כתבה זו פורסמה באתר מקור ראשון ומובאת כאן לרגל יום הזיכרון לפטירתה

"כולנו נפלנו ברשת"

לאן נעלמו המסמכים הרפואיים? מדוע ביקש הבעל שלא לפנות לבית החולים, גם כשהיה ברור שהדבר מסכן את חיי אשתו? ואיך קשור לעניין זאב רוזנשטיין? זהבה חזה-כהן, אחותה של עפרה חזה, מפזרת חלק מהערפל סביב מותה המסתורי של הזמרת הנערצת לפני חמש שנים

מאת:יעקב בר-און

עפרה חזה היתה התגשמות החלום הישראלי ושברו. זה התחיל כסיפור של נערת פרברים, שזינקה משכונת התקווה אל מעמד הזמרת המצליחה ביותר בישראל של ראשית שנות ה-80. השלב הבא היה המראה לקריירה בינלאומית משגשגת. אך החלום נקטע לפתע בנסיבות לוטות בערפל בראשית שנת 2000, כשעפרה חזה, בת 42 בלבד, שבה לארץ ונפטרה לאחר אשפוז ממושך.
"סודות, כל כך הרבה סודות", כך שר הזמר רועי אלוני בשיר הנושא ל´סודות´, סרטו התיעודי של הבמאי והעורך עופר נעים, מעריץ של עפרה חזה מנעוריו. הסרט, המתחקה אחר חייה ומותה של חזה, יעמוד ביום רביעי הקרוב במרכזו של ערב שידורים מיוחד בערוץ הקולנוע הישראלי, במלאת חמש שנים לפטירתה. ´סודות´ הוא ניסיון ראשון להתמודד עם התעלומות הכרוכות בסיפורה הטרגי של הזמרת חזה, מי שביצעה את השיר ´כשנהיה בני 73´ אך בקושי עברה את מחצית הדרך.
הסרט נפתח בלווייתה של חזה, ממשיך בסקירה קצרה של הקריירה הישראלית שלה, ועובר לראיונות בהוליווד, הממחישים את הצלחתה הפנומנלית. בין המרואיינים ניתן למצוא את ג´פרי קצנברג, שחזה ביצעה ב-18 שפות את שיר הנושא לסרט ´נסיך מצרים´ בהפקת חברת ´דרימוורקס´ שבבעלותו; הנס זימר, מלחין מוסיקה וזוכה אוסקרים; דון ווז, מפיק-על מוסיקלי שחתום על ´קריה´, מאלבומיה המצליחים ביותר של חזה בחו"ל; והזמר הוותיק פול אנקה, שחזה שרה עמו בדואט את שירו ´פרידום´.
בצלאל אלוני, מי שגילה את עפרה חזה כבר בילדותה והיה למנהלה האישי במשך שנים רבות, מתלווה אל נעים בראיונותיו בהוליווד, אך גם הופך לדמות מרכזית בחלקו השני של הסרט, המתאר את פרשת נישואיה של הזמרת עם דורון אשכנזי. את משפחתה של עפרה חזה מייצגת בעיקר זהבה חזה-כהן, אחת משמונת אחיותיה ואחיה, כשלצדה האחייניות תלמה אלגוב ואורנית חזה.

רק תניחו למשפחות
"חמש שנים לאחר מותה של עפרה, אני מצפה שהסרט יעזור להוציא את האמת לאור", אומרת חזה-כהן (52), מפיקה בתיאטרון ´הסמטה´ ביפו. בראיון ל´מקור ראשון´ היא חושפת לראשונה פרטים הנוגעים לשבועות האחרונים בחייה של אחותה חזה. גם הגרסה המוצגת בסרט היא בעירבון מוגבל. כל הניסיונות להביא אל מול המצלמות את הגינקולוגית ד"ר מרים (מימי) הטמן-פרי, המוצגת בסרט כחברתה של חזה וכבעלת תפקיד מרכזי באירועים שקדמו למותה של הזמרת, עלו בתוהו. לא ניתן היה גם להשיג את תגובתה לדברים המתפרסמים כאן. ד"ר מיכאל בורק, מנהל היחידה לאימונולוגיה קלינית ב´איכילוב´, שעל פי הטענות לא שרד שום מסמך רפואי מטיפוליו בחזה - נעדר מהסרט אף הוא. עו"ד רמי צוברי, המייצג את משפחת חזה, מבטיח לגרום לשניים לדבר. "היתה הזנחה רפואית פושעת", טוענת חזה-כהן, "וחייבים לחשוף אותה".
מבחינת משפחתה, הסרט הוא עוד ניסיון נואש לגעת באחות האהובה, שנעלמה לפתע מחייהם. "לא הועברו אלינו החפצים האישיים שלה", קובלת חזה-כהן. "לא תקליטים, לא בגדים, אפילו הקלטות שבהן עפרה הקליטה את ההורים שלנו. הכל, קריירה שלמה של זמרת, פריטים שלמעשה לאיש אין צורך בהם, נעול במחסנים ונמנעת מאתנו גישה. בשביל מה המשפחה של דורון אשכנזי (בעלה של עפרה חזה) צריכה את הדברים, אם לא כדי להתעלל בנו עוד קצת?"
משיחה עם עו"ד צוברי עולה כי רכושה של חזה נעול מאחורי סורג ובריח בעקבות סיבוך משפטי, הנוגע להפרדת רכושם של בני הזוג אשכנזי. דורון אשכנזי, אשר נפטר כשנה אחרי חזה, השאיר אחריו בת הנמצאת בחזקת גרושתו, ובן מאומץ שבימים אלה הפך לבגיר. עפרה חזה, שכמהה להביא ילדים לעולם, שמעה אותו קורא לה "אמא". משפטית, מעורבותו בפרשה עיכבה את החזרת הרכוש למשפחתה.
"לא אכפת לי אם מנציחים, משבחים ומהללים את הקריירה של עפרה ואת תקופת נישואיה", אומרת פרחיה אשכנזי, אמו של דורון אשכנזי. "אין לי שום דבר נגד זה, אלא רק נגד החתרנות וחוסר השקט, ונגד העובדה שלא כיבדו את הדבר הכי חשוב ויקר לשניהם – הפרטיות שלהם. רק על זה אני מתקוממת. בושה לדבר על העיזבון. בחיים לא תבענו, בחיים לא ביקשנו. מהתחלה המשפט היחיד שאמרנו הוא ´תניחו למשפחה´.
"דורון השאיר שני ילדים. אחד מהם הוא אימץ בגיל שמונה, וכיום הילד גדל בבית בני הבכור. רק עכשיו אפשר לדבר על זה, אחרי שמלאו לו 18. אנחנו מגדלים אותו באהבה רבה. זו מתנה גדולה שדורון השאיר לנו. עד כה כיבדנו את רצון הילד, שרצה שאף אחד לא יידע שהוא מאומץ. אבל עכשיו, כשהוא בן 18, בכל זאת צריך לדבר על זה. לאחר שכל כך שחקו את דורון, לפחות שיידעו איזו נשמה טובה הוא היה. לא כל אחד לוקח מבית יתומים ילד בן שמונה, כשבבית כבר יש תינוקת בת חצי שנה".
כיצד את מסבירה את העובדה שלמשפחת המנוחה אין כל גישה לחפציה הפרטיים ביותר?
"זה לא בגללנו! לא אני, לא בעלי ולא ילדיי – לאף אחד מאתנו אין עניין בזה. אפילו על הדברים של דורון אני לא מוכנה להילחם. יש לי הרבה זיכרונות ממנו. ילדה בת עשר וילד בן 18, שכלתי הגדולה קיבלה אותו בלי שאלות. זה היה מובן מאליו. מה שמגיע לדורון, מגיע לשני הילדים האלה. אני כל כך ביקשתי והתחננתי בפני עורך הדין שיניחו. כל הזמן כותבים ´מלחמת המשפחות´. תאמין לי שאני לא יודעת איפה הדברים. זה בכלל לא מעניין אותי. אפילו לא התכשיטים שקניתי לה לחתונה. לא רוצה שום דבר. רק שיניחו לילדים האלה!"
    
צלילה מפסגת האושר
עד היום מנסה חזה-כהן להבין כיצד חדר אשכנזי לעולמם. "צללתי מפסגת האושר כשהוא הגיע", היא אומרת. "ב-96´ עפרה ארגנה לי כמתנת יום הולדת הפתעה אדירה. כשליוויתי אותה לנתב"ג, לקראת נסיעה לארצות הברית, התברר שרכשה כרטיס גם לי, ובלי שום הכנות עליתי איתה למטוס. עפרה היתה נשמה-נשמה ואהבה להפתיע. זו היתה פעם ראשונה שהייתי באמריקה. ניו-יורק, לוס-אנג´לס, לאס-וגאס. מפגשים עם דמויות כמו דיאנה רוס ודונאלד טראמפ. הרגשתי כמו סינדרלה בארץ הפלאות. אלה היו חודשיים מהחלומות. ובמו עיניי ראיתי איך בבוורלי-הילס מתייחסים אליה כמו אל מלכה.
"כשחזרנו, מאושרות, נחתה המכה. חברה של עפרה התקשרה אליה וסיפרה שיש מישהו שמטורף עליה, שומע כל הזמן את השירים שלה ורוצה להכיר אותה. ההצעה לא היתה יוצאת דופן. מכל צד פנו אליה בהצעות שידוך (בסרט נחשפים מחזרים קודמים של עפרה חזה, בהם נסיך בלגי שהיא דחתה על רקע דתי – יב"א). היא נפגשה עם הבחור, דורון אשכנזי. עובדת היותו גרוש לא הפריעה לה. היא אמרה שברגע הראשון הוא לא מצא חן בעיניה ונראה לה מגודל ומגושם כזה. דורון לא ויתר. הוא המשיך לחזר אחריה, שלח אליה פרחים, ממתקים ומסרים. האיש סימן מטרה והשיג אותה. כשכבר נענתה לו, עפרה נשארה איתו עד הסוף המר.
"שואלים אותנו היכן היתה המשפחה בכל הסיפור הזה. לנו לא היתה מילה. רק ידענו שעפרה רוצה להיות מאושרת ולהביא ילדים לעולם. לא התערבנו. בצלאל (אלוני) מספר כיום כמה שדורון לא מצא חן בעיניו מהרגע הראשון. אם היו לו אז הוכחות כלשהן נגד דורון, אולי היה מצליח למנוע את החתונה.
"כולנו נפלנו ברשת שדורון אשכנזי טווה. הוא שיחק אותה מיליונר. בנסיעות בעיר היה מצביע על בניינים וטוען שהוא בנה אותם. אני רוצה לדעת איפה היו אז, לפני החתונה, כל אלה שצצו לאחר פטירתה של עפרה וסיפרו שאשכנזי היה קשור לעולם הסמים והפשע. אם הם ידעו, מדוע שתקו? מדוע כולם חכמים לאחר מעשה? מה שאני יכולה לומר בוודאות הוא שעפרה לא התחתנה מאהבה. ילדים, זה כל מה שרצתה. להקים בית בישראל. והיא כבר היתה בת ארבעים".
אמו של דורון אשכנזי ופרקליטו דווקא טוענים בסרט שחזה ואשכנזי היו כמו זוג יונים.
"שום זוג יונים – לא לפני החתונה ולא אחרי. פרחיה היתה מתרברבת שהבן שלה הוא הכי נפלא בעולם. רק לאחר מותו התגלו כל הסיפורים האפלים שהיו קשורים בו, כולל צרות כספיות שגרם למשפחתו ומעורבות בפלילים".
דורין, בתה הבכורה של חזה-כהן, מוסיפה: "עד היום קשה לנו להאמין שבחייה של עפרה לא היה סימן לדברים הנוראים ששמענו עליו לאחר מכן. כואב להגיד את זה, אבל נראה שהיה קשר של שתיקה".
חזה-כהן: "הסתכלתי עליה בחופה, וחשבתי שאולי בכל מצאה את האושר. נזכרתי איך היא שרה מגיל ארבע-חמש. כבר אז רצתה להיות זמרת מפורסמת. היא הגשימה את זה, באופן הכי גדול שאפשר. כשעמדה כביכול קורנת מאושר תחת החופה, נראה היה שגם המשאלה לילד משלה בדרך להתגשם".

רגליים בעובי הידיים
"עפרה היתה נשואה לדורון למעלה משנתיים", ממשיכה חזה-כהן. "התנהלו בינינו בעיקר שיחות טלפון. כנראה, היה משהו בנוכחות של דורון שהפריע. כשנפגשנו אצל ההורים, כחודשיים לפני מותה, היא לא נראתה שונה מהרגיל. שום דבר חשוד. נדמה היה שהכל בסדר עד אותה שיחת טלפון ביום חמישי, יומיים לפני שעפרה אושפזה בתל-השומר. שולי אחותי התקשרה, ואמרה לי: ´עפרה מאוד חולה ואני דואגת. משהו נראה לי לא בסדר, בואי לראות אותה!´. כשניסיתי לברר מה קרה, שולי סיפרה שעפרה חולה כבר שבועיים, אך דורון אסר לספר לי. הוא ידע שאני לא בדיוק אחת שניתן לקמבן אותה. על המקום התקשרתי לדורון לשאול איך לא סיפר לי שאחותי חולה. האיש לא התבלבל ועשה עם הטלפון הצגה מול עפרה. ´איזו אחות יש לך, שלא מתעניינת ודואגת´, הוא אמר לה.
"הגעתי למחרת, שישי, עם אוכל לשבת, בלי שיהיה לי מושג לגבי מצבה. מצאתי את עפרה במיטה, מכוסה בשמיכות ופניה מצומקים. ´אני חולה, יש לי זיהום בכבד´, היא אמרה לי. כשירדתי לחמם אוכל במטבח, ד"ר בורק הגיע לבדוק אותה. כשהלך, עפרה ביקשה שאעזור לה להגיע לשירותים. הרמתי את השמיכה ונבהלתי. הרגליים שלה היו בעובי הידיים שלי. ´מה קרה לך?!´ שאלתי, ודורון ישר הגיע והתערב. ´המצב שלה עכשיו טוב´, הוא אמר, ´אל תשאלי כמה היא הקיאה. תקבלי פרס אם תצליחי להאכיל אותה מהמרק שלך. אבל לא צריך לדאוג, יש לה דוקטור צמוד. אני משלם לו אלף דולר לביקור´.
"עדיין לא חשדתי שהמצב חמור. נשארתי אצלם לשבת. באמצע הלילה דורון קרא לי לחדר השינה שלהם. עפרה התלוננה שהיא לא מרגישה טוב, וביקשה שאעסה לה את הגב. כשדורון יצא מהחדר, שאלתי מדוע לא תלך לבית החולים. ´באמת, קחי אותי לבית חולים´, ביקשה. אבל פתאום טלפון, באמצע הלילה. מסתבר שדורון גרם למימי (ד"ר הטמן-כהן) להתקשר אליה. אחרי השיחה עפרה התחרטה - ´לא רוצה בית חולים! מימי תבוא מחר ותבדוק אותי´. כשהתפלאתי, אמרה שהיא לא רוצה שיעצרו את מימי. למה שיעצרו? מסתבר שעפרה חששה שמימי תינזק בגלל טיפולים שעשתה לה בבית, באופן בלתי מוסמך.
"נשארנו בבית. המשכתי במסג´ בכל הגוף. היא היתה רזה כמו מקל, נראתה מאוד לא טוב, אבל מי בכלל חשב על מוות? עד חמש בבוקר עיסיתי אותה. היא נרדמה, וכשהתעוררה ביקשה איזו גלידה. דורון נסע להביא, ובינתיים המצב נהיה יותר גרוע. ´אני לא מרגישה את הרגליים´, התלוננה.
"מימי הגיעה בשבת צהריים. כשעפרה התלוננה שכואב לה, מימי נתנה לה מכה ברגל. ´תפסיקי לעשות הצגות ליד אחותך!´, נזפה בה, ´הכל בסדר, אל תעשי הצגות!´ - ´מימי, אני לא עושה הצגות, כל הגוף שלי כואב´. כשהצעתי לפנות אותה לבית החולים, מימי ודורון החליפו ביניהם מבטים. מימי הציעה שיחכו עד מחר, ואז תיקח אותה לבית החולים הפרטי ´מדיקל סנטר´. ´בבית חולים ציבורי יציצו לך מהחלונות, יהיה רעש, בשביל מה לך?´, היא אמרה לעפרה. התערבתי: מה זאת אומרת בשביל מה? שיקחו אותה לכל בית חולים, העיקר להוציא אותה ברגע זה. מימי התעקשה שיש לה דוקטור במדיקל סנטר שיכין חדר במיוחד. כשראיתי אותה מסתודדת עם דורון, הבנתי שמשהו פה חשוד.
"את עפרה לא עניינו הדיבורים. היא המשיכה לבכות. רצתה בית חולים. כשראיתי את אחותי מתחננת על החיים שלה, ירדתי לחצר וטלפנתי לאחיותיי נגה ואסתר, למרות שהן שומרות שבת: ´קורה לעפרה משהו, היא עוד תמות! בואו עכשיו מהר´. הרגשתי צורך בכוח של המשפחה לידי, כדי להילחם יחד בדורון ובמימי. נגה, שהיא אחות במקצועה, הגיעה ונתנה להם חמש דקות לבחור בית חולים. דורון המשיך עם הזמירות הישנות של מחר ומדיקל סנטר. נגה התעקשה. דורון צלצל ל´מדיקל´ ולא נענה. שבת. בינתיים עפרה המשיכה לבכות, והנשימות שלה נעשו כבדות יותר ויותר. החלטנו ללכת על תל-השומר. כשהזעקנו את האמבולנס, מימי הסתלקה הביתה. כנראה היה לה מה להסתיר. ´אני הולכת´, אמרה ונעלמה".

"למה באתם רק עכשיו?"
"בתל-השומר דורון דחק בי ובאחיותיי החוצה", ממשיכה חזה-כהן. "´אתן לא מדברות עם רופאים!´ אמר. הוא התחיל להמציא שם סיפורים על מדיקל סנטר. כשהתבקש להציג מסמכים רפואיים, השיב ששכח אותם ועוד מעט יביא. עפרה תפסה בקושי את היד של נגה, נישקה אותה והודתה לה. היא עדיין היתה בהכרה. נשארתי איתה עד שהועברה לטיפול נמרץ. עפרה אמרה שלא נראה לה שתישאר הרבה זמן בבית החולים, וביקשה שאביא לה כמה חפצים - את הבושם שהיא אהבה, מברשת ומסרק. תמיד היה חשוב לה להיראות טוב. אבל מרגע שהבאנו אותה לשם, לא זזתי מבית החולים. כך כל המשפחה.
"רופא יצא אלינו ואמר שחבל שהיא נגמרת ככה. ´למה הבאתם אותה רק עכשיו?´ שאל. רק מאוחר יותר הגיעה מימי, הצטרפה אל הרופאים ולא עזבה את בית החולים. היה לה אישור מיוחד להיות ליד המיטה. עפרה היתה ערה עוד יום וחצי אחרי שהגיעה לבית החולים, ובראשון בערב איבדה את ההכרה בפעם האחרונה. במצב הזה מימי כבר לא פחדה מכלום.
"אנחנו, המשפחה, העברנו לילות בבכי, התפללנו לטוב, ומשברי מידע ניסינו להשלים את התמונה. דורון זימן כל מיני מגידי עתידות, כולל הרב איפרגן, שהביאו מלא ספרי תהילים. עלו כל מיני משפטים כמו ´שאלוהים יעזור לה´, אבל אף אחד לא אמר שהיא תמות. האפשרות הזאת בכלל לא עלתה על הפרק.
    
"עפרה כבר היתה מחוברת למכונת הנשמה. את היום האחרון בחייה לא אשכח לעולם. פתאום הגיע מנהל המחלקה, ד"ר סגל, וניתק את המכונה. ´זה נגמר´, הוא אמר. עפרה כבר היתה נפוחה. לא אותו אדם שהכרנו. בכלל לא בן-אדם. הרגע ההוא נראה כמו סיוט. לא הייתי מוכנה להשלים עם זה שהחיים של אחותי נגמרו בבת אחת. התחלתי לצרוח ולבכות. פשוט לא עיכלתי. קיבלתי הלם. מאז לא יצאתי ממנו.
"כינסו מסיבת עיתונאים. ד"ר סגל הצהיר שעפרה מתה מזיהום כתוצאה מפטרייה בדם. כשניסיתי להגיד שבעיתונים כתוב על איידס, דורון השתיק אותי. ´כל התקשורת שקרנים´, אמר. בתחילת האשפוז הביא לחדר מגרסה כדי להשמיד מסמכים, שחס וחלילה לא יגיעו לתקשורת.
"לאחר הלוויה, שבה לא הצלחנו מרוב מלווים לראות את הקבורה של עפרה, העברנו את השבעה בבית של עפרה ודורון בהרצליה, באוהל אבלים שהוצב בחצר. חדר השינה שלהם היה נעול כל הזמן. דורון דאג שלא ניגע בכלום. הכל היה מתוכנן אצלו עד הפרט האחרון. שכחתי לספר בסרט שלא שמעתי את דורון אומר על עפרה קדיש ולו פעם אחת. כשהמנחמים היו נערכים לתפילה, דורון היה מסתגר בחדר אחר ולאחר מכן היה יוצא בעיניים אדומות, כאילו בכה, אם כי לא ראיתי בעיניו ולו דמעה אחת. ממה שנודע אחר כך - ואין לי בעיה להגיד את זה, כי אני עושה חשבון רק לאלוהים - ברור שהוא הזריק לעצמו בחדר ויצא אלינו מסומם".
"במשך כל השבעה הטריד אותנו בעיקר ממה נפטרה עפרה", אומרת דורין. "המילה איידס ריחפה בחלל האוויר. אנחנו, הצעירים, לא בני דור הענתיקה שלא מדברים על דברים כאלה, שאלנו את מימי ישירות האם זה נכון. היא הכחישה".
זהבה: "אנחנו לא עד כדי כך פרימיטיביים שלא נבין דברים. התגובה שלנו יכלה להיות אחרת לו ידענו את האמת, אבל הסתירו אותה מאתנו בכל דרך. לכן הסקנו שנעשתה קנוניה למנוע את העברתה של עפרה לבית החולים בזמן".
כיום, מטפל עו"ד רמי צוברי בפתיחת התיק הרפואי. למרות כל השמועות, גם הוא לא נוכח עד היום בוודאות שחזה נפטרה מאיידס. "בשורה התחתונה לא מצאנו שהיתה רשלנות רפואית", קובע מומחה האיידס פרופ´ צבי בנטואיץ´, חבר ועדה שמונתה על ידי משרד הבריאות לבדוק את נסיבות מותה של הזמרת. עפרה חזה היתה נשאית של נגיף האיידס, מבלי שניתן לקבוע כיצד וממי נדבקה בו. היא קיבלה טיפול כנגד הנגיף. השפעת הטיפול על הנגיף היתה טובה. עפרה חזה סירבה בצורה מדהימה ונחרצת להגיע לבית החולים במועד שרופאיה אמרו לה לגשת שם. רופאים אלה היו חברתה, ד"ר מימי הטמן-פרי וד"ר מיכאל בורק. כשהיא כבר הובאה לבית החולים, עפרה חזה היתה במצב אנוש ובלתי ניתן לתיקון.
"לגבי הסיבה שהביאה להתדרדרות במצבה, יש שתי אפשרויות: או שהיה לה איזשהו אירוע בבטן, שלא ניתן היה להגיע לאבחנה סופית לגביו בתוקף הנסיבות שבהן הגיעה; או שהשפעות לא רצויות של הטיפול שקיבלה דרדרו את מצבה".

בית מלא במזרקים
"הנה עוד משהו שלא ייאמן", ממשיכה זהבה חזה-כהן. "בסוף השבעה דורון כינס אותנו. עוד לא התאוששנו, והוא סיפר על שירים שעפרה הקליטה ועל רעיון להוציא תקליט. הוא הבטיח שאם יהיה תקליט, כל אחד מאתנו יקבל מאה אלף דולר. כיום ברור שהוא ניסה לשחד אותנו, העיקר שנסתום את הפה.
"פתאום הוא נהיה לנו לארג´. עד כמה שזה נשמע מוזר, הוא דיבר על אחוזת קבר לכולנו בבית העלמין ירקון. אמר שרכש שם לא פחות מ-24 קברים. כן, גם לדוקטור מימי, שאותה הציג כאילו היא עוד אחות במשפחה. למחרת לקח את הכסף בחזרה מהחברה קדישא. עו"ד צוברי מציג את המסמכים בסרט.
"הוא ניצל את המשבר הרגשי שלנו כדי לעבוד עלינו. במהלך ה´שלושים´ ביקר אצל אבא שלנו והבטיח לקנות לו עגלת נכים. לאחר מעשה, ברור לשם מה הגיע אלינו. זה לא היה מדאגה לאבא או למי מאתנו. דורון חיפש כל הזמן את הצוואה המקורית של עפרה, שאותה כתבה ב-95´, עוד לפני שהכירה אותו, בעקבות הנס שקרה לה כשניצלה מתאונת מטוס. כיום ברור שדורון העלים את הצוואה ומאז יש תסבוכת משפטית.
"כולנו היינו שטופים בצער, והאדם הזה לא הפסיק לדבר על כסף מתקליטים ומתמלוגים. ´אם לא תהיו איתי, אענה אתכם 20 שנה ולא תראו את הכסף!´, הזהיר. כשרצינו להקים סוכת אבלים בחצר, הוא צעק: ´אני לא מאכיל אף אחד!´. ממש כעסתי עליו. שאלתי איך הוא לא מתבייש, וגירשתי אותו בצעקות מהבית של אבא שלי. הקמנו סוכת אבלים ודאגנו לאוכל ולכיבוד. הוא לא השתתף באגורה. בא לעשר דקות, מלווה בשומרי ראש, אפילו לא אמר קדיש, הלך ולא שב. סיפר שתוך שבוע ייסע לחו"ל, ובחיים לא יראה לנו את הצוואה שנמצאת אצלו. עכשיו אנחנו יודעים שלמעשה טס כדי להוציא מהבנקים את הכספים שלה.
"אני נזכרת כיום בדברים שאמר בשלושים. כדי לעשות רושם, דורון סיפר בין השאר שהוא פותח קזינו עם זאב רוזנשטיין. האם העלה את השם הזה כדי שנתפוס ממנו מרחק? – אין לדעת.
"כעבור שנה התקשר אלי עיתונאי. הוא סיפר שהביאו את גופתו של דורון לבית חולים, השאירו אותו בחוץ והסתלקו. עזבתי הכל וטסתי עם אחותי ירדנה להרצליה. הבית היה פתוח לרווחה. היה שם רק איברהים, פלשתיני שדורון העסיק. נגלה לנגד עיניי מראה שעפרה היתה מתהפכת בקברה לו ראתה אותו: המון מזרקים היו בכל מקום, והארונות שבעבר היו מפוצצים בבגדים שלה, היו כמעט ריקים. כנראה דורון חילק אותם לזונות שבאו אליו באותה שנה. אנחנו בטוחים שמת מאיידס. גם מי שהיתה איתו ברגעים האחרונים מתה מאותה צרה כעבור כמה חודשים (תחקיר קצר מגלה שהיתה זו בת טובים מראשון-לציון, שהידרדרה לסמים ולזנות – יב"א)".
בסרט מספר עו"ד שמואל צנג, פרקליטו של אשכנזי, שדורון נפטר משברון לב.
"שום שברון לב! יום אחד צנג יהיה חייב לגלות את כל האמת. לו היו מגלים בנתיחה לאחר המוות שדורון לא מת מאיידס, עורך הדין היה דואג שכולם יידעו את זה, ומשפחתו של דורון היתה חוגגת. כשדורון מת, הצטערתי רק שלא נוכל עוד לגלות כל מה שגרם לעפרה שלנו" ("אין לי עניין לענות", אומר עו"ד צנג בתגובה לדברים).
"יש עוד משהו", מוסיפה חזה-כהן. "אנחנו לא רוצים כסף בשבילנו. רק שיהיו לנו האמצעים להנציח כראוי את זכרה של עפרה, את המורשת שלה. זהו המעט שנותר לנו לקוות".