לצידם כשיצטרכו תמיכה. "העומס הרגשי מכביד עלי לפעמים", הוא מודה. "אך אני לא יכול לעצור את זה".

לפני כמה שבועות, הוא מספר, פנה אליו נשא באמצע הלילה, וכתב לו במסנג´ר שהוא הולך בבוקר לרצוח שוטר או רופא מאיכילוב, או את מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס. "´יש לי אקדח´, הוא אמר לי. מה הייתי אמור לעשות עם זה? מצד אחד הוא אמור להישאר אנונימי, אבל אי אפשר להתעלם. פניתי למשטרה. המוני שוטרים חיפשו אותו ולמחרת עצרו אותו. לקחו לו את האקדח אבל שחררו אותו והעניקו לו סיוע. זה היה לילה שגמר אותי. עד 4 בבוקר הייתי עם המשטרה ואיתו בטלפון, ובבוקר זה הפיל אותי לקרשים".


 

"תחושה של סיפוק"

למה בכל זאת הוא ממשיך לעשות את זה? "תחושה של סיפוק", הוא עונה מיד. "הנשאים נשארים הרבה פעמים לבד. כשמישהו קיבל תשובה חיובית שהא נשא, הוא צריך שמישהו יחבק אותו".

לא רק עומס רגשי מופעל על ג´וני. אתגר נוסף שעומד בפניו הוא הצבת הגבולות הרגשיים בפני הסיפורים הרבים שזורמים אליו. "יש אנשים שנקשרתי אליהם, אבל אני משתדל לא להיכנס יותר מדי לזה", הוא מבהיר. "אני עוזר, אבל אז מתנתק כדי שיחזרו לחייהם. אני מכריח את עצמי

זה הכי רגשי בעולם. אני מקווה שהם יקחו את הכלים וילכו לחיות, לא רוצה התחברות הדוקה מדי. לתת להם אנרגיה בהתחלה. זה משהו שלי לא היה".

השליחות, מתברר, היא גם הביקורת שלו על חוסר התמיכה הקיים בחברה. "חלק מהריפוי שלי הוא העשייה", הוא אומר. "כשאתה עושה משהו, אתה תורם להם את האנרגיות, למרות שזה לוקח גם ממך". הוא מסרב לדבר מפורשות על הוועד למלחמה באיידס, אבל יודע לספר ששם עונים בקו הפתוח רק שעתיים ביום

יום האיידס ? יום של פסק זמן.


 

דווקא ביום האיידס ג´וני בוחר להעניק לעצמו יום מנוחה. "זה פסק זמן של יום אחד, עם הסבר דבילי אבל מאוד אמיתי", הוא מנמק. "אצלי יום האיידס זה כל יום בשנה. ועכשיו פתאום שומעים את הוועד ואת משרד הבריאות, את כל היח"צנים בכל חור בטלוויזיה וברדיו, ואז הם נעלמים. אני פועל לבד, אין לי את הכוח לצעוק. ביום הרשמי הזה יהיה מי שיתמוך ויעשה רעש, וכולם שומעים אותם, למרות שבדרך כלל לא רואים אותם ממטר. יום אחר כך כולם חוזרים לבונקרים שלהם. רק ביום הזה אני יכול לנוח".

אבל ג´וני רק טוען שהוא נח. בפועל הוא מנצל גם את השיחה הזו כדי לנסות ולהעביר מסר באמצעות סיפורים שפורסמו באתר. "חשוב שישמעו את זה", הוא מדגיש בלהט, ובדרך מספר גם על השירים שכתב, הלחין והפיק כדי להגיע לאוזניים רבות יותר, שלפעמים אטומות יותר לסכנה.

"אפשר לפרסם את הסיפור שכתבתי על אופטימיות", הוא מציע. "או את הסיפור של אחד הגולשים, שמתחרט על הרגע בו הפנה את עורפו לחבר שחלה באיידס, עד ש..." והוא ממשיך עם עוד ועוד דוגמאות. "מדור הסיפורים באתר שלי הוא להיט", הוא מספר. "זה שופך לאנשים אור שאפשר לחיות עם האיידס, לחיות עם זה טוב. מצד שני, אני רוצה שייראו שלא הכל רק זהב. יש גם סיפורים עצובים".

ג´וני הוא היפוכו הגמור של הדימוי על אדם חולה וחלוש. הוא לא נח לרגע, חושב איך לשפר עוד את האתר, שאמור להוות את זרוע התמיכה לקהילת נשאי האיידס. על הפרק אפילו אתר הכרויות, שיעלה בעוד כחודשיים "במטרה שלנשאים תהיה אפשרות למצוא זוגיות, אהבה, חברים", מסביר ג´וני. "ולא. אני לא אפסיק לעשות".