נסעתי לחופש לברלין מתוך הכוונה להתנתק מההוויה היומיומית שלי ויותר מזה מחיי כנשא איידס שלי. האמת זה הצליח באופן מדהים וניתקתי את עצמי מכל העשייה היומיומיות ועשיתי זה בניגוד לכל הפעמים באופן חד משמעי של התנתקות בלי להשאיר עקבות למעט מספר מועט של שומרי סוד.

אבל כשהגעתי לברלין והחלתי לטייל וליהנות ותוך כדי אחד מהטיולים הרגליים גיליתי שיש עולם אחר שלם ומדהים, עולם יפה ומיחד שאומר שיש גם חיים מלאים בלי לחושב על הנגיף.

אבל אני עמד לשתף אתכם בחוויה אחרת שפגשתי תוך כד הטיול ואי אפשר להתעלם ממנה.

ליד בית המלון בו שהיתי ובמקרה תוך כדי שאני מטייל לי להנאתי גיליתי  בית קפה פאב HIV.

בית קפה פאב שמתנהל כמועדון סגור אבל מהווה מקום מפגש לנשאי ונשאיות איידס.

שראיתי את המקום החלטתי שלמרות שהחלטתי להתנתק מעולם האיידס אני עורך במקום ביקור על מנת לבחון את הדבר ולראות אם לנו יש את היכולת להקים מיזם כזה בארצנו הקטנה.

באתי למקום בשעה 8 בערב, המקום היה פתוח והסתבר שהוא כבר פתוח מהשעה שלוש אחר הצהריים ועד 11 בלילה כל יום. במקום קיבל אותי בסבר פנים יפות, סיפרתי לו על כך שאני גם נשא איידס  והתחלנו לשוחח לאחר שהזמין אותי לשבת על שולחן הבאר. באותו זמן ישבו במקום מסר לא מועט של נשאים ונשאיות בשנות ה 30 וה 40 לחייהם וכל אחד מהם או קבוצה עסקו במשהו אחר. חלק שחקו בחברותה קלפים ושתו בירה, חלק אחר ישבו וניהלו שיחה ושתו יין, אחד ישב וקרא ספר ועוד אחד סתם ישב וקרא לו עיתון ושוחח עם אחראי המקום שקיבל אותו ובחור צעיר אחד ישב וסתם שלח אס אמ אסים להנאתו ושתה קפה.

מחירי המאכלים והשתייה שם הסתבר הם עממיים לגמרי והסתבר שהם מהווים תרומה לכיסוי הוצאות על המוצרים.

האווירה במקום הייתה מאד לבבית, משפחתית ומסתבר כי כולם שם מכירים את כולם. פשוט מועדון חברתי לתפארת שנותן לנשאים ונשאיות את  הפינה החברתית שלהם ואת היציאה ממעגל הבדידות ולהכיר אנשים חדשים.

זו גם פינה שבה הם יכולים לבוא לשבת ולבלות את זמנם בלי שיש להם כל חשש מכל דבר.

אחרי המון דיבורים ושיחות הסתבר כי המקום הזה מוחזק על ידי ארגון האיידס המקומי שהוא התשתית למקום הזה, הבר קונה מוצרים מחברות שנותנות את המוצרים חלקם בהתנדבות וחלקם במחירי עלות כך שניתן למכור  את השתייה והמאכלים לנשאים במחירי הקרן. כמו כן מסתבר כי פעמיים בשבוע מתנהלות במקום ארוחות צהריים וערב לנשאים ואז הנוכחות גדולה יותר ומהווה ארוע חברתי לכל דבר כולל עוד סוג של פעילות חברתית.

מחירי הארוחות כמו שאמרתי – סמליים לגמרי.

במקום מסתבר מתקיימת פעילות חברתית ענפה שכוללת מסיבות, אירועים, וכל מיני דברים כולל פעילות תמיכה לנשאים והכל מתחת לכסות של בית הקפה שהוא המקום ונותן הרגשה של בית חם ואוהב שמקבל ומחבק.

ישבתי שם כשעתיים, ניהלתי שיחה מעניינת ומרתקת עם האיש שניהל את המקום,  והסתבר כי את המקום מנהלים בהתנדבות נשאים לפי סדר תורנויות וכל נשא כזה ביום אחר מן הימים אחראי על פתיחת המקום, תחזוקו, השרות לנשאים, ובעצם הכל מתחילת היום ועד סופו.

יצאתי משם אחרי שעתיים נרגש ואפילו קצת נסער כי זה דבר שהוא ממש לא שגרתי שטרם ראיתי בעברי כשש שנים לאחור ורק שמעתי על דברים שקיימים בארצות הברית.

שיצאתי הייתי מאושר אבל גם קצת עצוב, כי זה נראה לי רחוק מאד מהמציאות של חיי האיידס בישראל.

זה לא קשה לעשות, זה יכול ליצור נישה חברתית נפלאה לכל חברנו הנשאים והנשאיות, הסטרייטים והגייז כאחד. זה יכול להיות מקום מפגש ובעצם יכול לעזור לרבים מאד לצאת ממעגל הבדידות.

זה לא קשה לביצוע ובשביל זה לא צריך מיליונים צריך למצוא מקום טוב בהתחשב בעולם הנשאים בישראל, צריך לנהל אותו נכון, צריך להשיג תרומות להקמתו ולתחזוקו, להשיג מקומות שיסכימו לתרום מוצרים מחד ומצד שני למצוא ספקים שיסכימו למכור במחיר הקרן את המוצרים שלהם לנו.

זה אתגר לא מסובך אבל זה נראה לי רחוק אולי השנה בפרוס יום האיידס המתקרב מישהו ירים את הכפפה  יעזור לכולנו הנשאים להקים בית קפה פאב משלנו בכוחות עצמנו  ולמעננו ובניהולנו כך שכל נשא ונשאית יהיה להם בית חם נוסף, בית חם ואוהב שבו הם יוכלו לבלות, להנות, להכיר ובעצם לצאת ממעגל הבדידות שחונק חלק מהאנשים שבתוכנו ולגלות שיש חיים אחרים חברתיים עם נגיף האיידס בלי צורך להרגיש שונה.

זו הייתה חוויה מרתקת, זו הייתה חוויה מעלפת, ומסתבר שיש עולם יפה במקומות אחרים ולא קשה להגשים אותה גם אצלנו  בארצנו עם קצת רצון.

חברים, גם עכשיו שאני כותב את המאמר עולה בי הצמרמורת בגוף כי אני הייתי שם ואני יודע מה האנשים שם מרגישים ואיזה כיף להם ושמחה בליבם, אני חושב על זה שיש רבים מאיתנו שזקוקים לזה ואני חושב שמחובתנו למצוא את הדרך לעשות את זה. כמו שאמרתי פעם בעבר בנושא אתר ההיכרויות, יש לי אהבה אבל חשוב לי שתהיה גם לאחרים אז כך גם בנושא הזה אני אומר שאני בחיי חי את החיים אחלה ונפלא אבל אני יודע שיש רבים מהאנשים שאני מכיר שזקוקים לזה ובשביל זה אני מוכן להיות חלק מיוזמה כזו כי חשוב לי לראות עוד נשאים ונשאיות רבים שמחים ומאושרים ושמסתכלים עליהם רואים רק חיוכים ולא פרצופים עצובים.